האם יש רגשות אשמה?

[אחת שכבר הייתה כאן]

האם יש רגשות אשמה?

קראתי עכשיו את הפוסט המקסים הזה, ותהיתי האם לכולם יש רגשות אשמה על זה שהביאו את בן הזוג לארץ (במקרה שלה זה ממקום יותר נוח מישראל), ואיך מסתדרים עם זה.
לנו ישראל לא רלוונטית, אבל ניתוק מהמשפחה רלוונטי מאוד :/

 

[Saraswati15]

כלל לא

אני מאמינה בזכות הבחירה של האדם.
וזה הוא שבחר לבוא לפה בגללי, בעקבותי.
עברנו הכל פה - כולל טילים, משרד הפנים, אירועים בטחוניים (אנחנו גרים על קו התפר), אבטלה ושלל בעיות בריאותיות.
לרגע לא צץ עניין האשמה, וגם תמיד אפשר לקום וללכת ולנסות במקום אחר. וזה לא שלא חשבנו על זה.
אבל כששבנו לאחרונה ארצה אחרי חודש וחצי בהודו, מבחינתו שבנו הביתה כי ישראל מבחינתו היא הבית ולא אנגליה.
או כמו שאומרים הרומנטיקנים -
home is where the heart is

 

[הטכנאי קרמר]

התיילנדית שלי . שהיום היא אישתי

בתקופת צוק אייתן .
אמרתי לה . כאשר תישמע האאא (אזעקה)
רצים במדרגות למיקלט .
לא התרגשה . בחיפה הייתה רק פעם אזעקה
ב2 בליילה הייתה אזעקה . היא קפצה ראשונה
ואני אחרהא רצנו למיקלט עם יתר השכנים
. אחרי החתונה בתיילנד חזרנו לישראל
היא עם כול המישפחה שלי בישראל ומאוד מרוצה איתי
כך שכול אחד בוחר את המיטה שלו איך לישון

 

[meninblack4]

לי יש רגשות אשם

אבל זה לא רק בגלל המלחמות שיש לנו פה כל שני וחמישי, אלא בכלל בגלל הפקק לחץ הזה שאנחנו חיים בו. אישתי הגיע לא ממקום הכי מושלם, יש כאלה עדיין חושבים שזה מדינת עולם שלישי, משכורות לא מי יודע מה, תאונות דרכים כל שניה ומליון סיבות למה לא לגור שם, אבל ראבק, הם חיים בשקט, בשלווה, בלי כל הלחץ הזה בחיים שלהם. עכשיו הלחץ הזה מקרין גם על אישתי, ממש לפני שבוע אנחנו נוסעים ברכב ביום שישי ומישהי מאחורי מצפצפת ומצפצפת ואין לי להיכן לנסוע והכל פקוק אבל היא לא מפסיקה. אישתי אחרי איזה 2 דקות של ציפצופים ישבה מאחורה ופתאום אני רואה אותה עושה לנהגת אצבע משולשת. הייתי בהלם!!! מעולם, בחיים לא ראיתי את אישתי עושה את זה (גם אני לא מן הסתם, אני יכול לקלל מעצבים אבל לא עשיתי את זה).כמובן שכעסתי עליה ואמרתי לה שאני לא רוצה לראות את זה מעולם. וזה רק דוגמא קטנה. הפכתי את אישתי מאישה ״סטלנית״ (ככה כולם קוראים לה כי היא אדישה) לאישה עצבנית. אז כן, יש לי רגשות אשם שאישתי באה לפה.

 

[jonbaum]

גם לי זה קורה כשאני בארץ

כולם סביבי מתנהגים כמו בבונים. אז שיתנהגו איך שהם רוצים, אבל ההתנהגות שלהם מוציאה ממני את הצדדים הכי אגרסיביים ושליליים שלי, ועל זה אני לא סולח להם. מה שנקרא what goes around comes around ועצוב מאוד שלא מבינים את זה בארץ.

