האם שוק טוב לכל דבר

[האזרח דרור]

האם שוק טוב לכל דבר

דעה נפוצה היא ששוק טוב לפיזור של כל מוצר. היות ושוק מווסת את כמות ואיכות מוצרים כמו סירים ומחבתות, המסקנה לרוב היא שהוא טוב לכל דבר ודבר, ללא קשר למהותו. כך קופצים אנשים למסקנות. לדוגמא יאיר: "להגיד שהציבור בוחר לסבסד ולא המדינה, זה כמו להגיד שהציבור בחר בסדאם ובסטאלין. כאשר הבחירה היא חופשית באמת, הציבור מעדיף רפואה פרטית ומורה פרטי. אך התעמולה הבולשביקית מסיתה אותו לתמוך ברודנותו של הפקיד והבירוקרט. " וכאן יש שגיעה כפולה: א. יאיר מדבר על הציבור - כלומר על רוב האנשים. אולם בשוק, לא משנה מהי דעת רוב האנשים, אלא מהו "דעתו" של רוב הכסף. העקרון של רוב על פי אנשים הוא עקרון דמוקרטי. העקרון של "הצבעה " על פי טעמים כשיש שוק מבוזר והכנסות דומות (לדוגמא לכל אחד מאיתו יש כ1000 יחידות בסיס אותן הוא יכול לפזר בין יצרנים ומוצרים שונים) היא עוד מנגנון חשוב והכרחי. אולם כלכלה ריכוזית, בה יש אנשים המתלבטים באשר לצבע שבו יבצעו את ציפרוני החתול, ואחרים מנסים להחליט באיזה מימי השבוע לא יאכלו אינה מתנהגת לא כך ולא כך - אלא על פי מיטב המוסרת הרודנית. - המעט מחליטים, הרוב סובלים. מה שכן, יאיר צודק - המדינה של שלטון הנציגים ולא הציבור מחליט על סבסוד מוצרים. אלא שרוב הקפיטליסטים תומכים בשלטון נציגים, והיו משיבים שאם האזרחים רוצים הם היו יכולים לבחור שלטון אחר שיבטל את הסבסוד. זו טענה שגויה לדעתי (שכן בשלטון נציגים אפשר לבחור רק לגבי נושא אחד כל 4 שנים וכל השאר מוכרעים על ידי הנציגים עצמם). ב. השגיאה השניה היא שאם הציבור מעדיף רפואה וחינוך פרטי, סימן שזה הפתרון המבוקש. ראשית, החינוך והרפאוה הפרטית משגשגים עבור העשירונים העליונים. לכן איכות אלו היא גבוה יותר - כל מה שזה אומר הוא שהעשירים מקבלים מוצר איכותי יותר - מנגנון נכון הן כאשר מדובר על נעליים והן על בריאות. היות ואין שוק דומה עבור החולים העניים, הרפואה לעשירים מתלכדת עם הרפואה הפרטית דרך מנגנון השוק - ומכאן הקפיצה למסקנה על איכות השרות. לו כל הרפואה והחינוך היו מווסתים על ידי השוק, הרי שהעניים היו מקבלים (במקרה הטוב) מוצרים באיכות נמוכה, והעשירים מוצרים באיכות גבוהה - כפי שמנגנון השוק עושה זאת כשמדובר בנעליים, כוסות או מחבתות. רופאים פרטיים לעניים היו מטפלים בהם על ידי "אי טיפול" (כמו החזקת היד לחולה, או דיבור ממושך ועידדו). הרופאים המוצלחים היו הופכים לרופאי עשירים. הפחות מוצלחים היו הולכים לחולים יותר עניים. והעניים באמת לא היו רואים רופא כלל. חלק ניכר מהעניים לא היו מקבלים רפאוה וחינוך כלל - והיו הולכים לעבוד ללא ידיעת קרוא וכתוב, והיו מתים מהמחלה הראשונה הרצינית שתוקפת אותם. כבר היום (במצב שאנו עוד רחוקים מרחק רב מרפאוה קפיטלסטית ) יש פערים רציניים בין דרום תל אביב לצפונה בתמותת תינוקות לדוגמא. כבר היום יש חולים רבים אשר נופלים מחוץ ל"סל התרופות" הציבורי ונאלצים לנסות לשלם על טיפול בעצמם - לרוב ללא הצלחה או תוך התרוששות כלכלית. דומגא בתחום זה היא "הצלחת" החברה האמריקנית בנושאים אלו. באשר לבריאות, ארה"ב מחזיקה ב"שיאים" לגבי הספקה של שרותי בריאות נמוכים - עם תוחלת חיים נמוכה בשנתיים מרוב מדינות המערב, ועם תמותת תינוקות גבוהה (תוחלת החיים נמוכה גם בגיל 65 כשאין השפעה של תמותת תינוקות). באשר לחינוך, אפשר לראות כמה "תת חינוך" היה בארה"ב כאשר היה פחות סבסוד לחינוך לפני מלחמת העולם השניה. בעקבות המלחמה חוקק "חוק החיילים הוותיקים" שאיפשר לרבים הכשרה מקצועית ולימוד באוניברסיטה - דבר שהקפיץ הן את החינוך והן את הכלכלה האמריקנית. הפתרון של השוק לרפואה ולחינוך לא רק שאינו "צודק" אלא הוא גם לא יעיל. בשני התחומים האלו יש אי וודאות הנובעת מהזמן. בעתיד תוכל אולי לכסות את עלות הניתוח או את עלות ההכשרה החינוכית. אבל אם אתה עני מספיק, לא תוכל לקבל אותם ולכן תהיה "תקוע" בשיווי משקל שבו כולם מפסידים - אתה תורם פחות ממה שיכולת לתרום; אתה סובל וגם כלל החברה והמשק "סובלים".

