האם יש תקווה?

האם יש תקווה?

ניהלתי היום שיחה עם איזה מישהו שהכיר אותי בתור פמניסט... השיחה התחילה בכך שהוא נורא התפלא שאני פמניסט (אני תוהה מה יכול לגרום לגבר להיות פמניסט?), מהר מאוד השיחה גלשה לשיחה אידאולוגית על הנושא... הוא כמובן השתמש בטענות כגון: "כך היו הדברים משחר ההיסטוריה", "אין בסיס לגזענות אבל המינים פשוט לא שווים זה לזה", "איך אישה תשרת בתפקידים בכירים בצבא? מה עם מחזור?" "אני אוהב לדמות פמניזם למגדל בבל, הייתה תוכנית, הייתה מטרה, אבל הכל התמוטט כאשר ניסו" כל פעם שהגבתי לו בכך שמה שהוא באמת אוהב לעשות זה לזיין את השכל (
), והפרכתי לו כל טענה בנפרד, הוא ברח בתגובות מטופשות שסה"כ התכלית שלהם זה אל תבלבל אותי עם העובדות. בסופו של דבר אחרי שהתעייפתי שלחתי לו את השאלה הבאה (זה כולל התגובות שלו): אני: "(אני יוצא מתוך נקודת הנחה שמאצ´ואיסט כמוך הוא הטרוסקסואל, אם טעיתי, תגיד) בתור הטרוסקסואל שרוצה (כנראה בסופו של דבר) לבלות את החיים שלו עם אישה, ושהבנאדם הכי קרוב אליו יהיה אישה, האם ככה אתה רוצה את האישה שלך? נטולת זכויות? לא משכילה? כנועה? שתקנית? " הוא: חלוקת התפקידים במשפחה צריכה להשאר כמו בימים הטובים ההם... אני: אז אישה כנועה שתשרת אותך, תנקה את הבית, תאכיל את הילדים, ותשתוק במיטה? הוא: כן אבל עניין השתיקה הכי חשוב אף אחד (אני מניח שגם לא פמיניסט כמוך) לא רוצה שהאשה תבוא לזבל את השכל באמצע משחק כדורגל אני: חס וחלילה... *SHOCKED* ========== בערך בשלב הזה החלטתי ש I had enough והפסקתי את השיחה... אני רוצה לציין כי מדובר באדם שמאוד מהווה את המיינסטרים בהרבה מאוד דברים אחרים, האטימות שלו לנושא ולטענות שהצגתי כמנגד מדאיגה אותי... מה אתן חושבות? מה אפשר לעשות עם אנשים כאלה???
 

אלדד26

New member
מהתבוננות סביבי למדתי

שבדרך כלל הגברים האלו עם כל הרוח והצלצולים שלהם, בסוף מקבלים את האישה שהכי יודעת להחזיק אותם קצר - והם נהיים כלבלבים ממושמעים. לא שזה הופך את הבעיה לפחות מטרידה - אבל זה לפחות מקיים את כול כאלב ביג´י יומו. אני חושב (ומקווה) שרוב הגברים כיום לא חושבים כמוהו. אני חושב שלפחות אלו שבסביבה שלי לא חושבים כמוהו.
 
בדבר אחד הוא צדק...

בתחילת השיחה כשהוא התפלא שאני גם גבר וגם פמניסט אמרתי לו שרוב הגברים שאני מכיר הם פמניסטים, והוא אמר לי שאנשים נוטים להקיף את עצמם באנשים שדומים להם... ובזה הוא צדק. ככה שנכון שהסביבה הקרובה אלינו מזכירה אותנו, ואין לה דעות כמו שלו יש... אבל ממה שיוצא לי לשמוע מילדים מהכיתה שלי למשל - הדעות שלהם הרבה יותר דומות לשלו מאשר לשלי...
 
כמעט היחידי...

הדבר הבאמת עצוב, זה שרוב הבנות למשל מהכיתה שלי מקבלות על עצמן את השובניזם ואת הסטיגמות הזכרניות... אני זוכר לא מעט דיונים שהתפתחו לי עם שובניסטים מהכיתה שלי, שרוב הנשים בכיתה שלי לקחו את הצד השובניסטי... המממ... אני אנסה להפנות את השירשור הזה לדיון כללי יותר: - המאבק הפמניסטי, לפחות איך שאני רואה אותו, הוא מאבק של מודעות הרבה יותר מכל דבר אחד, לאן אתם חושבים אנחנו צריכים להפנות את פיתוח המודעות? לנשים? לגברים? ילדים? שובניסטים? אנשים שנפגעו מהשובניזם החברתי? (ברור לי שלכולם, אבל מי בא קודם בסדר העדיפויות)
 
ילדות ילדים ילדות - אלא מה?

