האם לספר להורים?

[snatgra]

האם לספר להורים?

אחרי התלבטויות ארוכות בג'ורנל שאני כותב לעצמי, החלטתי שאין מנוס אלא לשאול את זקני הפורום לעצה.. אז כך: כרגע סטודנט, הרחק מבית הורי, עתודאי, במוסד לימודי אני כמעט וחילוני גמור (מסתובב בלי כיפה כו') ושאני חוזר הביתה הכיפה יוצאת מהתיק, הולך לתפילות ובקיצור דתי לגמרי. ההורים יודעים שאני לא בדיוק שומר על קלה וחמורה מחוץ לבית, ובנתיים הם אלה שמשלמים עבור הכל. (לעבוד כרגע ממש לא אקטואלי) אני פשוט משתגע מהמשחק הכפול והלחץ המתמיד שיש כל פעם שאני מדבר איתם, וק"ו כל פעם שאני חוזר לבית. אני מת לשבת ולדבר איתם ומקסימום לשאת בתוצאות (ניתוק), העיקר שכל הקלפים יהיו על השולחן. לצעוק שאני לא מאמין, שנשבר לי, שזה לא פאסה חולפת (כמו שאבא שלי מנסה לשכנע) ופשוט להוציא מהבטן את כל מה שאצור שם למשך שנתיים. החלק הקטן במח שלי שעדין שפוי אומר לחכות עוד שנתיים, אז אני יהיה בצה"ל אם משכורות מובטחת ל6 שנים אח"כ, ושביינתים המצב לא כזה נורא.. שהם מסתמא כבר יודעים, שיש סיכוי קלוש מאד שהם ינתקו אותי כלכלית ואני סתם מבקש צרות.. שיש לי אח קטן שבשום פנים ואופן אני לא רוצה שילך בעקבותי, כך שאצטרך להעמיד פנים בכל מקרה שאני בבית הורי.. וכו' וכו'.. אני שכל התיכון צחקתי על אלה שהרגישו צורך להשתייך לקבוצה דתית מסויימת בלי קשר ללוגיקה של האמונות שם, מוצא שגם לי נמאס לחיות באמצע. ירדתי מהפסים לגמרי? מה נסגר איתי? עצות/תגובות לכאן

 

[sharkyM]

אז ככה,

שאלה מקדימה: - אם אתה מקלף את קליפות הדת מההורים, מה אתה מוצא שם, אנשים שאפשר לדבר איתם או צרות מוח\רשעות וקטנוניות ? אם הוריך אנושיים, דבר - ויפה שעה אחת קודם, חבל על כל מה שאתה מעמיס על הבטן. אם ההורים שלך "קשים" - יש לך 2 אופציות, האחת - לפוצץ הכל, ולמרות זאת אפשר להסתדר (ולמרות שקשה) גם בלעדיהם, ויעידו ע"כ רבים מיושבי פורום זה, השניה - לשמור הכל בבטן, אבל אל תשכח, שלבסוף תצטרך לדבר איתם על זה.

 

[nhrcdk]

תחכה קצת...

לפעמים עדיף לשמור דברים בבטן ולעכל את גודל הצעד שעומדים לעשות, מאשר לעשות מעשה פזיז ולהצטער. השיקול של המשכורת הצבאית הוא ממש ריאלי! כל כך קר שם בחוץ, שכדאי שתסדר לך סביבה תומכת (נפשית ופיזית), לפני שאתה יוצא החוצה. בכל מקרה- בהצלחה

 

[בני ילד רע]

סיפור אופטימי - לא בהכרח מייצג

השאלה שלך הזכירה לי סיפור ששמעתי לפני כמה שנים מיוצא בשאלה כחודשיים אחרי שיצא. הוא סיפר שעבר לגור כחילוני בת"א והוריו החרדים ידעו רק שהוא גר עם שותף דתי והוא עובד. הם לא ידעו שהוא חילוני ואפילו הצטרף לה.ל.ל רחמנא לצלן. הוא לא העיז לספר את האמת כי חשש מאד מתגובתם. אחרי חודש נודע להורים במקרה בגלל מישהו שראה אותו מסתובב כחילוני. הם קיבלו את זה בהבנה ואמרו לו שלא היה צריך להסתיר מהם. זמן קצר אחר כך זכו ההורים בסכום נכבד בהגרלה , קנו מכונית ונתנו לו את המכונית הישנה. סיפור זה אינו מייצג את כלל התגובות האפשריות ולכן לא אמליץ לך לספר. אבל תגובה מפתיעה זו היא אחת האפשריות הקיימות. לכן אני מציע לך לנסות לתת רמזים על מחשבות שיש לך ולגשש מה התגובה. אם היא שלילית לחלוטין, כדאי שתחזיק מעמד עוד שנתיים. אם היא חיובית, תמשיך לאט לארט לטפטף מידע עד שתהיה משוכנע שאפשר לספר הכל. בכל מקרה, בהצלחה.

