האם ליזום פעילויות?

[אינה של יערה ואלה]

האם ליזום פעילויות?

יערה (רבע לשלוש) ילדה סקרנית ופעלתנית, ולא מתלהבת מפעילויות הדורשות ישיבה במקום אחד כמו לגו/קוביות/ציור. כלומר, לצייר היא דווקא אוהבת אבל היא לא תיזום. ניירות, צבעים ומדבקות מונחים בסלון במקום נגיש, אבל כל עוד אני לא מוציאה אותם ומציעה לה לצייר - שם הם גם יישארו. כשאני כבר מוציאה אותם ומתיישבת איתה, היא מציירת בהתלהבות. ואני קיוויתי שאם אני לא אתפעל אותה, הציור יבוא מיוזמתה. מה דעתכם, ליזום או לחכות עד שהיא תיגש לצבעים?

 

[החתולה השחורה]

אני נוהגת לפעמים, פשוט להתחיל

לעבוד בעצמי. למשל, אם הילדים כבר שעה מול הטלויזיה, אני לוקחת קוביות או לגו, ומתחילה לבנות על השטיח לידם. תוך דקה הם מצטרפים, ואחרי 3 דקות אני כבר יכולה לכבות את הטלויזיה ולפנות לעיסוקיי. כל זאת ללא מילה.

 

[אפרתש]

למה את רוצה שהיא תצייר?

אני מצטרפת להצעה שמדי פעם תציירי (או תשחקי בלגו או בקוביות), ואם היא תרצה היא תצטרף אליך. אצל הילדה הפרטית שלי זה לא עובד, אבל יש ילדים שכן. אני אישית לא יוזמת כמעט אף פעילות. יש תקופות שהיא מציירת ומדביקה כל יום, יש תקופות שבמשך ימים היא רק קופצת בגינה. מבחינתנו, אם זה מה שהיא בחרה - אז זה מה שמתאים לה באותו זמן. ועד כה, אין לנו שום תלונות על ההתפתחות שלה.

 

[אינה של יערה ואלה]

למה? כי היא נהנית מזה...

רק לא מסוגלת לעבור את המחסום ההתחלתי של התיישבות מול הדף. ברגע שהיא מתחילה היא מציירת בהתלהבות רבה. ו-כן, עלית על זה. אני שמה לב שהיא נמנעת מכל פעילות הדורשת ריכוז או ישיבה בשקט ולא מסוגלת להעסיק את עצמה כלל, ביוזמתה. ובחיי שאני לא מהאמהות המתָפעלות. כשאנחנו בבית, שאין בו מגלשות, נדנדות, מרחבי דשא לרוץ בהם או ילדים לשחק איתם (אחותה רק בת 8 חודשים), היא מסתובבת סביבי, מטפסת עלי (פיזית!) ומצפה שאני אהיה באינטראקציה מתמדת איתה 100% מהזמן. לא תמיד זה מתאים לי.

 

[רוני של יובל ומאיה]

למה לא ליזום?

אני לא מבינה מה הבעיה בלהציע לה לצייר, או לשבת ולצייר איתה. אני עושה את זה כל הזמן עם יובל, ואם היא לא רוצה היא פשוט אומרת שהיא לא רוצה. ואם היא כן רוצה אז היא אומרת שהיא רוצה. יש פעמים שאני רואה שיובל לא יודעת מה לעשות עם עצמה, ובמקרים כאלה היא ישר מתיישבת מול הטלויזיה ודורשת בקול רם שנפעיל בשבילה קלטת זו או אחרת. אני מעדיפה שהיא תעשה דברים אחרים (ציור, משחק קופסא, משחק בחוץ, וכו') מאשר שתצפה בטלויזיה. אז אני מציעה לה "אולי את רוצה לצאת קצת עם האופניים?" "בואי נצא לצייר בגירים על המדרכה" ועוד, תלוי במצב הרוח ובחשק. בסוף מוצאים משהו שהיא רוצה לעשות (לרוב זה בהתחלה כי אני יודעת מה היא אוהבת) ואם לא אז בלית ברירה צופים בטלויזיה. אבל אני לא רואה שום פסול בלהציע פעילות מעניינת!

 

[אינה של יערה ואלה]

רוני - תודה על התשובה

מוכר, מוכר מאוד סיפור הקלטות. אני לא מציעה כי הייתי רוצה שזה יבוא ממנה. אבל אולי היא דווקא זקוקה לעידוד הזה. הייתי רוצה שהיא תמצא בעצמה את הדרך להעסיק את עצמה. אני אנסה את השיטה של החתולה ושלך - לצייר בעצמי או ליזום. מבטיחה לדווח.

 

[שרון של אייל]

אני חושבת שאפשר לראות את ההצעה

כסוג של תיווך - את מלמדת אותה לבחור מתוך מגוון. נכון שהיא מכירה את המגוון, אבל הרבה פעמים - גם אנחנו כמבוגרים - מסתכלים על האפשרות הזמינה/הנוחה/המיידית ולא על מגוון האפשרויות. לדוגמא - אם יש לי שעה זמן אני אתיישב מול המחשב ואגלוש או אצפה בטלויזיה, למרות שאם הייתי חושבת על זה עוד כמה רגעים יכול להיות שהייתי מחליטה לעשות משהו אחר מהנה יותר - למשל לקרוא ספר. כמורה כשאני נותנת זמן גמיש לעבודה אני תמיד מגדירה את האפשרויות. אם לא אגדיר - רוב הילדים לא ינצלו כמעט בכלל את הזמן לעשייה משמעותית. אם אגדיר - גם אם אכתוב כאפשרות לשחק או לצייר - רוב הילדים ינצלו את הזמן הגמיש בצורה יעילה ומשמעותית.

 

[אמא של יובל ה]

הי אינה,

יובל קרובה בגיל לבת שלך (שנתיים ושמונה חודשים). כאשר יש לי זמן וחשק לשבת איתה אני מציעה לה לעשות משהו יחד ושואלת אותה מה בא לה לעשות. היא זו שמחליטה מה אנחנו נעשה - לפעמים בא לה משחק קופסה לפעמים ציור ולפעמים בצק או שאקריא לה ספר. אני נותנת לה להיות זו שבוחרת. אגב יובל איתי בבית ולא הולכת לגן.