חבר אוהב שאת ראשו את רואה על הכר בבוקר כשאת קמה מנומנמת, ואת יכולה להניח את ראשך על זרועו, רק לשם התמיכה.... אני גולש יותר מדי )) לא, זה לא נלקח מהטלאנובלות... אלו הם החיים הטובים
קודם דיברת על חברים שנפוצים לכל עבר בשעת צרה... עכשיו אתה מדבר על חברות זוגית... אני עניתי לך על דבריך הראשונים והבאתי את הורי כדוגמא לחברות אמיתית... (ולא כלפי כבתם, אלא כלפי חברים שלהם...) עכשיו הבנת? אביטל
הורים זה דבר אחד... חברים זה דבר אחר... וחברים, אגב, לא "משיגים"... צריך לעבוד קשה בשביל זה.... כמו בזוגיות.... וזה חייב להיות הדדי... אחרת זו לא חברות... ובמחשבה שניה - בכל זאת, אין כמו אמא...
ואז אני אומרת לעצמי שיש לי את האפשרות לבחור בהרגשה הזאת או לא. ואני בוחרת להרים את הראש, או לרוץ מהר לבכות למישהו על הכתף. זו הרגשה לגיטימית, לפעמים הדברים לא מסתדרים בדיוק כפי שרצינו אותם, וזה לא אומר שזה רע, זה פשוט אחרת, עדיף להסתכל באור חיובי על הדברים ואז מקבלים את הכל בפרופורציות אחרות. מותר לשקוע אבל קצת- במידה. שולחת לך חיוך