דיון טוב מזה לא הייתי יכולה להזמין.
הי, אני באמת מתכוונת לכותרת של ההודעה שלי. הדיון כאן, קשור בהחלט למטרות העמותה
"הבדל פעוט- משפחתונים פרטיים איכותיים" (ע"ר). אנחנו בעמותה לא מטפלים בלווי מקצועי של מקומות שקורים בהם
דברים איומים כהגדרת כרמית. אנחנו בהחלט רוצים לעבוד עם מסגרות טיפוליות, משפחתונים שפעילותם סבירה וטובה, אבל יש מקום להגביר את מודעות המטפלות לרמת איכות אחרת של עבודה, בדיוק כמו בשתי הדוגמאות שהובאו על ידי כרמית והגולשת שיש בשמה משהו מ -שמוליקיפוד....(סליחה על העיוות בזכרון).. כרמית יכלה לעשות את מה שעשתה, , משום שיצרה קשר עם המטפלת המובילה, משום העבודה המשותפת. מהי הדרכה, מהו לווי מקצועי ?- תהליך של יצירת קשר, בו יש אפשרות לשוחח
על דרכי עבודה,ידע, על רגשות, עמדות מקצועיות, תפיסות עולם בנוגע לעבודה עם ילדים והוריהם, עמדות רגשיות לגבי מצבים שונים, יצירת מראה למטפלת לאותם חלקים בהתנהגותה, שאין היא יכולה לראות בעצמה. מי מכם שהנה עובדת סוציאלית או פסיכולוגית, וגם נעה, שלומדת היום בתכנית שוורץ, יודעים/יודעות היטב למה אני מתכוונת. אבל, הרעיון שלי לא מצליח לצמוח. כמו שסיפרתי לאחת הגולשות, אני מרגישה שילדתי תינוק, ו"הוא לא מצליח להתפתח". אני מנסה להפיץ את הרעיון כבר 6 שנים. ההורים מתרגשים, שמחים, מתקשרים, אבל נותרים במקום האישי- של מעקב אישי אחר עבודת המטפלת, כמו בלבטים שהועלו כאן בדיון.... ולכן, ממש בימים אלה, אני שוקלת להפסיק את פעילותי ביזמות החברתית, ואולי לחפש מקום אחר, בו אוכל לתת מכישורי. העברתי את עמדותי לוועד העמותה, ונערוך דיון. הדיון יערך גם עם כלל המטפלות הקשורות איתנו, לאו דווקא המודרכות - שלצערי מועטות מאד (כולן הגיעו מיוזמתן, לא מתוך יוזמת ההורים). לי אישית חבל מאד. הנושא באמת ב"נפשי". ואני חושבת שבדיוק כמו שקיים הפורום הזה, ולא כל העולם משתתף בו.. הרי ההורים שכן משתתפים בו, משתתפים בו מתוך ענין להיות הורים "טובים יותר", כך הייתי רוצה, שיהיהו משפחתונים איכותיים יותר, בהן המטפלת לא תקרא דיקלומים בקול מונוטוני, או תכריז " הנה הגיע הילד החכם, והוא יעזור לכם" ברור, הדוגמאות למהי מטפלת טובה, שיכולה להיות טובה יותר- רבות מאד.
מטפלת חמה ואוהבת, ואפילו מעשירה בתכנים אינה תנאי מספיק עבורי, על פי תפיסותי כאם, כבעלת מקצוע, לעיסוק עם תינוקת ופעוטות. אלה תנאים בסיסיים. לא במקרה, בקיבוצים משקיעים כל כך הרבה בגיל הרך. במסגרות לתינוקות ופעוטות, משקיעים הרבה מאד בעבודה עם כוח האדם. נכון, כרמית מדברת גם היא על קיבוץ, ואין לי מושג מה קורה בקיבוץ שלה. אבל אני מניחה שאלה מכם שחוו או חווים את העבודה עם צוותים במסגרות לתינוקות ופעוטות בקיבוצים, במיוחד אם השירות פתוח לקהל מחוץ לקיבוץ, מבינים על מה אני מדברת. זהו, רק רציתי "לקחת טרמפ" על הדיון, להצדיק את טיעוניה של כרמית - ובהזדמנות זו לספר על הרהורי הפרישה שלי...... דסי