מי גרם לכך שתיפסק קטיפה של פרחים וצמחים נכחדים? - ילדים מי עומד בראש הקמפיין ל"סגירת הברזים"? - ילד מי הצביע וצעק - "המלך הוא עירום" וגרם למהפיכה? - ילד מיהו "המתופף הקטן" - ילד מי סתם באצבעו את החור שבסכר? - ילד הם התקווה שלנו , הם העתיד. אז רק באמצעות החינוך. ילדים מביאים גם לחינוך מחדש של המבוגרים. ועכשיו - רוצו וחפשו ותמצאו את הילדות האמיצות, החכמות המביאות לשינוי חיובי...
 

הילהל

New member
באיזה גיל זה מוגדר אבוד?

בחברה שלנו ילדות היא תקופה ארוכה. אני רואה כאן סטודנטיות בנות 20 וקצת שלגמרי לא יודעות איפה הן חיות, נאיביות רצח. אני מנסה להשפיע, גם במסרים שאני מעבירה וגם בהמלצות על קריאה (קלילה יחסית, לא להבהיל מראש). ואני תוהה, יש לי סיכוי? האם הן כבר אבודות? ימצאו כאן בעל מהנדסת משהו שיפרנס אותן וזהו? או שיש עוד אפשרות לפקוח להן את העיניים? ואיך כדאי לפעול? היה כאן ניסיון בעבר לפעילות פמיניסטית, אבל האוניברסיטה שלנו היא כזה מקום רדום (למי שלא יודע, גם פעיולות פוליטית אסורה כאן, בשונה משאר האוניברסיטאות) שזה לא הלך. אשמח לשמוע המלצות על איך אפשר לשנות, אפילו בקטן, כאישה אחת. ואולי רעיונות להתאגדות שכן תצליח, מבעלות ניסיון.
 
לא קצת נאיבי?

תקראי את ההודעה הראשית שלי... האדם המדובר הוא בן 16, ובפירוש ביקש ממני לא לבלבל אותו עם העובדות...
 

orlyt

New member
לא נאיבי בכלל...

גם אני חשבתי בגיל 16 אחרת ממה שאני חושבת היום לגבי 1001 נושאים. אילו היית אומר שמדובר באדם בן 60 או 70 אולי הייתי אומרת שהסיכויים לשינוי נמוכים, וגם אז לא תמיד. אבל בן 16? לא הייתי מתייאשת מהאנושות כל כך מהר...
אני מניחה שהוא שבוי בתוך תפיסות מטופשות הנובעות מסיסמאות ריקות מתוכן ששומעים פה ושם - נו שוין. אני לא אומרת שצריך לתת לדברים לקרות מעצמם, אבל גם לא צריך להבהל יותר מדי. תן לו לקרוא חומר קריאה קליל, כל פעם בנושא אחר תראה אם זה משפיע... מאוד קשה לשכנע אנשים לשנות את דעותיהם מן הקצה אל הקצה רק באמצעות נאומים חוצבי להבות, ולכן לדעתי זה שהפרכת את טענותיו אחת אחרי השניה, לא ממש עשה עליו רושם, כי מבחינתו האמת שלו היא האמת לאמיתה. למרות שהקישור שאני אעשה עכשיו יראה מעט מוזר, אבל אני לא מצליחה להמנע מלחשוב על קטע בהופעה של אדיר מילר שבו הוא דיבר על קולנוע (אחרי זה הוא סיפר את זה גם בתוכנית של יאיר לפיד). יש את השקופית הזו לפני תחילת הסרט, בחלק מבתי הקולנוע בארץ המבקשת מהצופים לשור על הציוד היקר של בית הקולנוע. בן אדם שבא להרוס רואה את השקופית ואומר, וואלה ביקשו לא להרוס אז אני לא אשרוף את הכיסא... זה הרי לא עובד ככה. אותו הדבר עם דיעות של אנשים... אי אפשר להראות להם את האור ככה פתאום, זה לוקח זמן.
 
