האם משהו לא בסדר אצלי?

יוסיא

New member
האם משהו לא בסדר אצלי?

היי לכם, שמי יוסי. בחור יחסית רגיל עם שטיקים ושטויות רגילות, עם רצינות רגילה אולי קצת יותר... בן 28 שמנסה לעשות עם עצמו משהו בחיים הללו. כתבתי את הפתיח הזה בשביל לתת תמונה מקדימה על עצמי, להראות שיחסית, כלפי החברה שאנו גרים בה אני די "נורמלי" . אני חייב לומר שלקיתי בדיכאון לא קל לפני שנים מספר...עד שהבנתי מה קורה לי בכלל זה החמיר מאוד ובלל גם שימוש בסמים שבסופם היה אירוע פסיכוטי... זו הייתה תקופה לא פשוטה של עליות וירידות, עם עתיד לא מוגדר וקוקטיילים שונים של כדורים שאף אחד מהם לא הצליח לאזן את המערכת. לבסוף אחרי לא מעט זמן, מצאתי את הכדורים שמצליחים לשמור אותי מאוזן ולא לשקוע בדיכאונות מיום ליום, חזרתי לעצמי יחסית, אני לא מאמין שאני באמת יחזור לעצמי אבל יחסית לשנתיים האחרונות מצבי כיום הוא הטוב ביותר. חזרתי לעבוד, ואני אפילו מתמיד. יש לי בת זוג חדשה, מצב הרוח שלי יחסית מרומם ולא דיכאוני והוא מצליח גם להשאר ככה. אני לוקח רק נוגד דיכאון וליתיום לחיזוק. ועכשיו העיקר : לא עוזבת אותי המחשבה בראש שאני אמות צעיר ולא בשיבה טובה. זו מעין ידיעה שכזו, ידיעה עמוקה שאין עליה עוררין שאני פשוט אמות צעיר ולא ממות טבעי. שמשהו יקרה לי , וכנראה שממאבק או משהו, שאמות צעיר מאוד. מחשבה זו איננה מרפה ממני ואינני יודע מדוע אני חושב כך. אינני מפחד מהמוות או שיש לי חרדות מזה או משהו. זה לא מטריד אותי ברמה שגורמת לי לא לתפקד אלא זו פשוט ידיעה שיש לי שיושבת לה שם ומחכה להתממש. מחשבה נוספת שיש לי שמשלימה את זו הראשונה היא שיש לי ידיעה שכזו, ידיעה עמוקה שאהרוג מישהוו, שארצח מישהו. אני לא יודע מי זה יהיה או למה אבל אני פשוט יודע שזה יקרה, שהזמן עובר לו לאיטו וכשזה יגיע זה יקרה. אני לא מתכנן להרוג אף אחד, אני שוחר שלום ואדם לא אליים כלפי סובביי. לא יודע, משהו מוזר כזה, לדעת שאתה הולך לרצוח מישהו ואתה לא יודע למה או מתי. אני די מתמחה באמנויות לחימה, בייחוד להבים ונשק קצר ואני יודע שהפעולה שלי לא תהיה מטווח רחוק אלא מטווח קרוב. אינני מטורף שחושב שהוא הולך להושיע את העולם, אני יודע שיש על זה עונש חמור ושהמעשה איננו מוסרי ולא נכון מבסיסו. רוב הסיכויים הם שאשב בכלא כל חיי, שמשפחתי תיקרוס וחייהם יתהפכו כלא היו. לא יודע, אין לי מה לומר להגנתי בנושא, ללכת לישון ולהתעורר עם המחשבה שאתה תהרוג מישהו בעתיד ושאתה עצמך לא תחייה עוד הרבה זמן... ניסיתי להבין את העניין בעצמי אך לא הצלחתי, לא הצלחתי להבין מאיפה זה מגיע, מאיפה זה נובע ולאן זה הולך???? אני לא מטופל פסיכולוגית כך שללכת לטיפול ולספר על זה קצת לא לעניין... אני לא מרגיש שאני משתגע אבל בכל זאת ...לחיות בידיעה שאתה הולך לרצוח מישהו מתישהו זה לא הכי נורמטיבי שיש.. כל שנשאר לי הוא לכתוב כאן בפורום, לשמוע דעתכם...אולי אילו סתם מחשבות שרצות לי בראש שמחביאות יצרים ותשוקות אחרות אצלי , משהו לקאני-פרוידיאני שכזה. או שבאמת יש לי סיבה לדאגה כי לא בא לי להשתגע שוב.... (בפעם האחרונה זה נגמר בנסיון התאבדותי ותקיפת שוטרים חמוש בסכינים...6 טייזרים עם 200000 וולט שהכניעו אותי לבסוף) אשני להתייחסות עניינית, פה או במסרים. תודה יוסי
 

