האם רייסטלין טיפש?

MadManIII

New member
האם רייסטלין טיפש?

במלחמת התאומים רייסט מגלה את טעותו של פיסטנדנילוס. היה איזה גנום שהפעיל את מכשיר הזמן שיחד עם הכישוף של פתיחת השער המימדי גרם לאי יציבות בשדה הקסם מה שגרם לפיצוץ ענק. אז רייסט הורג את גנימש וחשב שזה פותר לו את הבעיות. עד שמגיע קרמון ומפעיל את מכשיר החזרה בזמן. מה שגורם להיסטוריה לחזור על עצמה. האם רייסט לא צפה את מציאת המכשיר ע"י גדילן. הרי הבעיה היא לא בגנום אלא במכשיר. למה הוא לא צפה את זה!
 

Guybrush Marley

New member
../images/Emo58.gifספוילר ע-נ-ק-י לאגדות למעלה

מסמנים ספוילרים, אחי. וספוילרים גם פה..! בכל אופן, אני חושב שרייסט ניסה לשנות את הזמן עם גדיל, כי גדיל הוא קנדר ולכן הוא יכול לשנות את רצף הזמן והחלל. אני לא רואה שום דרך שרייסט יוצא טיפש, כי הוא כן מצליח בסוף להכנס לאביס ולהרוג את טקיזיס ואח"כ גם את כל שאר האלים, זה שהוא יוצא בסוף רגיש ורכרוכי זה משהו אחר.
 

Landei

New member
לא רק בסוף :)

האם מה שהוא אמר לקיסאניה, במגדל, כשהוא שכנע אותה ללכת אחריו... האם זו הייתה רק הצגה? לדעתי מעבר לתעוות כח הייתה בו גם תעוות צדק: הוא אכן האמין שמידה והוא יהייה אל יחיד, הוא יצליח להעמיד דברים על תיקונם, לבנות עולם טוב יותר, עולם בו _איש לא יסבול כפי שהוא סבל_. זו אמת המידה שלו. הוא מאמין בכח, הוא מאמין שעל מנת לפעול הוא זקוק לכח כביר, אינסופי, כי כל אויביו תמיד היו חזקים-עד-אינסוף לאומתו. ייתכן ורק דרך הרס מוחלט ויצירה מחדש הוא רואה תקווה לטוב. הוא לא מאמין באיש מלבד עצמו, בניגוד לקריסניה, והוא לא סובל את עצימת העיניים שהוא מייחס לה.
 
../images/Emo54.gif

"ייתכן ורק דרך הרס מוחלט ויצירה מחדש הוא רואה תקווה לטוב." It's only after we've lost everything that we're free to do anything. "Fight Club". חהחה.
 

Landei

New member
קטע שמאוד אהבתי באגדות,

ולדעתי האופן בו הוא נכתב הוא גאוני, לא ראיתי כתיבה כל כך מתוחכמת ונוגעת ללב בשום מקום אחר: כאשר דאלמאר משכנע את תניס לא להלחם על קיטיארה - באותו הרגע, אפשר לסלוח לתניס על הכל... ואז, מייד לאחר מכן, רואים את קרמון נכנס לאביס למען רייסטלין. ובאותו רגע הכעס שלי על תניס לא יודע גבולות. "You have life, Half-Elven. You have much to live for. There are those among the living who depend upon you. I know, because all that you have was once mine. I cast it away, choosing to live in darkness instead of light. Will you follow me? Will you throw all you have aside for one who chose, long ago, to walk the paths of night?" I have the world, Tanis heard his own words. Laurana's face smiled upon him. He closed his eyes ... Laurana's face, beautiful, wise, loving. Light shone from her golden hair, glistened in her clear, elven eyes. The light grew brighter, like a star. Purely, brilliantly, it gleamed, shining upon him with such radiance that he could no longer see in his memory the cold face beneath the cloak. Slowly, Tanis withdrew his hand from his sword. [...] When he looked, the shadowed corner was empty. "They are gone." Dalamar's hand released his wrist. "And so is Caramon." "Gone?" Turning unsteadily, shivering, his body drenched in chill sweat, Tanis faced the Portal once again. The burning landscape was empty. A hollow voice echoed. Will you throw all you have aside for one who chose, long ago, to walk the paths of night?
 

אלאנקה

New member
באמת קטע טוב.

תניס-
. לא אהבתי אותו, יותר מדי מושי.. יו, כמה זמן לא קראתי רומח
.. Will you throw all you have aside for one who chose, long ago, to walk the paths of night ברגע זה התאהבתי ברומח מחדש
!
 

Landei

New member
תניס כתוב לא רע, העניין הוא

שהוא יוצא ממש מנייק בכל מה שקשור לקיטי. סה"כ תניס הוא אחת הדמויות המפותחות יותר ברומח, ויש קטעים בהם הוא ממש דמות חיה ומעוררת הזדהות. וזאת למרות שהקונפליקט שהם שמו בבסיס הדמות הזאת הוא בנאלי על גבול הקיטש. :) שימי קטע כולשהו שאהבת, אלאנקה, בבקשה.
 