 

[יאיר בן משה]

נעליים, כדוגמא לבריאות וחינוך.

יפה כתב דרור, אכן יש מקום להשוואה בין נעליים לעניים לבין חינוך ובריאות. וכידוע, לא רק לעשירים גם לעניים בארה"ב יש נעליים, כי כאשר תעשיית הנעלים היא פרטית, יש מגוון מחירים ואיכויות, גם העניים ביותר מצליחים למצוא נעלים המתאימות לתקציבם. נעלי העניים אינן אולי לפי צוו האופנה האחרון. ואין בהם רקמת זהב וחותמת ורסאצ'י, אך הן עמידות בפני הגשם והקור, ומחזיקות מעמד גם במסע על המדרכות המחוספסות ביותר. כך הוא גם בנושא הבריאות. העניים לא יזכו לחדר פרטי עם נוף לים ומעסה צמוד, אך הם מקבלים רמת טיפול בריאותי העולה בהרבה על המקובל בארצות הגוש הקומוניסטי (שם לא הייתה הפרטה). מכר שלי, היפי אזרח ארה"ב, סיים לימודיו באוניברסיטה לפני כחודש, ומצא עצמו דווקא אז עם קדחת מערות נדירה בצפון קליפורניה. וכאמור מאחר וגמר את חוק לימודיו, היה ללא ביטוח רפואי כלשהו. מחוסר ברירה נאלץ להגרר למרפאת העובדים המקסיקנים (רובם בלתי חוקיים) שארגוני הרווחה האמריקאים מנהלים. ומייד אושפז וטופל היטב ע"י צוות מקצועי ונאמן. נכון, היה קצת צפוף, והאוכל היה ללא תפריט מודפס, אך "העיקר הבריאות"? כך הוא גם לגבי החינוך, כאשר יאפשרו גם לעירונים להקים בתי ספר פרטיים (ולא רק לקיבוצני), התחרות על לב התלמיד וכיס הוריו תביא לשיפור עצום באיכות, רמת ההוראה ורמת הלימוד תשתפר פלאות. וההישגים הכלכליים של המדינה כולה יגדלו. בעירי הקטנה יש שני סוגי בתי ספר תיכוניים, האחד ממלכתי בו העלות הכוללת לאחזקת תלמיד היא כ 25 אלף שח, (את הרוב הציבור משלם). ובית ספר פרטי הקולט אליו את התלמידים הפחות מוכשרים, בו עלות הלימוד היא כ 11 אלף שח, (ההורים הישירים משלמים הכל). וראה זה פלא, דווקא בבית הספר הזול, זה עם התלמידים הכושלים, שעור מסיימי הבגרות הוא 85% ואילו בבית הספר הממלכתי, היקר והיוקרתי, עם התלמידים בעלי הכישורים העדיפים, שעור מסיימי הבגרות הוא כ 40% בלבד. אין זה מקרה, תופעה זו מוכרת ומקובלת בערים רבות. כי כאשר ההורה משלם באופן ישיר עבור בנו, גם המאמץ שהבן משקיע, והמאמץ שהמורה משקיע גדולםי פי כמה. המורים משתכרים יותר, משתדלים יותר, וההצלחה ברורה. הפתרון הנכון למצוקת העניים היא באמצעות סיוע ישיר לנצרך. ולא בזבוז משאבי המדינה על סבסוד מצרך, סבסוד גורם לבזבוז, לכשלון ולעזובה. וכך יעידו גם תוצאות סקרי רמת החינוך והשכלת בני הנוער, וגם "הזקנה במסדרון" בית החולים.

