האם עלי לפנות ליעוץ?
צהריים טובים
אני בת 21, כרגע אני משלימה בגרויות . מתקופת היסודי עד סיום התיכון סבלתי ממצבי רוח ירודים, מחרדה חברתית , הזקתי לעצמי פיזית , ומחשבות אובדניות. למרות זאת פיתחתי מעגל חברתי מצומצם שהיה מבוסס על מניפולציות ושליטה על ידיי, אך תמיד היה חשוב לי לצאת ולבלות למרות כל החרדות מעולם לא נמנעתי מלצאת למסיבה למרות שכמובן סבלתי בה.. הופנתי לטיפול פסיכולוגי שבו הייתי 4 שנים ובעזרתו עברתי את תקופת הצבא וחל בי שינוי מרענן וגישה חדשה לחיים שבזכותה התפתחתי ועברתי את הצבא ואת צורת החשיבה הלקויה שלי. למרות זאת תמיד צצות המחשבות הפסימיות וחוסר הערך עצמי אך לא באופן יוצא מן הכלל.. לפני חודש יצאתי ממערכת יחסים קצרצרה ולא בדיוק רצינית ובכל זאת היא השפיעה עלי והתבאסתי כמו אישה ממוצעת.. העניין הוא שתחושת האיכסה לא עוברת, אין בי מחשבה מסויימת שאני נתלת בה וגורמת לי לדיכאון.. פשוט חוסר חשק ורצון לכל דבר.. בשבוע האחרון (וקריטי .. עוד מעט הבגרות!) אני לא מצליחה להתרכז בלימודים, אני אוכלת באופן מוגזם מאד אבל תמיד הייתה שמנמנה, אין לי חשק לראות אנשים ושאני מכריחה את עצמי לעשות זאת כל היום אני עסוקה במחשבות ותחושות חרדתיות על מה שיגידו או יעשו לי, בדיוק כמו בגיל 16. אין בי רצון להיות בחברה, הסביבה החברתית שלי תמיד הייתה שונה ממני וכרגע התחושה היא שהפער גדל.. אני ממש שונאת להיות עם אנשים , כל מילה שיוצאת מהפה אני מתעצבנת מהטיפשות.. מתנשא אבל ככה זה:\ שינה תמיד הייתה הצד החלש שלי ומעולם לא ישנתי באופן נורמלי אז זה לא כ"כ רלוונטי.. אני מטופלת בריטלין להפרעות קשב, ולמרות זאת לא מצליחה להתרכז.. גם בימים שאני לא לוקחת את הריטלין התחושות זהות. הספק שלי הוא האם ההתרחקות החברתית היא בגלל הפער , חברותיי עדיין בקטע של לצאת למסיבות , לא ממש רציניות.. ואני לראשונה בחיי לא נהנת מאלכוהול ויותר בקטע של ללמוד ולהתקדם דבר שהוא נורמלי ויעבור.. או שזה תירוץ לתחושות הרעות והחרדתיות שלי ועלי לגשת לטיפול כי יתכן מדובר פה בחזרה לפעם בגרסה שונה?
צהריים טובים
אני בת 21, כרגע אני משלימה בגרויות . מתקופת היסודי עד סיום התיכון סבלתי ממצבי רוח ירודים, מחרדה חברתית , הזקתי לעצמי פיזית , ומחשבות אובדניות. למרות זאת פיתחתי מעגל חברתי מצומצם שהיה מבוסס על מניפולציות ושליטה על ידיי, אך תמיד היה חשוב לי לצאת ולבלות למרות כל החרדות מעולם לא נמנעתי מלצאת למסיבה למרות שכמובן סבלתי בה.. הופנתי לטיפול פסיכולוגי שבו הייתי 4 שנים ובעזרתו עברתי את תקופת הצבא וחל בי שינוי מרענן וגישה חדשה לחיים שבזכותה התפתחתי ועברתי את הצבא ואת צורת החשיבה הלקויה שלי. למרות זאת תמיד צצות המחשבות הפסימיות וחוסר הערך עצמי אך לא באופן יוצא מן הכלל.. לפני חודש יצאתי ממערכת יחסים קצרצרה ולא בדיוק רצינית ובכל זאת היא השפיעה עלי והתבאסתי כמו אישה ממוצעת.. העניין הוא שתחושת האיכסה לא עוברת, אין בי מחשבה מסויימת שאני נתלת בה וגורמת לי לדיכאון.. פשוט חוסר חשק ורצון לכל דבר.. בשבוע האחרון (וקריטי .. עוד מעט הבגרות!) אני לא מצליחה להתרכז בלימודים, אני אוכלת באופן מוגזם מאד אבל תמיד הייתה שמנמנה, אין לי חשק לראות אנשים ושאני מכריחה את עצמי לעשות זאת כל היום אני עסוקה במחשבות ותחושות חרדתיות על מה שיגידו או יעשו לי, בדיוק כמו בגיל 16. אין בי רצון להיות בחברה, הסביבה החברתית שלי תמיד הייתה שונה ממני וכרגע התחושה היא שהפער גדל.. אני ממש שונאת להיות עם אנשים , כל מילה שיוצאת מהפה אני מתעצבנת מהטיפשות.. מתנשא אבל ככה זה:\ שינה תמיד הייתה הצד החלש שלי ומעולם לא ישנתי באופן נורמלי אז זה לא כ"כ רלוונטי.. אני מטופלת בריטלין להפרעות קשב, ולמרות זאת לא מצליחה להתרכז.. גם בימים שאני לא לוקחת את הריטלין התחושות זהות. הספק שלי הוא האם ההתרחקות החברתית היא בגלל הפער , חברותיי עדיין בקטע של לצאת למסיבות , לא ממש רציניות.. ואני לראשונה בחיי לא נהנת מאלכוהול ויותר בקטע של ללמוד ולהתקדם דבר שהוא נורמלי ויעבור.. או שזה תירוץ לתחושות הרעות והחרדתיות שלי ועלי לגשת לטיפול כי יתכן מדובר פה בחזרה לפעם בגרסה שונה?