האם כל זה שווה את זה

[אנאבל האחת והיחידה]

תמיד יש מקום לרצינות ../images/Emo22.gif

את מוזמנת "לדבר" על מה שבא לך, לספר על בעיות שאיתן את מתמודדת או להתוודות... מה שבא לך. מכל ה-

. יש פה גם שיחות רצינית לפעמים. באמת. לי אישית אין בעיות זהות מינית. אני הומואית בכל רמ"ח איבריי, כלומר נמשכת לבנים מתאהבת בבנים (לא שזה קרה לי בשנים האחרונות, אבל זו כבר בעייה אחרת...). אם עולה לך בראש עכשיו השאלה שאני שומעת מאנשים רבים, אז הנה התשובה: אני נמצאת פה בפורום גאווה מכיוון שאני גאה בכל חבריי הגאים ומאוד אוהבת את הקהילה. טוב, נו, אולי אני פאג-האג...

. אז יאללה, שתפי אותנו!

אנאבל

 

[magicgirl]

האם כל זה שווה את זה

אז ככה לפני שנים שהייתי בכיתה יא´ היה לי חבר שהיה מושא הקינאה לכל בנות השיכבה (ששנאו אותי בגלל שיש לי אותו ולא להן) מפה לשם זו היתה אהבת אמת ואהבתי אותו בלי לראות בעיניים, וכעבור שנה ו-7 שאני איתו המצב השתנה ... היינו כבר פחות חמים אך עדיין אוהבים ,ואז פגשתי בחורה ששינתה את דרך מחשבתי ... והתחילו יותר נגיעות איתה ופחות עם חבר שלי עד שאני והוא נפרדנו (די יפה אם יורשה לי לציין) "נשאר ידידים". וזה מה שהיה במשך השנה שאחרי זה ...היינו ידידים קרובים דיברנו כל יום על הכל... חוץ מזה שאני נמשכת לבנות (למרות שבתקופה זו היו לי אין ספור סטוצים עם גברים) . לפני שנה ו-7 פגשתי בחורה מדהימה ויצאנו באותה תקופה למצעד הגאווה שם הרגשתי חופשיה (למרות שאני בארון) הלכנו מחובקות ,התנשקנו (אני? בפומבי? נו טוב זה מצעד הגאווה). כאבור שבוע דיברתי איתו שוב..ואז הוא אמר לי "ציפור לחשה לי שנראת במצעד עם בחורה ,דבר שלא נראה כמו חד פעמי", לא עניתי = הודאה... מאותו יום הוא מתחמק מלדבר איתי ולראות אותי בתירוצים מטומטמים! אני עדיין עם אותה בחורה מדהימה.... ולפני כחודש יצאנו לסרט החדש של טום קרוז ועוד אנחנו יושבות שם שורה לפניינו ...אני רואה ...כן זה הוא ...עם החברה החדשה.. אמרתי לו הייי ג.(השם המלא שמור במערכת) הוא אמר שלום יבש כזה והסתובב ?! זה פגע בי אבל ...כול כלב בג´ יומו. לאחר הסרט הגענו הביתה והחלטנו ללכת לקיוסק לקנות שתיה ...ופתאום אנחנו רואים אותם( כנאה חברה שלו גרה לידי) אמרתי לעצמי "יש לך בעיה עם זה... טוב..." וחיבקתי את חברה שלי נתתי לה נשיקה (אני? ברחוב? הרי אני עדיין בארון) והלכנו מחובקות מול הפנים שלהם! ואני שואלת..."האם כל זה שווה את זה? מור-בת אל תשאל שאלות לא תשמע שקרים

 

[אני אני ולא אחר]

אני לא מבין איפה הדילמה.