 

[nok13]

לא.

אבל בכללי אני לא מבין ברגשי אשם . בוחרים בחירות. ולפעמים דברים קוראים . רגשי אשם זה דבר יהודי מערבי מאוד. לא ראיתי שבעלי יש רגשי אשם על פעולות שלו. חרטה על מעשה לא טוב אולי כן אבל לא מרגיש אשם במובנים שלנו. מה שנעשה נעשה ואין מה לעשות.
אז הוא פה. הוא יכול גם ללכת. הוא בוחר. גם עם הוא לא אוהב להיות פה מי יודע מה... אני תמיד אמורת שאפשר גם לעבור או לעשות תוכנית אחרת.

 

[prizman]

אם הייתי עובר עם אשתי לישראל

היו לי רגשות אשם.
וזו הסיבה שאני לא עושה את זה למרות שמדי פעם חולף לה הרעיון בראש.
אני זה שמכיר את ישראל כך שאני זה שיודע מדוע לא יהיה נכון שנעבור אליה.

 

[הטכנאי קרמר]

פריזמן . ואים כן תגיע

נקבל אותך בחום ובאהבה
בהצלחה

 

[prizman]

אל תמהר לפרוש את השטיח האדום.

 

[הטכנאי קרמר]

יקח זמן עד שנוצי אותו מהבוידם

 

[randyloo]

חשבתי על זה

אין ספק שהניתוק מהמשפחה הוא אחד מהשיקולים בעלי המשקל בתהליך ההגירה. אני לא חושב שצריכים להתלוות לכך רגשי אשם אפילו שישנם רגעי קושי. במקרה שלנו אנחנו מצליחים לשמור על קשר הדוק עם המשפחה בחו"ל ע"י ביקורים תכופים וסקייפ.
לגבי השינוי בהתנהגות, אכן אשתי הפכה יותר "ישראלית" מבחינת אורכם (או קוצרם) של העצבים מאז שעברה לכאן. יכול להיות שזה בגלל האווירה כאן אבל גם יכול להיות שזה בגלל שאני עולה לה על העצבים. בכל מקרה, היא רוצה להישאר כאן

 

[avirus001]

אני פה רק בגלל אשתי, ישראל משעמעמת מאוד אבל אקזוטית בשבילה

ממש לא. אני רציתי לגור במדינה המדהימה שלה, הייתה לה דירה במרכז עיר ענקית של עשרות מיליונים שבאמת אף פעם לא יושנת.
אבל ישראל מושכת אותה, היא מרגישה שהיא באמצע אגדה של אלדדין כל הזמן ומתה על ירושלים ותל אביב שנראות לה כמו השוק במראקש או בגדד העתיקה.

אגב, המלחמות הן האקשן היחיד שעוד יש במדינה הזאת ועושות את הקיום פה יותר נסבל. במלחמה האחרונה אנחנו יצאנו לצלם כל פעם שהייתה אזעקה בהתחלה והיא התראיינה למלא כלי תקשורת מהמדינה שלה על הנושא. צריך למצוא איך להנות מכל דבר. (אין לנו ילדים עדיין אך זה גם מה שאלמד אותם.)

 

[randyloo]

תלמדו את הילדים שמלחמות זה אקשן?

 

[avirus001]

כן, הכל בחיים צריך לקחת לטובה.

ומלחמות הן אקשן בהגדרה וגם חוויות איטנסיביות מאוד.
אנחנו כישראלים התרגלנו אבל אנשים ממדינות רגועות מרגישים את זה באופן טבעי.