yonadavg

New member
שלום יוסיא

ישנן כל מיני אפשרויות להבין את מה שאתה מספר, אבל אלו יהיו פרשנויות. על כל פנים, האם אתה לא חושב שכדאי שתהיה לך מסגרת כלשהי בה תוכל לעבד, יחד עם איש מקצוע, את השינוי הגדול שעבר עליך? את מה שאיבדת? את הכעס שאולי קיים? אם אתה מטופל על ידי פסיכיאטר, תוכל להתייעץ גם איתו על הנושא.
 

יוסיא

New member
בוקר טוב יונדב

ברור לי שאי אפשר להבין תמונה שלמה מרסיסי מידע וכך שאי אפשר לתת חוות דעת כשאני כותב מספר מילים מצומצמות ללא כל רקע ממשי. עברתי כבר את השלב של "אני לא צריך טיפול, אני אסתדר לבד" , השלב הזה היה ארוך ןמייגע אבל הוא עבר. אני חושב שכל אדם צריך טיפול, למה לא...אבל בנוגע לשאלה האם אני ח-י-י-ב טיפול...לא נראה לי כך שאין איש מקצוע שמטפל בי כיום. האמת , אני גם לא חושב שאני במצב שמצריך איש מקצוע. שוב יחסית אני בסדר, במקום די גבוה אם לא הכי גבוה לשלוש השנים האחרונות. הפסיכיאטר שאני מטופל אצלו נמצא שם רק בשביל כדורים. פעם בשלושה חודשים אני מקבל מרשם, אומר יפה שלום ופה זה נגמר. רציתי לדעת האם זה נורמלי? האם נתקלתם במקרה שכזה בעבר? מאיפה יכולה לנבוע מחשבה שכזו? אני שואל ורוצה לדעת, בעיקר מתייעץ איתכם כי יש לי כוח בידיים, כוח שיכול להיות מאוד הרסני אם משתמשים בו לרעה, ואינני רוצה להגרר למצב שבו אני אינני אני אלא פשוט מוציא לפועל של מחשבות כאלו ואחרות.... או שזה פשוט סתם מחשבות ואני לוקח את זה קצת יותר מדי קשה בגלל מה שעברתי ובגלל הידע שיש לי בידיים. שוב אני מזכיר ואומר...אינני אדם שמחפש אלימות בכל פינה חשוכה ברחוב, הדרכתי סדנאות לנשים נגד אלימות ותקיפה בדגש על אונס, לימדתי נוער בסיכון..וכו' האם אני מאכיל את המחשבות הללו וגורם לעיבויין בכך שאני מנסה להבין עד כמה הן הרסניות או שפשוט אני עושה את המעשה הנכון? לי אישית נראה שאני עושה פיל מעכבר...אך אי אפשר לדעת... אתמול סיפרתי את 2 המחשבות הללו לאדם ראשון והתגובה שלו היתה לקיחת צעד אחורה ואמירת משפט כמו : "יוסי! אתה מפחיד אותי, אל תשתף אותי יותר בדברים האלו". אשמח לשמוע דעות בנושא, גם אם לא מקצועיות זה לא ממש חשוב... מה שחשוב זו אולי הפרספקטיבה שלי חסרה כאגע מכיוון שאני די אמביוולנטי וסובייקטיבי עד כדי כאב. יוסי
 

