"גורמי" אלימות
"משחקי וידאו הם מדיום בדיוק כמו טלוויזיה, וידאו, אינטרנט וספרים. ישנם משחקי וידאו שלא צריכים ליפול לידיים של שום ילד בן 11, ממש כשם שאותו ילד לא אמור לראות את "כלבי אשמורת" או לקרוא את "לוליטה". בידור אינטראקטיבי, כמו כל סוגי הבידור האחרים, מתחלק לסוגים שונים. יש משחקים שמיועד לילדים, יש משחקים שמיועדים לכולם, יש משחקים שמיועדים למבוגרים וכן, יש גם משחקים שמיועדים לחובבי אלימות." ובאחריות מי לדאוג שאכן לילדים בני 11 לא יפלו משחקים אלו לידיים? לנו, ההורים! ואיך ניתן להקטין את תופעת הפצת המשחקים ה'מסוכנים' בקרב האוכלוסיה הצורכת אותם? "על כל כותר אינטרטקטיבי שנקנה היום באירופה או בארה"ב מופיע בספרות בולטת הגיל המינימלי שאליו מיועד המשחק – בדיוק כמו בסרטי קולנוע או סרטי DVD." ובכל זאת, גם סימון המשחקים/DVD אינו מונע מילדים לשים ידם עליהם. חוזר לשאלה, באחריות מי לוודא שלא יגיעו לידיהם? אנו, ההורים! מסכם יובל דרור ב"הארץ"- "החברה בכלל, ובני הנוער בפרט, לא נהפכו אלימים בגלל משחקי המחשב. הרוב המוחלט של בני הנוער מבינים שכאשר ג'רי העכבר מנסר לחתיכות את החתול טום, הוא עושה זאת כיוון שכך זה בסרטים מצוירים (שהם לרוב אלימים יותר מכל משחקי המחשב ביחד). הם גם יודעים שבניגוד לספיידרמן הם לא יכולים לטפס על קירות. דווקא משום שבני הנוער עומדים על טיבה האמיתי של המציאות, הם כל כך נהנים ממשחקי המחשב. מוטב שמגלגלי העיניים יתחילו לעסוק בסיבות האמיתיות לאלימות ויניחו לילדים לנפשם"
