אכן הייתה תוכנית לא מוצלחת
לדעתי ערבבו שני נושאים: נושא אמהות ובנות- הקשר הפסיכולוגי המיוחד בין שתי נשים: בת ואם. האם אכן הקשר הזה קיים? מה אנחנו לומדות מהאמהות שלנו? איזה ציפיות הן מעבירות לנו כנשים? ומה קורה למי מאיתנו שהופכות בעצמן לאמהות לבנות. נכון שזו לא בעיית השעה ("נושאים קשים ואמיתיים") כהגדרתה של חנה אבל בהחלט רלוונטי לפמיניזם. ומי שמעונינת: הפרק בספרה של פרום´ אריאלה פרידמן "באה מאהבה" בנושא אמהות -בנות מאוד מומלץ בהקשר הזה. לשם עיסוק בנושא הזה לא צריך להביא מקרים "קיצוניים" של נטישות אם: אמהות יכולות לנטוש בהמון דרכים קטנות ודווקא נראה לי שהדברים המינוריים כאן הם יותר מענינים (זה ממקומי כ"במאית" מהכורסא בסלון). במקרים כאלה דווקא המקרים הקיצוניים הופכים את הראיון לבעיתי ומציצני מעט(מה, היא ממש לא מדברת איתך?). מה גם שלא ניתן לשמוע את קולה של האם אז בכלל כל הסיופר מאוד מוגבל. (אני מתכוונת לדרך הצגתו בתוכנית, לא לסיפור האישי שמאחוריו , כמובן). הנושא השני הוא של ניתוק קשר של הורים עם ילדיהם ההומואים והלסביות והוא מאוד חשוב לדעתי, אם כי אינני יודעת מה הקשרו לתוכנית.כלסבית אני לעיתים מופתעת מההקשרים אליהם מובאים כיום הומואים ולסביות לחוות דעה, אבל לי כמובן זה לא מפריע. נראות זה תמיד דבר טוב, לא?. וד"אג, חנה: אם היית מקשיבה לסיפורה המלא של מיכל עדן היית שומעת שהקשר שלה עם אמה הייה טוב מאוד עד ליציאתה מהארון, כךשהיא לא נטשה אותה קודם לכן אלא כהשלכה ישירה של היציאה מהארון.