 

[האזרח דרור]

לא שזה הפתרון שאני תומך בו

אבל חוץ מכלכלה סוצליסטית דיקטטורית, יש גם מדינות סוציאל דמוקרטיות. ובאלו (כולל ישראל) , למרות ששי בה תמ"ג נמוך מארה"ב הן במונחים אבסולטיים, והן במונחי PPP (שיוויון כוח קנייה) אורך החיים ארוך יותר. כאשר בונים בית חולים אחד לעשירים ואחר לעניים (המצב בארה"ב לדוגמא) אז על אותו גודל אוכלוסיה בזבזת הקמה של בית חולים שלם - תשתיות יקרות וכו' - שכעת האולוסיה קטנה בהרבה מבחינה תקציבית צריכה לשלם - אלו הן הוצאות קבועות גבוהות שלא קיימות במקרה של נעליים. תתפלא, אבל יש אנשים שגם כסף לנעליים אין להם - ועובדה שיש ביקוש לנעליים יד שניה. אז בנעליים כאלו עוד אפשר ללכת , אבל בשרותי בריאות אי אפשר להתשמש בצורה של יד שניה, היות ולא את התרופה ולא את הניתוח אפשר למחזר אל הצרכן העני יותר. הדוגמא שהבאת נכונה, אולם הוצאות רבות אינן בתחום האשפוד בחדר היפה. הוצאות עצומות נגרמות בגין טיפולים, ניתוחים, תרופות. את אלו קשה לספק לחולים העניים, ומחירם גבוה בהרבה מאשר מחירם של נעליים. השוואה טובה יותר תהיה לדוגמא למוצר יקר בהרבה- לדוגמא מכונית. ואכן ל 50 אחוזים מבתי האב בישראל אין מכונית. למרות שיש מכוניות זולות יותר וזולות פחות, העובדה היא שרבים היו מוכנים לשלם תמורת מכונית, אבל ידם אינה משגת מכונית כזאת. אין להתפלא על כך, הציור שרואה כל תלמיד כלכלה מתחיל מצייר 2 קווים נחתכים. מי שנמצא מימין לנקודת החיתוך הם אנשים שאין להם מספיק כסף לשלם עבוד המוצר. אבל המוצר במקרה הזה הוא במקרים רבים החיים שלהם. לגבי החינוך הדילמא היא ברורה. ברור אני חושב לכולם שבתיכון הפרטי יהיה תמריץ למורים ולנהלה לקיים תיכון "יעיל" שיביא "תוצאות" על פי אמות המידה של הצרכנים. מצד שני מגנון השוק יבטיח את זה שאנשים שהיו יכולים ללמוד יותר, להתפרנס יפה ו"ולהחזיר את ההשקעה" שהושקעה בסבסוד המוצר, אינם יכולים לעשות זאת - ולפיכך יבחרו באפיקים פחות מניבים למשק ולעצמם. סבסוד מוצרים מול תשלומי העברה. אולי התפרון האידאלי היה צריך להיות תשלומי העברה (אם כי איני מאמין בכך), אבל למעשה יש גבול כמה מס ישיר אפשר לגבות על הכנסה. סבסוד המוצר הוא הבטחה שלפחות רמה מינמלית כלשהי ניתנת לכולם.