yonadavg

New member
צהריים טובים

לגבי הפסיכיאטר- הוא אמנם מספק כדורים, אך מחליט על מהלך הטיפול בהתאם להתרשמות שלו לגבי שינויים במצב הרוח, הלך המחשבה ומדדים גופניים. כיוון שכך, חשוב לשתף אותו במחשבות כגון אלה. אני חושב שהמחשבות שאתה מתאר משקפות התייחסויות שונות שלך לגבי עצמך ומכילות בתוכן מגוון של רגשות המצריכים עיבוד במסגרת של טיפול.
 

mormorto3

New member
קח דיעה לא מקצועית בכלל

עברת טראומה בילדותך, מישהו קרוב אלייך או זר פגע בך, לא יכולת לעשות כלום באותו זמן - היום כל חוזר אלייך מחדש רק שהפעם אתה כן יכול לעשות דברים. החיים שלך נראים לך קצרים כי למדת ששום דבר לא בטוח בחיים, יכול להיות שבגלל זה גם הלכת ללמוד אומנויות לחימה. כך אתה מסתובב בעולם כשחרב מונחת על ראשך כי אולי פגשת את המוות או את האיום על חייך מקרוב בצורה הכי חזקה שאפשר כשהיית הכי פגיע. מה אתה אומר?
 

יוסיא

New member
../images/Emo254.gif../images/Emo2.gif זה קצת הזוי...אבל למרבה ההפתעה

אם הייתי קורא את זה בלי קשר אליי הייתי ישר אומר שזה נשמע כמו משהו שמצוץ מהאצבע אבל.... עשיתי מבחנים ואבחונים אישיותיים כאלו אחרי הגלישה הפסיכוטית שהייתה לי ואחד הדברים שנאמרו שם מלבד העובדה שזה היה די מדוייק ברמה שהפחידה אותי, אחד הדברים שנאמר לי שם הוא שכנראה חוויתי התעללות כשהייתי קטן, אך אני אינני זוכר בכלל דבר כזה! אז מה אני עושה עכשיו?זה נורמלי ?לא נורמלי? לדאוג לא לדאוג?
 

mormorto3

New member
זה בסדר

יש השערות סטטיסטיות שמדברות על אחוז מאוד גבוה של התעללויות בילדים (תחשוב שהנאורות והחינוך המודרני הם די חדשים) ושאחד מתוך שבעה ילדים עבר תקיפה או התעללות מינית. לפי איך שאני רואה את זה, ושוב זאת הדיעה הכי לא מקצועית בעליל שתוכל לשמוע, אתה פשוט צריך לעבוד על עצמך כל פעם שאתה מרגיש משהו כמו שתיארת ולומר משהו כמו "יכול להיות שאני מרגיש כעס עצום כרגע כלפי X, אבל אני לא רואה שום סיבה ממשית לייחס לזה חשיבות או לפעול לפי זה כי ראשית אני אדם בוגר ואני יודע שלפעול מתוך כעס זה תמיד דבר רע, שנית אני לא מגיב למשהו אמיתי שמתרחש כרגע ושלישית גם אם הכעס שלי מוצדק אני יכול לגלות חמלה על הבן אדם שאני כועס עליו ועם השכל שיש לי היום להבין שגם אם הוא פגע בי או איכזב אותי איכשהו אז כנראה הוא עשה את זה בלי לתת את הדעת, מתוך חולשה או מחוסר ברירה." אחר כך אתה מוזמן ללכת להרביץ לשק איגרוף או לרוץ ואתה יכול לתעל את כל הכעסים שלך לפעילות כזאת. אתה בטח תרגיש יותר טוב.
 