 

[Yonatan L]

תלוי בך

כל החלטה למאבק, לניראוּת, להרמת דגל כרוכה בשאלה "האם זה שווה את זה". תתמקדי בהרגשה שלך, בכל אחת מהסיטואציות הפומביות האלו. הרגשת השפלה? הרגשת שזה דורש ממך אנרגיות שאין לך? או שהרגשת איזה ניצחון קטן, בעוד אישוני הבחור התרחבו להם מעבר למה שהמדע חשב לאפשרי? נורא כיף ללכת יד ביד ברחוב, עם כל המבטים של האנשים, הילדים שלא ממש מבינים, הזקנים שיורקים הצידה, הצעיר הארוניסט שמחייך לעצמו. אבל גם נורא מתיש, ובקלות רבה ההחלטה נסובה יותר סביב החינוך מחדש של אותם אנשים ופחות סביב השאלה אם באמת רצית להחזיק ידיים בדיוק אז. השאלה היא מה זה נותן לך, וכמה זה דורש ממך. בהצלחה. יונתן.

 

[magicgirl]

את האמת..

זה הרגיש ממש טוב ללכת יד ביד לידו וליד חברתו החדשה... ולהוריד ממנו את כל הגאווה של "אני לא מדבר איתה אם היא עם בחורה". אבל ביום יום אני לא מסוגלת ללכת יד ביד עם חברה שלי (ששמתי לב שללכת ככה עם חברה סטרייטית לא מזיז לי בכלל) וזה די מתסכל אותה..ץ אבל ברגע הזה היא קיבלה משהו שהיא נורא רצתה!!! קשה לי מאוד להיות "פתוחה "לעולם מכיוון שיש לי ארון קטן שמפריע לי , אני זוכרת את הימים בהם הלכתי יד ביד גאה עם אותו בחור שהיה חבר שלי מראה לכל העולם שהוא שלי... ועכשיו אני לא מסוגלת לעשות זאת עם חברתי magic_girl אל תשאל שאלות לא תשמע שקרים

 

[יעל נור]

אז ככה...

כמו שיונתן אמר, קשה נורא לומר מה נכון לך . כל אחד מאיתנו מגיב אחרת לצורך בחשיפה. היציאה מהארון היא תהליך. יש אנשים שיקבלו אותו בקלות ובאהבה. יש כאלו שלא. אבל מה שחשוב לי להדגיש זה שהגבול הוא הגבול שלך. ואת מחליטה איפה הוא עובר בדיוק. אני יודעת שמהרגע הראשון הייתי מאוד מחוץ לארון, ובכל זאת הייתי צריכה לכבד את העובדה שהחוקית שלי הייתה מאוד בארון (לפחות בהתחלה). אני חושבת ש"שווה" או "לא שווה" זה לגמרי איך שאת מרגישה לגבי זה. אם נוח לך ונעים - סבבה. לא נוח לך - אז לא. חשוב שתעשי דברים שאת מרגישה בנוח איתם. אחרי הכל את עדיין צעירה ועד שלא תדעי לגמרי מה את ומי את ומה את רוצה - אין לחץ. חשוב לי שלא תעשי דברים שתתחרטי עליהם אח"כ רק בגלל ש"לוחצים עלייך". עשה לך כייף לעשות לו דווקא - תתענגי על ההרגשה. זה לא אומר שאת צריכה לנהוג ככה מעתה ואילך. תעשי מה שנכון לך כל עוד את לא פוגעת בעצמך או באחרים. וזה תמיד קשה, צובט קצת כשמשהו נגמר והחצי השני ממשיך הלאה. לפעמים אפילו שונא (או לא אוהב). מהנסיון שלי אני יכולה לומר לך שלפעמים העובדה שנפרדים בגלל הלסביות מקשה בהתחלה על החצי השני. מין תהייה של "היינו ביחד ולא הרגשתי?". אבל בטווח הרחוק זה עושה את הפרידה ליותר קלה כי "זה לא משהו שאני עשיתי, היא פשוט מעדיפה נשים". אז תני לשניכם זמן. ובהצלחה במה שלא תחליטי (ובכל מקרה עידוד להמשך הדרך...). יעל

|החיים שווים את זה. תמיד|

 

[עדו בן צבי 1]

האם מה שווה את זה?

מזה שהפרדה הייתה יפה עד שהוא הבין שאת לסבית? אולי תנסי לדבר איתו? אולי זה לא מה שאת חושבת?