 

[יאיר בן משה]

סבסוד הוא בזבוז, חינם הוא כשלון.

כפי שכולנו יודעים "חינוך חינם = חינוך כושל". "בריאות חינם = זקנה במסדרון". ומערכת מושחתת של "מתחת לשולחן" שוחד ואתנן כדי לקבל את הרופא הטוב. כאשר התרופות הן חינם, התור ארוך והתרופות מפוזרות בשפע בכל בית בכל מגירה. וכאשר המים לחקלאים הם חינם הכנרת מתייבשת והמאגרים התת קרקעיים מזדהמים. נמשיך בדוגמת המכונית והתחבורה שהבאת.. לעשירים יש מכוניות בינוניות, לבינוניים יש מכוניות פשוטות, ולעניים יש תחבורה ציבורית. כך צריך להיות בכל תחום ובכל נושא. נעליים מפוארות לעשירים ונעליים פשוטות לעניים. מזון יוקרתי לעשירים ומזון פשוט לעניים, אך בשום פנים ואופן לא לחלק נעליים חינם, ולא לסבסד לחם לחזירים או פסטה לתרנגולות. לא להקים משרד ממשלתי לחלוקת נעליים, וגם לא חולצות, לא בריאות ולא חינוך. אלא לאפשר לשוק החופשי לספק את המוצרים וצרכי האדם בהתאם ליכולתו לרוכשם. כאשר יפסק הסבסוד, ויופחתו הפקידים והרשויות, יקטן הבזבוז והכשלון. המיסוי יפחת, הכלכלה תתחזק, ויהיה כסף רב בשוק. וקל ונכון וזול פי כמה יהיה לעזור לאותם הזקוקים לעזרה, ולהם בלבד. שיטת "ההשקיה בהצפה" היא בזבזנית ובלתי יעילה. יש להתקין טפטפת רק אצל מי שבאמת זקוק לה, ולא לשפוך כמויות ענק של מים או ממון ולגרום להרס הסביבה מחד, ולייבוש מקורות המים לאחרים.

 

[האזרח דרור]

הכללות הן דבר מסוכן

הפרטה היא דבר מועיל לפעמים, ודבר מזיק בפעמים אחרות (לדוגמא הכשלון של הפרטת הרכבות בבריטניה). מעפל פרטי יכול להיות בלתי יעיל ולגרום נזק כלכלי לא פחות ממפעל ממשלתי. סבסוד ו"חינם" יכולים להיות בנויים בצורה גרוה ויכולים להיות בצורה טובה - תלוי איך עושים אותם. כל התאוריה שלך לא עומדת במבחן המציאות של ארה"ב - שבה יש מערכת פרטית ו"טובה" לעשירים, ומערכת "פחות טובה" לכל השאר - והתוצה היא מערכת כפולה ובזבוב משאבים, וגם אי יעילות של המערכת המתבטאת בכך שהזקנה אינה במסדרון אלא מתחת למצבה בבית הקברות. העובדה היא שהמערכת הזאת יש השגים נמוכים יותר אפילו ביחס למערכות רפאוה כמו זו של ישראל או מדינות אירופה. לדוגמא העובדה שאמריקני ממוצא חי שנתיים פחות מישראלי ממוצא. ו3 או יותר שנים מאשר שוודי ממוצע. זה לא יעילות זה בזבוז. אמנם גם שפיכה איוורת של תקציב ממשלתי ועלות אפס לחולה יכולים להניב בזבוז, אבל כל מה שזה אומר שיש לנו כעת דילמה בין שתי צורות של בזבוז - שכן כפי שהסברתי יש יותר מצורה אחת לבזבז דבר מה (לדוגמא אתה יכול להרטיב את שק החיטה ואתה יכול לשרוף אותו והאפשרות לעשות דבר אחד לא סותרת את האפשרות לעשות גם את הדבר האחר). יכול להיות בזבוז הנובע מרפואת ייתר לאלו שאינם משלמים ואינם באמת זקוקים לכך. יכול להיות בזבוז הנובע מרפואת חסר, לאלו שאינם יכולים בשל מבנה השוק לשלם למקות שהיו יכולים לעשות זאת בתנאים אחרים.

