בתנ"ך...
הפועל מלקק הוא דווקא לכלבים, ומשמעותו היא הצורה בה הכלב שותה מים: "וַיּוֹרֶד אֶת הָעָם אֶל הַמָּיִם, וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל גִּדְעוֹן: כֹּל אֲשֶׁר יָלֹק בִּלְשׁוֹנוֹ מִן הַמַּיִם כַּאֲשֶׁר יָלֹק הַכֶּלֶב תַּצִּיג אוֹתוֹ לְבָד, וְכֹל אֲשֶׁר יִכְרַע עַל בִּרְכָּיו לִשְׁתּוֹת. וַיְהִי מִסְפַּר הַמְלַקְקִים בְּיָדָם אֶל פִּיהֶם שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אִישׁ, וְכֹל יֶתֶר הָעָם כָּרְעוּ עַל בִּרְכֵיהֶם לִשְׁתּוֹת מָיִם." (שופטים ז, ה-ו) גם בתלמוד יש מקום אחד, וגם שם מדובר בכלב: "הרבה תורה למדתי ולא חסרתי מרבותי אפילו ככלב המלקק מן הים" (בבלי סנהדרין סח ע"א) לפי בן-יהודה במילונו, השימוש של לקק גם לדברים מוצקים חדש יחסית, והוא נובע מהמילה הלועזית. הוא מביא שם לדוגמה מקור המכונה גא"י (שאין לי מושג מה זה. נראה לי מימי הביניים), שם נכתב על נציב המלח של אשת לוט ש"העיזים לכמה מאות באין מכפר חורפה ומצוער ולוקקין אותה". לפי הקונקורדנציה של מנדלקורן גם הפועל הלועזי וגם העברי הם בעצם חיקוי של הצליל של הלשון (אין לי כוח לחפש איך קוראים לזה... כמו בקבוק), אבל לפי webster המקור לא קשור דווקא ללשון (אם הבנתי נכון):
Etymology: Middle English, from Old English liccian; akin to Old High German leckOn to lick, Latin lingere, Greek leichein transitive senses
לסיכום: במקורם השורשים לק"ק ו-lick אינם קשורים, ואף המשמעות לא בדיוק חופפת. בהמשך המשמעות של הפועל העברי התרחבה בהשפעת הלועזי. ד"א, גם אתה מוזמן לבוא למפגש...