האם להתעלם?

[itzikitzik12]

האם להתעלם?

שלום, לפני מספר חודשים התגרשתי. לנו ילד בן 3. גרושתי יוצאת עם גבר. היא לימדה את הילד לקרוא לבחור איתו היא יוצאת "אבא אחר". הילד אינו יודע את שמו הפרטי של אותו גבר ומכיר רק את הכינוי "אבא אחר". לי הוא אומר "נכון שיש אבא וגם אבא אחר". גם הגננת בגן אמרה שהוא מזכיר "אבא אחר". רשויות הרווחה הגיעו למסקנה שאין זה מפריע לילד ועליי להתעלם מזה. לי יש הרגשה שהם טועים (כמובן שלי זה מפריע אבל נראה לי שגם לילד, במיוחד שלי לא ברור שהקשר של האם עם הגבר הזה הינו קשר ארוך ויציב). נראה לי שאם אלמד את הילד לקרוא לחברתי הנוכחית, "אמא אחרת", זה יגרום לו לבילבול ואולי לבעיית זהות. אשמח לשמוע עצה. כמו כן, אם אני צודק - האם אפשר להשיג חוות דעת פסיכולוגית בנושא כדי שאוכל להראותה לרשויות הרווחה? תודה מראש

 

[אמא שרון]

אם אתה שואל מה אני חושבת

ובאופן אישי אני חושבת שבמצב כזה, עדיף לקרוא לבן הזוג של אמא או לבת הזוג של אבא בשמם הפרטי. ולו רק בגלל שמדובר לעיתים על מערכות יחסים זמניות. ואז מה? אבא אחר, אבא אחר לגמרי, מה עושים הלאה? העניין הוא שזה כבר נעשה ולא הייתי מתחילה לשגע את הילד ולהכניס אותו ללופים בעניין. הייתי בולעת את הצפרדע הזו, ומדברת עם בת הזוג בנוגע לפעם הבאה, אם תהיה. ואם בכל זאת יש החלטה משותפת לבצע שינוי מינוחים, לדאוג שזה יעבור בקלות בשביל הילד (נגיד, להציג את האיש בשמו, לדאוג לקרוא לו כך באזני הילד, והילד יעבור בקצב שלו ובהדרגתיות לשם הפרטי).

 

[kokopeli1]

וגם...

הייתי מדברת עם הילד ומסבירה לו שלמרות שיש איש שהוא קורא לו אבא אחר, אתה הינך ותהיה אבא שלו תמיד, לטוב ולרע, ותמיד תאהב אותו. כלומר - לחזק בתודעתו את היותך אביו, על כל המשתמע מזה. אתה יודע - יש לנו חברים שהתגרשו לא מזמן, ואנחנו נשארנו בקשר בעיקר עם אב. פתאום הבנתי את הדבר הנורא כל כך שך ניתוק ילד מאביו. זה תמיד נראה לי מובן מאיליו שהילדים נשארים עם האמא, ושלאבא יותר קל הניתוק הזה, אבל עכשיו אני מבינה את הקושי והתסכול של אבא שמאבד כמעט לחלוטין את השליטה על חיי ילדיו (מהבחינה הזו שלמשל, הוא לא יכול לבחור מי תהיה הדמות הגברית שתלווה אותו ביום יום, תחנך אותו וכו'), שפוגש את ילדיו רק בזמנים מוכתבים וקבועים ולא שותף לחוויות היום יום. זה פשוט נראה לי נורא. אני כל כך מזדהה עם הקושי שלך. תהיה חזק.

 

[דסי אשר]

לאבא הגרוש, מאמא, גרושה, עובדת סוצ'

שחוותה על בשרה את מעורבות החוקית של פקידת הסעד לסידרי דין(משמורת ילדים והסדרי ראיה). אז מעבר למה שכתבו לך, ואני בהחלט מסכימה על ההצעה של שרון לגבי מעבר איטי, בשיתוף עם האם(אם זה ניתן), לשימוש בשם הפרטי. אני גם חושבת, ויודעת, שעובדים סוציאליים הם בני אדם, ולפעמים טועים (גם אני, גם אתה- כולנו). בסיפור שלי- פקידת הסעד לסידרי דין העבירה המלצה/תסקיר לבית המשפט המחוזי, שגוי על פי תיסתי ההורית והמקצועית- לגבי סידרי הראיה (היא הציעה שהאב יבוא לבקר את ילדיו בביתם- ביתי, מתי שירצה....). היה לי הרבה מה לומר על רעיון זה. ירדתי במשקל 3 ק"ג ביום אחד.... בית הדין הרבני, שביקש את הדו"ח, כמובן דחה/לא התייחס להמלצה זו. מבחינה הכלתית היתה זו המלצה בלתי מתקבלת על הדעת.... בית המשפט המחוזי קיבל כבר המלצה אחרת..... אז אפשר לא לקבל את עמדת המקצוענים תמיד- הם גם שוגים, וניתן לדבר אתם, כמו שאני עשיתי.... דסי

 

[עמית@]

אני מאוד לא אוהבת את זה.

כשהורי התגרשו היה מאוד ברור לי שיש אבא ואמא ואין בלתם, למרות שכל אחד מהם מקיים מערכת יחסים עם בן זוג אחר. הילד שלך עוד קטן- והבלבול גדול יותר, והרבה יותר קשה לו להפריד. אבל (וזו הבעיה) אין פה שום דבר שאפשר "לפנות איתו לרשויות" דקויות סמנטיות. אני מאוד ממליצה לך להיפגש עם גרושתך (אפילו אם היחסים רעים מאוד) ולקבוע מספר כללי יסוד אשר ישרתו את שניכם וחשוב מכך- יקלו על הילד שנמצא במצב מאוד מבלבל ולא קל.