 

[יאיר בן משה]

גם בחנויות נעלים יש בזבוז

יש מדף אחד לנעלים לעשירים, ומדף אחר לנעלים לעניים. אך אם הנעליים היו מחולקות לפי פתק, וכולם היו נועלים אותן נעלים שהיו מעוצבות ע"י הפקיד הממשלתי (אופנת אתא למשל), הרי הבזבוז היה נמנע. סוג זה של הנמקות ימיו כימי הבולשביזם והקומוניזם. שם טענו שבלי משק ריכוזי ומתוכנן, יכול להווצר מצב של "ייצור משאיות אך לא יהיה מי שייצר צמיגים" למשל. "ובלי משק מתוכנן עשוי לקרות בזבוז נוראי, כולם ירצו לגדל הרבה כרוב, אך לא יהיו תפוחי אדמה". (ואכן בשמורות הבולשביזם בארצנו - מועצות הייצור החקלאיות - יש מאבק בלתי פוסק של הפקידים לשמור על כוחם כקובעי מכסות גידול). אך התאוריות הבולשביקיות של הכלכלה הריכוזית המסובסדת, המשק המתוכנן הבירוקרטי, הם שפשטו רגל. ואילו המשק החופשי והפתוח הוא שהוכיח שיעילותו גבוהה עשרות מונים מכלכלת הפקידים. מתברר שבאותם מקומות בהם "נאבקו נגד בזבוז", אכן לא היה בזבוז, אך לא היה אוכל, החנויות היו ריקות, התור היה ארוך, והזקנה במסדרון. ואילו במקומות בהם השוק פעל באופן חופשי, רוב רובו של הציבור נהנה מאיכות חיים גבוהה עשרות מונים משל המקובל בארצות הקומוניזם. בצפון קוריאה אין אכן בזבוז, שם יש רעב ומחלות ועוני מחפיר ואנשים קופאים מקור ותאי גאזים. ואילו בדרום קוריאה יש קפיטליזם בזבזני, ולכן שם יש אוכל ועושר וחופש. אין טעם להמשיך עם הויכוח המגוחך הזה, כי העובדות עומדות מול עיננו. אותו עם, אותה מדינה, אותה תרבות ואותה היסטוריה, אך במזרח גרמניה היה משק מתוכנן וחינוך ובריאות שוויוניים. ואילו במערב גרמניה היה קפיטליזם וחופש. כך הוא בין סין עד לפני עשר שנים לבין הונג קונג או טיאוון. וכך הוא בין דרום לצפון קוריאה. הסיבות לתוחלת החיים האמריקאית לעומת האירופאית הן שונות. וקשה לבודד את הגורמים וקשה למצוא קבוצת ביקורת הזהה בכל תחום למעט הנושא שבבדיקה. בהחלט יתכן שדווקא השפע והמזון עתיר הקלוריות הוא הגורם העיקרי להשמנה ולמחלות הלב וקיצור תוחלת החיים, ולא הטיפול הרפואי. אך כאשר יש שני עמים שהם תאומים זהים, וכל ההבדל הוא שיטת המשטר, ניתן ללמוד היטב על הנזק הנוראי והסבל הציבורי בשל שיטת המשק הריכוזי והמתוכנן.

