האם קרה לכם ש...

האם קרה לכם ש...

הרגשתם שכל אותם חברים שאמרו שיהיו איתכם בכל עת פתאום חיים להם כל אחד את חייו המאושרים ואתה מוצאים את עצמכם לבד עם הרגשה מוזרה ונוראית של בדידות ועם בלבול נוראי כי הרי בעצמי בחרתי בפרידה, רציתי בה בכל מאודי ואין לי טיפת חרטה על גירושי אז למה ? למה אני מרגישה רע ? למה אני מוצאת את עצמי לפעמים במין מצב רוח שבו אני לא מסוגלת לאהוב את היקרים לי מכל ? ובבקשה אל תאמרו לי את הבנאלי מכל שזה עובר .. כי בסוף הרי כל אחד נכנס הביתה למשפחה שלו ושלי לא שלמה .
 
המון פעמים

אנשים תמיד מבטיחים הבטחות, כש"כוכבת" היא ההבטחה "תמיד אעמוד לצידך". בזמנים קשים את רואה מי עומד לצידך ומי בורח כ"כ מהר שכל מה שאת רואה זה את האבק מאחוריו.... גירושים הם הזדמנות מצויינת לבחון מי חברייך האמיתיים. אני אישית סומכת בכל מאת האחוזים על אדם אחד בעולם - הבן שלי. לדעתי אדם נולד לבד ומת לבד וכל השאר פקקטה. וכמעט כל חבריי מה"ימים ההם" - התאיידו. הבנתי מי הם היו עבורי ומצאתי לי חברים חדשים, טובים יותר (אני מאמינה). מה שהפריע לי בהודעתך הוא הרגש שאתם "אינכם שלמים" כמשפחה. זאת הרגשה קשה, קשה מאד, ואני בטוחה שהיא עוברת גם לילדייך. צריך לזכור, שאנחנו רק בני-אדם, אנחנו עושים טעויות, וגם אם ילדינו משלמים מחיר - עלינו ללמוד לסלוח לעצמינו. כי אם לא נסלח לעצמינו לא נוכל לסלוח לאחרים. כן, זה נורא קשה. אבל זה משהו, שההצלחה בו תעשה אותך מאושרת ומשוחררת מתמיד. בהצלחה אוריאנה
 
להיות לבד זה לא להיות בודד

הנה כמה דברים שלמדתי מאז שהתגרשתי: להיות לבד זה דבר אחד, ולהרגיש בודד זה דבר אחר. אם אתה לבד, זה לא אומר שעשית משהו לא בסדר, וזה המחיר שאתה משלם. חברים יכולים להישאר, יכולים להיעלם, יכולים להיעלם ואז לחזור, בלי קשר למה שאתה עושה. גם להם יש חיים, גם להם יש מצוקות. וכמו שאוריאנה כתבה, אין דבר כזה "משפחה שלמה". יש משפחות מאושרות יותר ומשפחות מאושרות פחות. זה הכל.
 
עדיף, לדעתי, להיות לבד או בודד

לפעמים מאשר להתפשר. אם את נמצאת בחברתו של מי שאינך רוצה - את עוד יותר לבד כיוון שאת לבד ולא יודעת את זה והגרוע מכול - אינך מרגישה נוח בביתך מבצרך. חשבתי הבוקר על רעיון לסיפור אבל המציאות המתפוצצת תחת רגלינו מחסלת את המוזה.
 
זה בדיוק מה שגרם לי להתגרש

למרות הפחד מהלבד למרות הקשיים שבגידול שני תינוקות למרות הכל.. הידיעה שאני לבד בתוך " הביחד " לכאורה שהיה לי גרמה לי לקחת את החלטה . לא הסכמתי להתפשר על חיי למרות שידעתי שיש בזה מין האגואיזם שהרי לא היו כאן מריבות או צרחות פשוט חוסר אושר ( כמה טיפשי לקרוא לזה פשוט ) ולכן לילדודס אולי היתה טובה האופציה השניה אבל לא לי ואהבתי את עצמי יותר מדי מכדי להשלים עם זה. לא יכולתי לדמין את עצמי כך בגיל 70. אז קמתי ופרקתי ועם זה אני שלמה לגמרי אבל התסכים איתי דגלן שזה לא מחפה על הבדידות המזדמנת למחשבותינו מדי פעם?? אני .
 