יוסיא

New member
זו עצה מעולה , אך נדמה לי שפספסנו את הנקודה

ראשית, זו עצה מעולה ובלי קשר כדאי לכל אחד מאיתנו לאמץ אותה. זה לא שיש לי כעסים כלפי דמויות בעברי, היו-יש- עברתי את זה...אף אחד לא מושלם, בטח שלא אני, בטח שלא ההורים שלנו... הנקודה שלי היא הידיעה הזו (כמו שאדם מאמין באלוהים)- ידיעה אבסולוטית שאתה פשוט יודעה מתוכך שהיא נכונה ואמיתית ועומדת להתרחש (ברור שאין לזה כל סימוכין במציאות) אני פשוט יודע שאני הולך להרוג מישהו (אני לא אומר לרצוח אלא להרוג כי אני מאמין שזה יהיה מתוך מאבק או הגנה עצמית וכו') לעיתים יש לי תקופות של התחמשות...לפתע אני מוצא עצמי קונה כלי נשק חדשים וסכינים חדשות (אני גם אוסף אבל זה רק תירוץ). שם כלי נשק במקומות אסטרטגיים בבית לכל מקרה ש... שוב, זה לא דבר שמעסיק אותי כל היום שגורם למחשבות טורדניות או OCD בנוגע לטקסיות מסויימת (אני קורא הרבה) אבל אני כן מודע מספיק בשביל לשאול את עצמי האם זו מנורה אדומה? ברור שלבת הזוג שלי אינני אומר דבר...היחידה שאמרתי לה הגיבה באופן כזה שלא נראה לי שאומר אות זה שוב. נתקלתם בדבר כזה בעבר? אני פשוט אמור לחיות עם העובדה שיש לי "שריטה" קלה בנושא וזהו?
 

mormorto3

New member
השאלה

אם אתה הולך עם זה ברחוב, כי למשל להסתובב עם סכין או כלי נשק מסויימיםזה לא חוקי ויכול להוביל להסתבכות שלך. אולי אתה מושפע מחדשות או שאתה גר בסביבה שיש בה הרבה פשע? אתה צריך לבחון בצורה היגיונית אם יש סיכוי שאנשים הולכים לתקוף אותך בזמן הקרוב. אם זה נראה לך רציני ועומד על הפרק ושאתה לא שולט בזה אז אני מציע שממש תיפנה לטיפול פסיכולוגי ואולי אפילו תאשפז את עצמך. אם לסכם את כל מה שאמרת אז לא נראה לי שאמא שלך תתקוף אותך פיזית ותיאלץ להגן על עצמך ולהרוג אותה בשביל 'לשרוד'. אולי אתה מקסימום בדרך להיתפרקות נפשית. לך לפסיכולוג אתה צריך אפיק לפרוק את כל המחשבות האלה ולעשות בהן סדר. בהצלחה
 

יוסיא

New member
אשפוז וכל מה שבאמצע

תודה על התגובה קודם כל לפני פחות מחודש עברתי דירה בעל כורחי לאזור לא כל כך סימפטי בת"א מה גם שביום חמישי שעבר גנבו לי את הכלבה שלי מתחת לאף כשסיבבתי את הגב אז יכול להיות שכל הדברים הללו גרמו לי לחשש ורצון מהול בכעס לנקם עלשנעשה לי. למזלי ולמזלם גורתי הוחזרה לי על ידי התערבות גורם שלישי והעסק נגמר באופן שהוא התחיל באופן מוזר ולא אנושי. בנוגע לסיכוני נשיאת כלי נשק והגנה עצמית אני מעורב מאוד בקושיה הזו ולעסתי אותה רבות, יש סיכון ממשי בפתיחת תיק פלילי בנושא. אינני חושב שאימי או אחד מהאנשים האהובים עליי יתקוף אותי אני גם לא פרנואיד וחושב שאנשים עוקבים אחריי ורוצים להרע לי. סתם ידיעה כזו שמקוננת באדם ולא נותנת לו מנוח... "בעתיד הקרוב...מתישהו....אתה תרצח/תהרוג אדם מטווח אפס- ואתה עצמך לא תזכה להאריך שנים" קול קטן שמדבר ללא הרף...אולי סתם אני עושה פיל מעכבר אני כבר לא יודע.
 
למעלה