 

[האזרח דרור]

דו שיח של חירשים

אני מצטער אבל אני אומר "א'", ואתה אומר "ג', מה פתאום ג' , ברור שרק ב' היות וג' (שהינו לא ב' ולכן הוא חייב להיות ג') הוא רע ונורא". להווי יודע לך , בוודאי, שיש - גם במדינות קפיטליסטיות "מוצר ציבורי" , היינו מוצר שהממשלה מספקת אותו, והחלוקה מתבצעת לאו דווקא על ידי חוקי השוק. זה לא בולשביזם אלא "משק מעורב" - כך על פי הקפיטליסטים הנועזים ביותר מבית היוצר של שיקגו. מה הקשר בין זה לבין המשק הריכוזי של ברה"מ שהיה גם דיקטטורי , גם טוטליטרי וגם ניסה לתכנן לפרטי פרטים את כל מהלכי הכלכלה, כולה, כולל השקעה וכו'? לכן כל הדוגמאות שהבאת - שוגם שורלק ממשיך להביא אותן, של סין, צפון קוריאה, ברה"מ הן סתם זריית חול. העובדה היא שברוב מדינות אירופה וגם בישראל יש מערכות בריאות שאינן דומות לא לאלו של סין או ברה"מ ולא לאלו של ארה"ב. מה שצריך כשמדברים על הנושאים שלונו הוא להתייחס לעובדות, גם אם הם לא נוחות לנו, ולא להמציא תרוצים כדי לתמוך בדעה, יהיו העבדות אשר יהיו. בהחלט יכול להיות שהמזון הקלוקל של האמריקנים, התעמלות יתר או חוסר התעמלות בריאה, סטרסט יתר בעבודה, ישיבת יתר במכונית ובמשרד עודו גורמים משפיעים על בריאות האמריקנים. עם זאת, לא נראה לי (כהדיוט) שזה המצב. אחרי הכל ארה"ב לעצרנו היא לא המדינה היחידה עם אוכל עתיר שומנים ודל בירקות ומזון מאוזן. גם אנגליה וגרמניה אוכלו אוכל רע למדי, ובכל זאת מדינות אלו מובילות אל ארה"ב בהרבה. ויש לזכור ששנתיים בתוחלת חיים, ךגבי מדינות מערביות הן לא דבר של מה בכך. אבל לא רק תוחלת החיים. גם מספר הילדים הנולדים ולא מתים לדגומא נמוך למדי בארה"ב בהשוואה למערב - האם גם זה עקב הרגלי התזונה? ויש עוד עובדות: שנובעות הרבה מכך שבריאות וחינוך אינן מוצר כמו נעליים או אפילו מכונית (אם כי יש דמיון רב יותר) אלא מוצר עם איכויות שונות, ואיכויות אלוו גורמות לכך שהעיליות המאפיינת מוצרים רבים הנסחרים על פי עקרונות השוק, אינה נכונה בהכרח בכל הקשור למוצרים אלו. מחיר לדוגמא. כל אחד יכול לראות את המחיר של עגבניה, של נעל או של מכונית. אבל נסה לברר לדגומא את מחירי הביטוחים ומשמועתם בארה"ב - המשימה הזאת היא כמעט בלתי אפשרית. מכר שלי הלך לבדיקה שנתית שגרתית. למרות שהוא פרוספור לסטטיסטקה ומחשבים, ולמרות שהוא ניסה מספר פעמים לברר את המחיר של הבדיקה מראש, הוא לא הצליח. המחיר שהוא חוייב בו בסוף היה גבוה ב2000 דולר מהמחיר שדובר עליו קודם. ולא סיפרתי כאן עשירית מהסיפור. באופן כללי, נסיון להשוות מחירים בין מבטחים שונים בארה"ב הוא משימה בלתי אפשרית. אתה לא יודע איזה מוצר אתה מקבל ובאיזו איכות. משום כך , בין היתר ובגלל סיבות רבות אחרות, פתרון השוק שמתקבל מלא כשלים כגבינה. יש לי עוד הרבה נקודות להבציע עליהן, אבל באמת אין טעם לדבר אם כל הזמן חוזרים לזה שאו שיש הפרטה של הבריאות וחלוקה על פי עקרון השוק, או שיש את הדגם הצפון קוריאני. זה "אי שיח" שלא יתקדם לשום מקום.

