האם להסתכן

[שירה כמים 1959]

האם להסתכן באיבוד הקשר עם המעוז הפנימי
כאן שירה 3 כאן שירה 3
מבקשת קשר עם שירה 1
שירה 1 שירה 1
נא לענות

 

[שירה כמים 1959]

שירה 1 לא עונה
משהו מקרטע במכשיר הקשר
אולי תקף את המעוז אוייב הזמן העקשן
אולי הכריע אותו
עד בוש
?
בפנים את יודעת
שאת לא יודעת דבר
רק להמשיך לקרוא לשירה 1 בקשר
וזה כשלעצמו -
חיים.

 

[שירה כמים 1959]

הקשיבי
הקשיבי
עץ מרשרש ברוח
עזבי כבר את מכשיר הקשר הרועש
ראי עץ ירוק
אמרי: עץ ירוק
מרשרש

 

[שירה כמים 1959]

הנה אני מכוערת
בתנוחה מגוחכת
לא מחמיאה
השערות על המשקפיים
האם תאהבי אותי גם כך
ולא כך האם את אוהבת אותי
מי את בכלל
אני מתמחת
הנה אני מתמתחת
הנה אני פוערת את פי
הנה אני נוהמת
לביאה פרועה שכמותי

 

[שירה כמים 1959]

כשמרוקנים אותך
מה קורה
את מתרוקנת
למה הנחת למישהו לגשת אל הברז של לבך
למה הנחת למישהו לפתוח לפתוח
וכל המים נזלו
סגרי דבר ראשון את הברז
מנעי הצפה
מחלי לעצמך, שומרת לא יוצלחית הנרדמת בשמירה
שערך כה רך לאחר חפיפה
לטפי אותו
לטפי אותו
וחכי

 

[שירה כמים 1959]

אני חוט.
חוט דק.
חוט דנטלי.
ענק מעביר אותי בין שיניו.
אוי, הנהמה הנפלטת מפיו.
אוי, הבאשה.

 

[שירה כמים 1959]

ז, כ, איפה הכעס שלך
איפה
מתוך הכעס הגדול היית מצמיחה את עצמך
היית בונה ובונה
אלוהים קטנה
גבעול מאריכה
עלה ועוד עלה
מתוך הכעס הגדול
היית מצמיחה
פרח צהוב ריחני מבושם שעליו רכים למגע
איפה עכשיו הכעס שלך, אישה מצחיקה,
איפה דמותך במראה

 

[שירה כמים 1959]

אישה מצחיקה
דלתות הכלא נסגרות
תחליטי אם את בפנים או בחוץ
אל תעשי העוויות
רבי נחמן לא יאמץ אותך אל בין זרועותיו
גם את אשתו אם ילדיו עזב
רבי נחמן והחמלה שלו הם רק לגברים מזוקנים
גדלי זקן
גדלי זקן ובכי ענק
אל תוך היסודות

 

[שירה כמים 1959]

מישהו אמר שהגשם מכה בו
בי הגשם היה נוגע בליטוף
לא פחדתי אז מהשפעת
הייתי צעירה מדי ומטומטמת
לא ידעתי לרעוד
דיי
בזמן
הנכון
המדויק
כשאורות החנוכה והכריסמס התערבבו זה בזה
ואימא והאחות והגשם שבחוץ ושמיכות הפוך והנרות
כמה פעמים עוד תספרי עד עשר
ואימא לא תבוא אימא כך היא אימא שלך
כך וכך הייתה ואינה וחיה בתוכך עודה
עוזבת אל בתי חולים עם מסדרונות צרים וריחות תרופות
אבל ראי אותך
את
את
את נוסעת ברכבות
מביאה תנובה

 

[שירה כמים 1959]

עלי לספר.
עלי לספר.
עלי לספר שרצחתי אותו.
עלי לעמוד למשפט.
עלי לעמוד למשפט.
עלי לעמוד למשפט
ולצאת זכאית
או אשמה
עלי לעמוד למשפט
בבוקר הזה הרך
עם התריסים המופשלים
עם בשורת הגשם המתקרב.

 

[שירה כמים 1959]

אם תספר, אני אכחיש,
אמרתי לו. רק אני אחליט
מתי אצא בווידוי. בינתיים בלחש אספר
שאני זאת שרצחתי אותו
אני זאת שבפועל החדירה את הסכין
אני זאת שרצחתי את אבי המפרפר
את אבי השמן
אני זאת שהחדירה את הסכין
בין העצמות אל תוך שומן הבטן
אני זאת שלצדי התמוטט, כרע, נפל
אחרי שאני החדרתי את הסכין
החדרתי את הסכין דרך העור והבשר
דרך השומן הבטני
אל תוך האיברים הפנימיים
אני שרצחתי -
מודה.

 

[שירה כמים 1959]

איזו בת זאת שרוצחת את האב
איזו בת זאת שמפרפרת על כיסא הנאשמים
כשהגשם מאיים לרדת רך
ולא מאשים

 

[שירה כמים 1959]

אז נפלת.
שוב נפלת.
זה בסדר.
קבלי את עצמך ככה.
באמת קבלי.
תנשמי.
תנשמי אל המקום החנוק. הסגור. המכווץ.
הגשם שישוב ויירד לא יודע שהתכווצת.
הציפורים לא שמעו ששירה בדיכאון.
השמיים לא הפכו מודעים למחנק שלך
לקושי לנשום. אוי אישה,
עולמות שלמים בתוכך פושטים ולובשים צורה,
מתרסקים ונמוגים
וחדשים נבנים או נרקמים.
הניחי.
הניחי כעת.
על כל שולחן עץ שתפגשי בדרך.
על כל לב.

 

[שירה כמים 1959]

אני לא ככ בודדה
ואני לא ככ לא בודדה
הגשם לא יורד
וזה לא משנה דבר
ביליתי בשירותים או ביליתי בים
מה משנה הסדר הזה
מה משנה כשאני לא ככ בודדה
רק בגלל שאני כנה כי אני אומרת
אני
ואני
ויש מקום למילים הנעות שלי
בלבי
בתוכי

 

[שירה כמים 1959]

יש מקום לך
שלום גיברת
ראי איך את מתפוגגת ונרקמת
יש מקום לך
מתפוגגת ונרקמת בכל פעם מחדש
דואה ונזהרת
ונשברת לא להיפגע
מהיסוד את הגרעין שיישאר
שלם
חצוי
מצמיח ישועה