 

[עובבי]

הפתרון היחיד הוא

אם אתה מחפש פתרון - עבור הלאה, אני אבלבל אותך עם שאלות נוספות. אני במצב דומה לשלך (מאוד). אני לא מספר להוריי, למרות שהם יודעים פחות או יותר שהדת היא לא הצד החזק שלי. עד לזמן האחרון הרגשתי טוב עם זה. בשביל מה לספר? (אני לא גר איתם כך שהחיכוך לא גדול). אבל לפעמיים נמאס עם העמדת הפנים. אתה רוצה להתנהג בטבעיות בבית, בלי סודות. אחי למשל גר בעיר אחרת ולמרות זאת הוא סיפר להוריי שהוא חילוני. משום מה נראה לי שהוא חי טוב יותר עם עצמו. אז כן לספר? אבל מן הצד השלישי בשביל מה לעורר מדנים בבית, בשביל מה להעכיר את האוירה, הלוא בין כה-וכה בביתי אני עושה את מה שאני רוצה. לא לספר?? ככה- ובריאות הנפש מה תהיה עליה? לספר?!? רשע, להוריד את הוריך ביגון שאולה?? לא לספר?!?!?! וחזר הדין- לא ראי זה כראי זה ולא ראי זה כראי זה. הצד השווה שבהם- שתמיד תצא מקופח ונפסד תהיה ממורמר על עצמך עד שדאגותיך יורידוך ביגון שאולה. פשוט אה??

 

[אבזץ]

אי אפשר לתאר את זה טוב יותר, אבל...

אין אבל!!!....

 

[almog4]

כאשר תלויים

כלכלית בהורים, זה לא רעיון טוב לספר. ובכלל, מה בדיוק האופציות העומדות לפניך? לספר להורים, להכאיב להם, ולהסתכן בניתוק או בהפסקת הלימודים? לספר להם, להכאיב להם ולהישאר בבית אבל לחיות באווירת גיהינום? האם יש איזה שהו ייתרון בגרימת סבל להורים דווקא עכשיו, עם אפשרות לפגיעה באותה הזדמנות גם באח הקטן ו/או בקשר שלו עם ההורים? הרי בעצמך אמרת שאתה גר ולומד רחוק מהבית ומגיע רק בשבתות, ושבכל מקרה ההורים יודעים שאתה לא שומר על קלה כחמורה. אז למה לספר דווקא עכשיו? לא תמיד כֵּנוּת היא האופציה העדיפה. כאן - למשל - לא בהכרח. חכה בסבלנות, האור החילוני עוד יגיע.

דני

 

[תיקון סופרים]

זו פאסה חולפת

אני במקום הוריך הייתי מנתק איתך קשר מייד. אם בבטנך אצורים כ"כ הרבה דברים ובפרט שבעתיד תהיה גבר אם משכורת גבוהה ובמיוחד הגיגיך הנפלאים "כל התיכון צחקתי על אלה שהרגישו צורך להשתייך לקבוצה דתית מסויימת בלי קשר ללוגיקה של האמונות שם" עטה תוחל להסטדר מסויין. זו סה"כ פאסה חולפת

 

[snatgra]

מה?

 

[חרדש בעסק]

לדעתי

מנסיון אישי אם ההורים יפסיקו לתמוך בך, תצטרך להתחיל לדאוג לעצמך שזה ממש לא קל (עבודה, מגורים) אבל כבר אמרו "חכמינו": אין דבר העומד בפני הרצון, ואם מאד מפריע לך ה"משחק הכפול" עצתי לך: הלך בדרכי רוחך והסיגריה תעמוד לימינך. <מה קרה שהתחלתי לכתוב בפתגמים

?>

 

[stאסתי]

אני תקועה גם במלכוד הזה

וזה לא קל. להיות כנה עם עצמי והסביבה ולהפסיד את התמיכה(בעיקר הכלכלית אבל גם הנפשית) או להמשיך להיות צבועה. אני את ההחלטה שלי עשיתי. בקרוב עוזבת את הבית. יהיה קשה אני בטוחה אבל אני במקומך לא הייתי מצליחה להחזיק מעמד ככה שנתים.