יערית

New member
קרה וקרה..

אבל החיים לימדו אותי בכלל לא להסתמך על "החברים"לשעת משבר, יענו"אל דאגה אנחנו כאן בשבילך..". אבל גם לימדו אותי להעריך מי באמת נמצא בטוב וברע,ואני יכולה לספור על כף יד אחת כמה איתי לאורך על הדרך,בכל רגע ורגע שניזקקתי ולא נזקקתי הם פה בשבילי,אז אני מרגישה בודדה לפעמים וזה קורה רק כאשר אני ישנה
(אם אפשר לקרוא לזה שינה), בקקיצור לא רק אחרי משברים זה קורה,בחיים בכלל חברים זה לא מובן מאליו, אנחנו ורק אנחנו משפרים את המצב,תמיד טוב להעזר בעידוד ,בשיחות , אך עזרה של ממש "אם אין אני לי,מי לי?"!!!!! מאחלת לך הרבה דלתות פתוחות אל האושר(מה שאני מאחלת לעצמי ולכולם) יערית.
 

קולט45

New member
את לא יודעת

שבשעת צרה כל מה שנקרא החברים נפוצים לכל עבר ....ולא חייב להיות גירושים דווקא
 

avitalp

New member
יש ויש, קולט...

אני אישית חוויתי משני הסוגים... אלה שנעלמו ואלה שנשארו ותמכו בתקופות הקשות ביותר... אותי חינכו להיות מהסוג השני... יש לי זוג הורים שיהפכו עולמות כדי להיות בשביל חברים בצרה כמו גם בשמחה.... אני הולכת בדרכם...ומאמינה שאי אפשר אחרת... אביטל
 
צודקת בהחלט

מי שאוהב לא עוזב... ואכן, כשאוהבים באמת את האדם, את המהות, את הבפנים - לא נוטשים כשקשה... זוהי אהבה אמיתית. אוריאנה
 
זה לא ענין של לנטוש

זה פשוט ענין של לחיות את החיים שלהם שלא תמיד משיקים לחיים שלי גם בשל המצב המשפחתי השונה. ודוקא כשעצוב לפעמים.. בשעות ערב למשל אני אומרת לעצמי הם כל אחד בתא המשפחתי שלו ואני בשלי.. זה אולי הרבה הרגשה שלי מהשינוי שלי ופחות משהו שבא מהם
 
זה לא ענין של לנטוש

זה פשוט ענין של לחיות את החיים שלהם שלא תמיד משיקים לחיים שלי גם בשל המצב המשפחתי השונה. ודוקא כשעצוב לפעמים.. בשעות ערב למשל אני אומרת לעצמי הם כל אחד בתא המשפחתי שלו ואני בשלי.. זה אולי הרבה הרגשה שלי מהשינוי שלי ופחות משהו שבא מהם
 
זה לא ענין של לנטוש

זה פשוט ענין של לחיות את החיים שלהם שלא תמיד משיקים לחיים שלי גם בשל המצב המשפחתי השונה. ודוקא כשעצוב לפעמים.. בשעות ערב למשל אני אומרת לעצמי הם כל אחד בתא המשפחתי שלו ואני בשלי.. זה אולי הרבה הרגשה שלי מהשינוי שלי ופחות משהו שבא מהם
 

avitalp

New member
סתם, שבוז.... ../images/Emo8.gif זה יעבור....

וברוכה הבאה... עוד לא אמרתי לך...
אביטל
 
תודה אביטל

וכמו שאמרתי אני מבקרת מדי פעם.. ומדי פעם אני מגלה שאנשים שחשבתי אותם לנשים הם בעצם.. אנשים ( וההפך )
 
תודה אביטל

וכמו שאמרתי אני מבקרת מדי פעם.. ומדי פעם אני מגלה שאנשים שחשבתי אותם לנשים הם בעצם.. אנשים ( וההפך )
 
למעלה