לא נאיבי. משתנים עד גיל 27 - שם חל

השינוי הקרדינלי בחיים. אחר כך ממשיכים ומשתנים פה ושם ובעיקר מגבשים את הדעות. החיים הם מסע, מלא חוויות. כמו בכל מסע, הדרך היא ההתנסות והנוסע הוא המחשבה. אני בטוחה שלימוד ילדים לחיים שונים ולפתיחות לגבי אפשרויות אחרות, מרחיב את עולמם. גם לימוד בני נוער, שעל פניו עלולים להפגין עוינות ודחייה. אותו נער בן 16, רק מפתח את היכולת שלו לחשוב עבור עצמו ולדבר את דעותיו. אי אפשר לדעת איפה הוא יהיה עוד 14 שנים.
 

voguemaster

New member
לא בטוח אם זו גישה שיכולה לעבוד

כלומר, להציל אותן מעצמן, או יותר טוב, לגרום להן לראות את האור. עם כל הכבוד, זה שנדמה לאנשים פה שהם ראו את האור לאו דווקא אומר שבשביל אחרים האור הזה שווה משהו, בין אם הם יודעים את זה או לא. ישנם בחורות שלא שמות כהוא זה על המטרה של הפמיניזם, ואני די בטוח שהן לא ירצו להשתנות. רצון לשינוי ויוזמה לשינוי זה יופי, אבל להעלות את זה לרמה של הם עוורים ואני מרגיש אני צריך לעזור להם ?? thanks but no thanks...
 

אפרתש

New member
ילדים לא מושכים מהפכות, מישכו אותם

ילדים ניתנים להשפעה, וזה משהו אחר. הפסקת קטיפת פרחי בר - קמפיין שנערך על ידי מבוגרים, והשפיע על ילדים. הילד הצועק - הוא צועק טקסט שכתבו לו מבוגרים. "המלך הוא עירום" - זה סיפור. הילדים רואים סרטים, בובות, משחקי מחשב, פרסומות. אנחנו רוצים לשנות את העתיד - צריך להראות לילדים דברים אחרים. אל תחכו שהם ביוזמתם ישנו. ילדים ובני נוער מחקים, זו הדרך הנפוצה ביותר ללמוד. משחקים במשחק תפקידים, אם תרצו. בגיל חמש שחקנו באבא ואמא, לראות איך זה מרגיש לנו. לקחנו את התיק של אבא ו"הלכנו לעבודה". בגיל עשר ניסינו להתאפר, לראות איך זה מרגיש לנו. עמדנו מול הראי, ודמיינו את עצמינו ככוכבות קולנוע או זמרות. בגיל שש עשרה צחקקנו במה שנראה לנו כנשיות יתרה, ופלירטטנו עם הבנים כמו שראינו בטלויזיה. בגיל עשרים התחלנו להרשות לעצמנו להתנהג איך שאנחנו באמת. התחלנו להבין שאין מודל אחד של "בגרות", או מודל אחד של "נשיות". ילדים ובני נוער מחקים, מוטל עלינו לוודא שיהיו בפניהם כמה מודלים לחיקוי.
 

lifegirl

New member
לא בטוחה, אבל...

קצת מפחיד אותי לפנות קודם כל לילדות (והילדים). אולי כיוון שילדה לא תמיד תוכל להבין היכן נשים מופלות לרעה. ילדה ממוצעת בישראל, הכוונה. היא תספר לנו שהיא *אוהבת* לשחק בבובות, היא *מפחדת* לטפס על עצים, היא *רוצה* שיער ארוך. קשה להסביר לילדים מושגים כגון חיברות. ילדים גם לא מתעניינים בפערי שכר, בתקרת הזכוכית. יותר ויותר אני שומעת סיפורים של נשים שהבינו שהן מופלות רק בגילאים מאוחרים (16 או 60)... בדרך כלל- כשהגיעו לאוניברסיטה, או כששמו לב שהן לא מקודמות במקום העבודה. זה, כמובן, לא אומר שלא צריך לפנות אל הנערות והילדות. רק שלא צריכים לסמוך עליהן שיביאו את המהפיכה. יש הרבה מאוד מקום לתת במה לנערות ולילדות. ללמן אותן שמותר להן לדבר, להביע את דעתן, להיות מי שהן רוצות להיות, ללמוד מחשבים ומתימטיקה. (ואוף, זה אולי נראה בנאלי, אבל כמה נערות אני רואה מסביבי שלעולם לא ידברו בשיעור מתימטיקה- למרות שהן התלמידות המצטיינות בכיתה...). ילדות שחונכו כך- יעמדו על שלהן גם בעתיד. זה חשוב, כמובן. אבל בשביל לחנך ככה את הילדות אנחנו זקוקים להורים פמיניסטיים, ומורים פמיניסטיים. (לא מספיק קמפיין "מגבוה" של משרד החינוך, כמו עם פרחי הבר. אנחנו זקוקים למורים- ולא סתם מורים פמיניסטיים- אלא כאלה עם מודעות גבוהה, שנותנים לבנות במה ביומיום...) (יצא מבולבל לאללה. וגם אני לא בטוחה... אשמח לשמוע את דעתכן)
 