 

[Le Fay]

בהחלט ספר - בעוד שנתיים ../images/Emo6.gif

 

[snatgra]

תודה?../images/Emo12.gif

חצי לכאן וחצי לכאן.. והכרעה? אתמול סיפרתי/דיברתי עם ידידה שלי בנושא. ועכשיו אני מבולבל מתמיד. נראה לי שאני פשוט יזניח את כל הנושא למשך שבועיים ואחזור ללימודים.

 

[KaleMoid]

קח בחשבון שהם עלולים לגלות לבד

גם ההורים שלי לא ידעו כלום,עד שבשישי בערב אחד הם התעוררו ב5 בבוקר,ראו שהבת הקטנה שלהם לא בבית,מיהרו למשטרה ובכניסה לבית, לפתע הופיעה מכונית עם הבת התמימה והחבר הדתי גם כן. בקיצור הם חטפו את ההלם של החיים. המסקנה: או להכין מראש או להיזהר יותר בחוץ,באוניברסיטה וכד". ו מצד שני אני יכולה לאמר שאחרי הפיצוץ האטומי הראשוני באה ,לפחות אצלי,הקלה גדולה מאוד מאוד.לכן לדעתי כדאי שתוציא את זה,חבל על הבריאות הנפשית שלך.

 

[ש חף]

אתה אפפעם לא יכול לדעת...

איך הם יגיבו... אני חושבת שכדאי לספר כשמוכנים- נפשית,כלכלית ה-כ-ל.

 

[MonShrie]

בעיקר כלכלית ../images/Emo10.gif

ויש מין תופעה מוזרה אצל הורים (לא רק שלי), שגם אחרי שהם יודעים, הם ממשיכים להכחיש איכשהו...יודעת שאני לא מניח תפילין: "אתה הולך לתפילה עם אבא? או לבית כנסת אחר?"

לכן, אולי אם היה מצב כמו שהיא ספרה, שהיה שוק (ולא ש"סיפרתי כשהם מוכנית נפשית"), אם הם פתאום היו רואים אותי ברכב בשבת, הם היו קולטים יותר טוב... אבל בסופו של דבר, באמת - אפפעם אי אפשר לדעת...

 

[עובבי]

../images/Emo13.gif../images/Emo45.gif צודק, גם אצל הורי...

תופעת ההכחשה קיימת. ובמשך הזמן היא מוזרה יותר ויותר. מאיפה ידעת שיש פיגוע בשבת?? -אה... השכנים סיפרו לי.(לא מכיר שום שכן - אני גר בבנין רק חמש שנים) לא אכלת בשרי?? -אה.. לא, מה פתאום. ( הרגע אכלנו ארוחת-שבת ביחד) אתה מניח תפילין?? -ודאי. (מה לעשות שהתעוררתי אחרי שקיעה) אבל אין מה לעשות-תופעת ההכחשה קיימת אצל כולם. אני למשל חכם ויפה.

 

[מחפשת דרך]

אני חושבת שכדאי שתשמרי את מה שכתבת

וכל פעם שיגיע מישהו עם השאלה הזו תעשי COPY ותעבירי לכאן. זה יעיל יותר , לא? <מיכלי מרגישה כמו תקליט שבור כשהיא נאלצת להגיד שוב ושוב דברים שכבר אמרה קודם>

 

[uri80]

עצה ידידותית

מאחר ואני יודע מה אתה לומד. קח בחשבון שזה מקצוע כבד יותר מרוב המקצועות ודורש השקעה כבדה יחסית מבחינת שעות. עבודה תגזול לך הרבה שעות כך שזו החלטה כבדה.(שיעוריפ פרטיים זו אופציה טובה שלא תגזול לך הרבה זמן) כעת, למה שלא תתחיל בקטן? אין צורך לגרום פיצוץ ישר. תן להם להבין לאט לאט שאתה לא הצדיק הגדול בעולם כך שיתרגלו לרעיון לאט (לא שזה יגרום להם לאהוב את זה יותר). כך הסיכוי לפיצוץ קטן יותר.

 

[MonShrie]

נצל"ש - מי לומד בעברית?

בזמן האחרון יצא לי להפגש פתאום עם כמה יוצאים שלומדים באוניברסיטה העברית. יש פה עוד כאלה? בגבעת רם? צרו קשר! במסרים, או באיסיקיו: 75672102 snatgra , מצחיק איך שהמצב שלי דומה לשלך...קרא מסרים!