 

[vered4]

זה יהיה שוב רלוונטי אם אתה צודק

לגבי איכות הקשר עם הגבר שאשתך יוצאת איתו. במידה והם יפרדו והיא תפגוש גבר אחר, תוכל לדבר איתה על הזילות של המונח החשוב אבא. שאם הוא יכול להתחלף בכזו קלות- זה מסר לא טוב (ואפילו מפחיד) לילד.

 

[אמא של מייקי]

ממש לא נראה לי

אצלנו היה מצב שאשתו לשעבר של בעלי אמרה לילדה לקרוא לחברה החדש (כיום בעלה) אבא. הילדה למראית עין קיבלה את זה בבלי בעיות, אבל התחילה לעשות פיפי במכנסיים (היתה כבר בת ארבע וגמולה לחלוטין בלי שום בעיות). אחרי שבעלי דיבר עם אשתו לשעבר וביקש ממנה לשנות את זה (כי זה הפריע לו, באותו זמן לא שייכנו את זה לפיפי) הבעיה חלפה. אני די בטוחה, בלי להכיר את אשתך, שמדובר פה באקט דווקאי שנועד לצאת נגדך, ואם זה אכן המצב, הילד ירגיש את זה, וזה יתבטא במוקדם או במאוחר. מפתיע אותי שאנשי מקצוע לא עולים על זה (אולי כי הם מסתכלים רק על הילד ולא מנסים לנתח מאיפה פועלת האמא). ממליצה לך בחום לדבר עם אשיתך לשעבר, לנסות ליישר ביניכם את ההדורים ככל האפשר, לפעול בעדינות וברגישות ככל שתוכל, ולהסביר לה, ממקום של כנות ונכונות למצוא פתרון, זה מפריע לך, וכדאי שזה לא יקרה. אפשר גם להסביר לה שמבחינתה עדיף שלא תהיה 'אמא אחרת' וגם שלא יהיה 'אבא אחר אחר', אבל עדיף שזה לא ישמע כאיום... אפשר בהחלט לשנות את הכינוי של הגבר החדש,הוא לא חייב להשאר אבא אחר לנצח, אפשר להסביר לו שזה היה כינוי, ולתת לו לבחור איזה כינוי הוא מעדיף. קשה לי להאמין שיש ילד בעולם שיבחר בכינוי אבא אחר (שהוא דרך אגב לא נעים ולא אישי, ובתור 'אמא אחרת' בחיים לא הייתי רוצה שיקראו לי כך)

 

[טעמי ממי]

אין אבא אחר ואין אמא אחרת

גם לי נראה מוזר ששירותי הרווחה לא רואים את הבעיה. אבא יש רק אחד ואמא יש רק אחת. הוא יכול להיות "משה" או "חבר של אמא" אבל הוא לא אבא כזה או אבא אחר. רק אתה אבא שלו, ואני במקומך הייתי מאוד מתעקשת על זה – לא די בזה שאתה רחוק ממנו פיסית, מישהו מנסה לקחת ממך גם את מה שאתה בשבילו ומה שהוא בשבילך. אין לי קישור אקדמי בשבילך, אבל השרשור הזה גם יכול להוות אסמכתא בשיחה עם אשתך לשעבר, בתקווה שאפשר לדבר איתה בהגיון על טובת הילד.

 

[vered4]

אדם שמגדל את הילד לעומת ההורה

הביולוגי. ילד קטן, שאדם שנשוי להורה הביולוגי שלו מגדל אותו- לא יכול להתייחס בסופו של דבר לאותו אדם, כאל אב או אם? (זה בניגוד לילד גדול שנמצא בשלב אחר בחיים שלו).

 

[Shellylove]

לא, אל תתעלם!

אני לא יודעת מה מצב התקשורת בינך לבין גרושתך, אבל היא חייבת להבין שהיא שוגה, בעיקר כשמדובר במערכת יחסים בת מספר חודשים בלבד שמי יודע לאן היא תתגלגל. הילד חווה עכשיו חווית נטישה, מה יקרה לו אם וכאשר היא תיפרד מה"אחר"? בתור "אמא אחרת" (שכבר שנים, דרך אגב, מחפשת מילה מוצלחת שתביע את תפקידי במשפחה במקום "אמא חורגת") אני יכולה לספר לך שלי קוראים בשמי הפרטי. הבת המשותפת שלנו יודעת שאבא שלה הוא אבא שלה ושל אחיה ושאני אמא שלה ולאחיה יש אמא אחרת שהם הולכים אליה. זו עובדת חיים עבורה! כשעוד רק יצאתי עם בעלי יכולתי בהחלט לראות על בתו (שהיתה אז בת 6-7) שהיא חרדה מאד מלעבור שוב חווית נטישה (והפעם ממני) והיא היתה מתערבת ביחסים שלנו על מנת למנוע פרידה (אם רק היה נדמה לה..). לצערי, אין לי חומר פסיכולוגי שתוכל להשתמש בו כ"הוכחה ניצחת" אבל זה נשמע לי הגיון כל-כך מתבקש... שיהיה לך בהצלחה! באמת!