 

[nok13]

יש בזה מהשהוא

גם אני אוהבת קצת את האנדרנלין והEDGINESS ... הייתי לבד במלחמת המפרץ הראשון אני שתי קטנים וכלב ו14 הניכים קשים מארה''ב וזה הייה מעניין ומפחיד באותו זמן...
כנראה אני אוהבת קצת אקשיין כי גם רוב האנשים לא היו עוברים מה שעברתי עם בעלי ללא הויזות וכל הדברים שהיו. קצת קשה להוריד הילוך ולא להתכונן למשרד הפנים .
אני גם מצעתי שהחיים אפילו בחופש אמל אחותי בארה''ב הייה קמת טפל או משעממת... בלי ש RUSH של כוננות ספיגה. אבל אני עובדת בתיירות אז יש שם את האקשיין (בעיות שצריך לפתור אותם וכדו')
בעלי לא מעניין אותו כלום: לא שלג לא מלחמה לא בורות ברוחות של חולון ולא צונמי בתאילנד. הוא אדיש. עם זה לא נוגע בו ישאר (הורים אחים משפחה) אז זה לא מעניין. דרך אגב בפורם אחר בדיוק דיברו על זה שתאילנדים נראים אדישים לבעיות שלא קשורות ישירות להם או משפחתיהם .
&nbsp

 

[avirus001]

צודקת גם משרד הפנים הוא סוג של מלחמה

הזכרת לי סיטואציה שקראתה לפני שנה.
הייתי עם אשתי (אז חברה שלי) בקניון ומוכר אחד רץ לדבר איתנו, סיפר באנגלית שאישתו הזרה רצתה לעבור לגור איתו בארץ אבל אחרי הבעיות עם משרד הפנים הוא ויתר והיא חזרה לחו"ל. בעברית אמר לי משהו כמו "יהיה לך מאוד קשה להתמודד עם המדינה והרבנות והמשפחה - הם לא רוצים אותה פה." אמרתי לו תודה על השיתוף ויצאנו משם. אשתי שמבינה עברית שאלה מה אני חושב עליו ואמרתי שאין לנו שום דבר משותף ולכן אין לי ללמוד ממנו כלום. מי שמפחד ממה שאחרי חושבים לא יצליח בכלום.

 

[הטכנאי קרמר]

אישתי בקשר עם כול החברות שלה

והילדים שלה בתיילנד .
בעזרת הפייסבוק ועוד כול מיני תוכנות
להורים שלה היא מיתקשרת חופשי בטלפון
הכירה במטוס איזה תיילנדית . שיש לה חבר
בחיפה . כך שגם איתה בקשר .
יש לה ערוץ 1 טלויזיה מרכזי מתיילנד
בביתי . כך שבנתיים הכול עשר
לא מיתגעגעת הבייתה
היא אצלי בגן עדן
גם עים מישרד הפנים הולך לי הכול מעולה
אולי שרואים שאני אדם רציני .
אז הפקידה לא מקשה עלי
ב30/12 הוזמנתי לפתיחת הליך המדורג

 

[randyloo]

אותי המלחמות מדכאות

במיוחד בגלל שהן חוזרות על עצמן ללא תכלית

 

[avirus001]

במקומות אחרים אנשים יוצאים לצוד בעלי חיים וחולמים על קרבות

במקומות אחרים אנשים יוצאים לצוד בעלי חיים מסכנים או מתחפשים ללוחמים ויורים על עצמם בכדורי צבע. פה בתור מילואימניק אני מקבל חינם מהמדינה טיולי ג'יפים במדבר כל שנה ואקשן אמיתי בערך כל שלוש שנים.
אבל כמו שהילדים אומרים: על טעם ועל ריח אין להתווכח.
בכנות, המיני מלחמות עם חמאס באמת קצת חוזרות על עצמן לאחרונה אך אני בתקווה שהמדינה האיסלמית ישתלטו על השטחים ויהיה סוג חדש של מלחמה במקום השגרה הזאת.

 

[jonbaum]

אתה כנראה שוכח שבשביל ה"אקשן" שלך

אנשים נהרגים.
מלחמה היא לא משחק וידאו.
אני מזועזע מחוסר היכולת שלך לחשוב יותר ממילימטר מהאף של עצמך.