 

[יאיר בן משה]

זיהוי מגמה באמצעות המשכת הקוו.

כמו במתמטיקה, אמיתותה של הנחה ונוסחא נבדקת בנתונים קיצוניים. בסביבות האפס, בסביבות ה "1", "באין סוף" וכדומה. וגם בדיון כאן כאשר מנסים לבחון את ההתנגדות לקפיטליזם והכמיהה למשק הריכוזי, חשוב לבחון לאן דברים מגיעים. האזרח דרור מרבה להביא סיפורי כשלון של הקפיטליזם וההפרטה, וגורר את המקרה של רכבות בריטניה, עוצמת התאגידים והתחברותם לרודנים, או תוחלת החיים בארה"ב. ואילו תומכי חופש האדם מראים שכל הסיפורים הקשים שניתן לטעון נגד הקפיטליזם, הם מערכת עדינה וקטנטנה בהשוואה ליום רגיל בצפון קוריאה. ואכן מצד אחד של המערכת הקפיטליסטית עומדות חברות הביטוח הנוכלות, אך מאידך אותו חבר שלך הפרופסור לסטטיסטיקה ומחשבים, יעשה נכון אם חרף רדיפת הבצע והתרמית של חברות הביטוח הקפיטליסטיות, יעדיף לבצע את הטיפול הרפואי בעולם הקפיטליסטי ולא בצפון קוריאה או בקובה. אני קורא עתה ספר על תורת האבולוציה "בוהן הפנדה" מומלץ אגב, ובספר מופיעים תאורים מזעזעים כיצד חוקרים עיוותו נתונים סטטיסטיים כדי להוכיח טענה ערכית, למשל "שנשים בשל גודל המוח שלהן לא צריכות להשלח לאוניברסיטה". או "שמשרתים מתאימים לתפקידם הנחות בשל מבנה הגולגולת שלהם". כך חוששתני מתקיים גם בסיפור על תוחלת החיים הנמוכה או תמותת התינוקות בחברה האמריקאית. יש לטפל בזהירות בנתונים אלו, ולבחון את הגורמים ואת האוכלוסיות, את השפעת המזון, הסמים, האיידס, הרקע והמתח הנפשי, הפשיעה וכדומה. ולא לקפוץ למסקנה שהבעיה נובעת מכשלון המערכת הרפואית.

 

[האזרח דרור]

