אתה מדבר
על מה אנחנו רוצים או מה נעשה בפועל? כי לרצות לפרוש כולם רוצים. בשלב כזה או אחר. השהייה כאן היא סוג של "השלמת פערים" וניסיון לסגור קצוות בגלל "חסכים מסויימים". (בלי להכליל חלילה) שמעתי פעם שהפרישה לא נעשית בבת אחת, זה תהליך ארוך של גמילה, צעד צעד. ואם לא מתחילים אותו הרבה לפני השידוכים יכולים להתקע באמצע הנישואין ועדיין הנט משפיע על חיינו. לא הגעתי לנקודה הזו של ידיעה ברורה כי לא חוויתי בעצמי. בהחלט יכולה להסכים עם הדברים. זה נהפך לסוג של שיגרה. קמים בבוקר מתארגנים, שותים משו קליל תוך בדיקת "מצב המסרים" ריפרוף קל בפורום וממשיכים בעבודה. מידי פעם הצצות חטופות בהפסקות, שעה ריקה, אז נכנסים להעביר את הזמן וכו'.. נישואין זו שיגרה יותר גרועה מחיי הרווקות. והנגישות לפון או מחשב הרבה יותר גדולה ועצמאית. לקום בבוקר ולהגיד לעצמך יום אחד "אני יותר לא נכנס לכאן" ולעמוד בזה.. זה קשה. קשה לשנות שיגרה של שנים בהחלטה ריגעית. וכל עוד אני נמצאת כאן, פי חתום ואינלי את זכות הדיבור. מקווה שאוכל יום אחד לאזור כוח להתעופף מכאן בלי קשר לבן זוג ומשפחה.. הרבה לפני כן.