אלאנקה

New member
המממ

הקטע ששמת הוא אחד הטובים, תניס הוא באמת דמות מעניינת לקריאה, אבל הוא לא.. אולי גם מעורר הזדהות לפעמים, אבל הוא ממש מעצבן. הוא כל כך זונה. כמעט קראתי את הדפים כשקראתי שהוא נכנע לקיטיארה. כן, שלוף לה את הנעליים.. אין לי הרבה ספרים מהרומח, את הרוב קראתי מהסיפריה, (בסדר כל כך טיפשי, סלט אחד גדול. ושכשאני חושבת על זה עכשיו אני מרגישה..
) והקטע שאהבתי ממה שיש לי הוא: פרקיו נמשכו ממקומם, עיניו בלטו מפניו, לבו נתלש מגופו, מוחו נשאב מגולגלתו. הוא יכול היה לשמוע את עצמו צורח והוא ידע כי זוהי זעקת מותו. ועדיין המשיך להילחם כפי שנלחם כל חייו. אני... אשלוט. המלים יצאו מפיו מוכתמות בדם... אני אשלוט... הוא הושיט את ידו וסגר אותה על מטה מגיוס. אשלוט! ואז הוטל קדימה לעבר גל מסנוור, מסתחרר ומתנפץ של אורות ססגוניים - בוא הביתה... בוא הביתה... בוא הביתה
...
 

Landei

New member
אין כמו רגעי התעתועים של רייסטלין

בהם טאקי הופכת לרוזמונד, דרקונים הופכים לשפנים... הייתה לי פעם חברה, שקטע מסויים היה מאוד מיוחד עבור שתיינו: Although Laurana disliked speaking to the mage, she had to know! What had he meant-along farewell? "What do you see when you look far away like that?" she asked softly, sitting down next to him, feeling a sudden weakness of fear sweep over her. "What do I see?" he repeated softly. There was great pain and sadness in his voice, not the bitterness she was accustomed to hearing. "I see time as it affects all things. Human flesh withers and dies before my eyes. Flowers bloom, only to fade. Trees drop green leaves, never to regain them. In my sight, it is always winter, always night." "And-this was done to you in the Towers of High Sorcery?" Laurana asked; shocked beyond measure. "Why? To what end?" Raistlin smiled his rare and twisted smile. "To remind me of my own mortality. To teach me compassion." His voice sank. "I was proud and arrogant in my youth. The youngest to take the Test, I was going to show them all!" His frail fist clenched. "Oh, I showed them. They shattered my body and devoured my mind until by the end I was capable of-" He stopped abruptly, his eyes shifting to Caramon. "Of what?" Laurana asked, fearing to know, yet fascinated. "Nothing," Raistlin whispered, lowering his eyes. "I am forbidden to speak of it." Laurana saw his hands tremble. Sweat beaded on his forehead. His breath wheezed and he began to cough. Feeling guilty for having inadvertently caused such anguish, she flushed and shank her head, biting her lip. "I-I'm sorry to have given you pain. I didn't mean to." Confused, she looked dawn, letting her hair fall forward to hide her face-a girlish habit. Raistlin leaned toward almost unconsciously, his hand stretching out, trembling, to touch the wondrous hair that seemed possessed of a life of its own, so vibrant and luxuriant was it. Then, seeing before his eyes his own dying flesh, he withdrew his hand quickly and sank back in his chair, a bitter smile on his lips. For what Laurana did not know, could not know, was that, in looking at her, Raistlin saw the only beauty he would ever see in his lifetime, Young, by elven standards, she was untouched by death or decay, even in the mage's cursed vision.
 

Guybrush Marley

New member
הי, תזהרו../images/Emo118.gif

שמרגרט וטרייסי לא יתבעו אותכם, חצי מהספר שלהם פרסמתם כאן P=
 
ריסטלין הוא באמת דמות טובה

בגלל שמצד אחד מרחמים עליו ומהצד השני שונאים אותו.... הקטעים שאני הכי אוהבת אצלו הם הקטעים שבהם הוא אנושי, כמו עם הארנב שהם חשבו שהוא הובגובלין, והסיוטים שלו... אני ממש נהנית להציץ אל נשמתו השבורה של ריסטלין.... אבל עם כל הכבוד לו, אין על גדילן! בכלל, קנדר רציני ומזועזע שאכפת לו מסביבתו זו המצאה גאונית.... ומבחינתי רומח בלי גדילן זה כמו עולם בלי פרחים....
 

אלאנקה

New member
נכון!

והקנדרים.. הקנדרים הם אחת ההמצאות היותר גאוניות שקראתי. ומבחינתי, רומח בלי רייסטלין זה כמו עולם בלי אדמה
(סתם ככה, נראה לי שבלעדי רייסטלין, הרומח לא היה כזה טוב.
)
 

Guybrush Marley

New member
אממ../images/Emo118.gif

אין הבדל כל כך גדול בין הקנדרים של קרין ובני-המחצית בעולמות אחרים..(חוץ מההוביטים, שהם ממש מרובעים).. כולם שמחים ולוקחים את החיים בקלות, ההבדל העיקרי היחיד זה הקטע של הגניבה.
 

אלאנקה

New member
והעניין של הפחד,

ושני הדברים הקטנים האלה הם מה שעושים את הקנדרים כל כך מאגניבים
 

RoCKeR121

New member
ברגעים כאלה אני מבין כמה התרגום

הורס את הספרים האלה, אני חייב לקרוא אותם כבר באנגלית ולקרוא גם אחרים שלא תורגמו וכנראה כם לא יתורגמו...
 
למעלה