אבל בפועל כופים אותה, ומשום מה אין ויכוחים
בנושא הזה, לא תשמעי נהגים מתלוננים על תחושת כליאה בכיסא, וגם לא היו כמעט התנגדויות כאשר התקנות בנושא תוקננו, נכנסו לתוקף ונאכפו. נהפוך הוא, עד היום זוכרים לרעה את חיים קורפו, מי שהיה שר התחבורה בשנות השמונים, שעיכב את היוזמה לאכוף חגורות בטיחות גם בעיר בטענה ש"במהירויות האלה מספיק לתת קונטרה בהגה"..
באותו אופן חייבו להסיע ילדים עם "בוסטר" שהוא לא מוצר זול(כשהייתי ילד לא רק שלא היה בוסטר, אפילו חגורות בטיחות מאחור לא היו.....) והנה, אנשים לא מתלוננים, למרות הפגיעה וצמצום יכולת הבחירה החופשית.
אז מה שונה עניין הבחירה בזנות, שהיא (אני מקווה) לכל הדעות בחירה שהסיכוי לסיים את החיים מבלי להתחרט עליה קשות, ללא נזק נפשי משמעותי, הוא כמעט אפס? מה גורם לאנשים שבדרך כלל אין להם (לכאורה) שום קשר לזנות או לזכויות נשים, להזדעק פתאום להגן דווקא על הזכות הזו, שממילא בעצם קיימת ולא עומד על הפרק שום חוק שיבטל אותה?