ברור

א. ההנחה שעומדת בבסיס הרבה מהמחקר המדעי כאילו המדען הוא אובייקטיבי היא שעומדת לרועץ. המדען הינו אדם ככל האדם, ויש לו את הראיה והעיוורן שלכל אדם יש. (כתבתי מאמר על זה - על פוזיטביות ונורמטיביות בכלכלה). כדי לקיים אוביקטיביות גדולה יותר, טוב יעשו המדענים אם יזהו את מערכת הנורמות ממנה הם באים, והם והסובבים אותם יוכלו להכיר במגבלות אלו. לכן עיוות של נתונים סטיסטטיים לצורך הוכחת טענות לא צריך להפתיע אותנו, אלא זה דבר שאחנו צריכים לחשוד בו כדרך קבע. ב. הנתונים שהבאתי הם מארגון הביאות העולמי ומארגון הפיתוח של האו"ם, כמובן שיכול להיות שיש בהם עיוות , אבל קשה להבין מדוע יש עיוות כזה. ג. לא טענתי שכל האשמה מונחת על מערכת הבריאות, וטענה כזו תהיה שטות. ברור שתזונה ואורח חיים יש להם השפעה. מצד שני יש יותר מידי סימנים ולא רק הטענות הסטטטסיות לכך שמערכת הבריאות בארה"ב מתפקדת בצורה גרועה למדי - בהשוואה למדינות עם משק מעורב אירופאיות, לא בהשוואה למדינות כמו צפון קוריאה - מדוע החזרה בכל פעם לאותו "מפלט מחשבתי". ? האם בכל פעם שמצביעים טיעון לא נוח אתה טוען שהטעון הוא מכוער? ההשואוה שאני עושה היא רק בין מערכות הבריאות האירופאיות והישראלית לבין זו האמריקנית . ההבדל (ואל היחדי כמובן) שהמערכת האמירנקינית היא "קפיטליסית" יותר. כל נסיון לדחוף פנימה השוואות למדינות נוספות אינו מעניין ואינו תורם דבר. כשאני משווה בין אגס לתפוח , איני מעוניין בהבדלים גם בין אגס לעגבנייה. " הפרופסור לסטטיסטיקה ומחשבים, יעדיף לבצע את הטיפול הרפואי בעולם הקפיטליסטי ולא בצפון קוריאה או בקובה" - נכון מאוד, אולם הוא יעדיף לעשות זאת במערכת של "מוצר ציבורי" באירופה מאשר במערכת הקפיטליסית של ארה"ב. "תומכי חופש האדם מראים שכל הסיפורים הקשים שניתן לטעון נגד הקפיטליזם, הם מערכת עדינה וקטנטנה בהשוואה ליום רגיל בצפון קוריאה." אני מציע לא להתחיל לבצע השוואות מי יותר תומך בחופש האדם. דבר ראשון , אני מתנגד לשלטון בצפון קוריאה, סין או ברה"מ לא פחות ממך, ואולי אפילו יותר. דבר שני , אני מצביע על הקשר בין מדינות קפיטליסיות כמו ארה"ב לבין העוולות האלו - שכן בלי תמיכת ארה"ב לא היה דלוגמא שלטון האימים הסעודי, ההפיכה נגד איינדה בצ'ילה (שלטון נציגים), הטלאיבן , או ההפיכה נגד שלטון הנציגים בקפיריסין. דבר שלישי, נראה לי שלהגיד ש19,000 ילדים שמתים כל יום עקב משבר החוב, אינם קשורים לקפיטליזם זה קצת מנותק מהמציאות. זה שאדם אחד מסריח, לא אומר שהשאדם שליידו צח כשלג. אני איני קרוב לא לסין,לא לקובה ולא לברה"מ; אם תמשיך בקו זה, אני יכול לטעון שכיוון שאינך מוסלמי, אתה בוודאי נוצרי , והיות והנוצרים עשו דברים רעים רבים, כל הטענות שלך יובילו לתוצאות איומות.

 

[יאיר בן משה]

בעית התביעות והבריאות בארה"ב.

הגורם המייקר ביותר והמקשה על אספקת שירות הבריאות בארה"ב הוא נושא הביטוח מפני תביעות על רשלנות מקצועית. שופטי ארה"ב מאשרים סכומי עתק לתביעות שחלקן נטולות בסיס, וגורמים בכך לייקור קיצוני של עלות תפעול המערכת (עלות פוליסת הביטוח, היעוץ המשפטי, הזהירות הקיצונית בכל מסמך ותרופה וכדומה). דבר זה מביא לאבסורדים נוראיים ולייקור מלאכותי של הטיפול הרפואי בארה"ב דבר הפוגע במיוחד בשכבות החלשות. באירופה המצב הגיוני יותר, בתי המשפט מאשרים סכומים בגובה של פחות מעשרה אחוז לעומת המקובל בתביעות דומות בארה"ב. נושא זה, יחד עם היבטים התנהגותיים ותרבותיים של אוכלוסיות מהגרים וותיקות בארה"ב, (השחורים וההיספנים בעיקר), הם הגורמים העיקריים לבעיות במערכת הבריאות. נושאים אלו הם כה כבדים עד שקשה להבחין בתרומה העצומה של נושא ההפרטה גם בתחום זה.