tookmy

New member
יש עכשיו פרוייקט של משרד החינוך

השתלמויות בנושא חינוך לשיויון בין המינים, שמועברות למורות/מורים וגננות/גננים, כולל במגזר הערבי (למרות דעותיה הימניות קיצוניות של לימור לבנת הכסף מופנה גם לשם). קודם כל לפתח מודעות. מה בדיוק הם מעבירים שם? לא יודעת. אולי תארחו פעם את אמא שלי בפורום והיא תספר ממקור ראשון.
 
היי טוקמיי, המסר האישי לא עובד אז:

מהר מהר את אמא שלך ואת הטלפון שלה וכל מה שמחובר לענין. תודה על הצעה. זה בדיוק מה שאנחנו מחפשות. נסי במסר האישי. אולי עד שתגיעי אליו הוא יבריא.
 
עם ההיכרות שלי עם משרד החינוך...

משרד החינוך כל שנה מחליט על הנושא החינוכי המרכזי בו הוא יתמקד באותה שנה... לרוב הנושאים האלה נורא מקיפים, יפים, והיה מצויין אם באמת היו מתמקדים בהם... הבעיה היא שרוב המורים לא מסוגלים להתמודד עם דיונים ברמה בנושאים האלה, אני לא אשכח את השנה שהנושא היה "כולנו שונים - כולנו שווים", המורה חששה שאנשים יתחכמו איתה על זה שאם כולנו שווים אז כיצד את יכולה להגיד לי לצאת מהכיתה? או להכריח אותי להכין ש"ב? וכדו´... אז היא הציגה את הנושא כ"כולנו שונים - כולנו שווים, אבל אל תשכחו אני שווה קצת יותר"... אמנם זה משעשע מאוד, אבל זה בא רק להציג את השטחיות של משרד החינוך... ניתן לבחון את כל תכניות המניעה שמשרד החינוך עושה לגבי סמים, אלכוהול, סקס לא בטוח, אלימות וכו´... ולראות כיצד הן נידונות מראש לכישלון. להוציא אולי חינוך לסקס בטוח, כולן נעשות בשיטה האמריקאית של Just Say No ורוב המורים יתקשו להסביר לתלמיד שיעיז לשאול: "רגע, האם זה שאתם צועקים על תלמידים זה לא אלימות? אז למה אתם אומרים לנו ´לא לאלימות´?" או "ומה לגבי ריטלין? זה לא סם? כיצד זה ייתכן שאתם אומרים לנו ´תגידו לא לסמים´ אבל דורשים שאח שלי יהיה על ריטלין?" כל ההעשרות החינוכיות שאני עברתי במסגרת משרד החינוך, היו דמגוגויות, שטחיות, משעממות, המרצים התבלבלו ברגע ששאלו אותם שאלות רציניות ובקיצור, נידונו מראש לכישלון. אני באמת מקווה שההעשרות לגבי מגדר ופמניזם, וההכשרות שעושים למורים בנוגע ללשים לב לדינימקה כיתתית המכתיבה אי שוויון בין המינים (אם בכלל נוגעים בזה בהעשרות) לא יהיו כאלו... אבל אני את האמון שלי במערכת החינוך הישראלית כבר איבדתי מזמן... (והתחושה הזאת התחזקה אצלי אחרי התנצחות שהייתה לי עם לימור לבנת...
)
 
מה לעשות שאתה צודק

נכון שעלמנת להעביר את הנושאים האלה כפי שצריך וראוי, כדאי גם להביא צוותים ראויים. בטח לא המורות הקיימות היום. לא לצעוק - אני לא מכלילה. אבל רוב המורות כיום, אינן בדיוק האנשים הראויים להעביר נושאי מיגדר ולהתודד מול שאלות של אנשים צעירים ונבונים. עם זאת, יש התקדמות. השדולה מעבירה קורסים לנערות, בנושאי פמיניזם וקידום מעמד האשה. הם מתקיימים בכל הארץ ויש היענות ותוצאות יפות. (ועכשיו לישון ולהתראות).
 
למעלה