שאלה גדולה ומעניינת
בוא נתחיל מהגדרות: אני מגדירה אמונה כמצב שבו אין לך הוכחה אובייקטיבית למשהו, ולמרות שקיימות כמה אפשרויות, אתה חושב שאחת מהן היא הנכונה - על בסיס מה שאתה מרגיש בליבך, מה שיפה בעיניך, מה שלימדו אותך או מה שהתרגלת לחשוב. כמו שאני רואה את זה, ההאחזות העקשנית באמונה ("אני פשוט יודע שככה זה ואני לא מוכן ולא רוצה להביא בחשבון אפשרות אחרת") היא ביטוי של פחד קיומי כלשהו. אני רוצה להאמין
שפחדים קיומיים מתרככים עם התרגול והמודעות, או שלפחות מצליחים לראות אותם כפי שהם, ועם התהליך הזה פוחתת ההאחזות באמונות. זה לא אומר שנעלמות האמונות, זה רק אומר שהן מזוהות ככאלה. אגב, גם דברים "מוכחים" כביכול הם אמונות. עד היום זרחה השמש, ואנחנו מאמינים (!) שאנחנו מבינים פחות או יותר איך היא עובדת ולמה היא זורחת כל בוקר ושוקעת כל ערב. האם גם מחר היא תזרח? כנראה שכן. זה מספיק מבוסס כדי שרוב האנשים לא יתייחסו לזה כאל אמונה אלא כאל ניבוי מדעי, כמעט עובדה. אבל גם ניבוי מדעי מתבסס על האמונה שהבנו נכון, שלא פספסנו משהו מהותי. לכן בעצם כל דבר שאנחנו חושבים על העולם הוא סוג כזה או אחר של אמונה...