האם יש פתרון??
אני ובעלי נשואים מזה חמש שנים. יש לנו תינוק בן שנה וארבעה חודשים שהגיע אחרי טיפולי הפריה. אתחיל מזה כי בעלי אוהב ומאוהב בי אבל אני כבר לא!!! אורח חיינו די מוזר אף לא נורמלי ואני חסרת אונים ואינני יודעת מה עליי לעשות.. בעלי כל הזמן לחוץ, הוא לא מקבל דברים או אירועים הזוטרים ביותר בפרופורציה אלא הוא רואה הכל כסוף עולם "אוי ואבוי" מילת המפתח שלו... אם הוא רואה שהילד משחק במפתחות הרכב או הבית.. "קחי המפתחות תכף יאבדו" או כשהוא שוכח איפה שם כל מיני דברים השייכים לו הוא מתחיל להתפרץ ולהשמיע ביטויים בלתי נעימים למשמע... בעלי בעל אופי עצבני וכבר אינני יודעת לההתמודד לבד עם מצבים אלו. בהתחלה כשהיינו יחד לא היה ממש איכפת עכשיו כשיש לי תינוק והוא כל כך רגיש לצעקות אינני יכולה להמשיך או להשלים עם מצב עגום זה. כל הזמן אני מדברת עם בעלי ומסבירה לו כי צריך לקחת דברים בפרופורציה כי הלחץ לא בריא לו ולנו כי העולם לא בנוי על מושלמות וכי התחתנתי איתו על מנת להגיע גם לשקט והרוגע הנפשי. אבל כלום האופי שלו לא משתנה. כל כך כואב לי כשאני כותבת כך אבל גם בפני הילד הוא קורא לי "זונה" ו"שרמוטה" וזה משתק אותי ודוחה אותי ממנו. אני לא שותקת ועונה לו בהתאם אבל לפעמים נמאס ואינני רוצה שהילד שלי כשיגדל ויבין ידע שאבא קורא לי בשמות רחוב. אני באתי מבית שמעולם לא שמעתי מילים כאלו מבית שקט ורגוע שכל כך מתגעגעת לשקט ורוגע זה אבל אני מרגישה שנתקעתי כאן עם בעל אלים מילולית ולפעמים גם פיזית ואינני רוצה לגדל ילד באוירה כזו. חשוב להסביר שהאופי שלי די רגוע ושקט אבל אינני יכולה לסבול אי צדק כך אינני מוכנה לשמוע שבעלי משמיץ אותי לעיני הילד ולשתוק. כעבור מס' ימים בעלי מנסה לפייס אותי בכל מיני תירוצים כי "נסחפתי" "לא התכוונתי" "את יכולה לשנות את האופי שלי רק אם..." וכך הלאה... אבל שנים עברו והוא לא השתנה. נוכחתי לדעת כי כולם במשפחה ( 6 אחים) מתנהגים כך לנשותיהם וקוראים להן בשמות זוועה כפי שתיארתי לעיל. אין לי בעיה שהוא יקלל אם זה ירגיע אותו אבל אינני מוכנה לשמוע דברי זבל בבית שלי וכל הדרכים והשיטות לשנות אותו לא צלחו... פשוט אני מרגישה שזה אופי בלתי ניתן לשינוי. אינני מעוניית להתגרש אבל מצד שני לא יודעת מה עליי לעשות כאשר לא טוב לי עם שיטת הדיבור שלו עם הילד, לא טוב לי שהוא תמיד לחוץ ומלחיץ אותי, לא טוב לי כשאני יודעת שהוא לא יספק לי הרוגע שסיפקו לי הוריי אם חס וחלילה אתקל בבעיה, לא טוב לי לדעת שאין על מי לסמוך במצבי לחץ.כן עליי לציין כי בעלי לא חי באיכות מה שחשוב לו זה לאכול ולישון אבל אני מאז שהכרתי אותו לא ביקרתי בבתי קולנוע שזה היה תחביב בשבילי אף בקושי מבקרים מסעדות או בתי קפה.כל כך מציק לי עוד כאשר הוא מתקמצן וכל הזמן אומר אין לי מאיפה.. אני רוצה לגדל ילדי בסביבה רגועה, אוהבת ושקטה ולא רוצה לחשוף אותו למצבי ריב קולניים שקורים הרבה ביני לבין בעלי. אני לא משתפת אף אחד עם זה ואין לי מושג איך לשלוט במצב אני כואבת ותוהה אם יש פתרון למצב אם בכלל??? כל דעה או עצה תתקבל בשמחה רבה.
אני ובעלי נשואים מזה חמש שנים. יש לנו תינוק בן שנה וארבעה חודשים שהגיע אחרי טיפולי הפריה. אתחיל מזה כי בעלי אוהב ומאוהב בי אבל אני כבר לא!!! אורח חיינו די מוזר אף לא נורמלי ואני חסרת אונים ואינני יודעת מה עליי לעשות.. בעלי כל הזמן לחוץ, הוא לא מקבל דברים או אירועים הזוטרים ביותר בפרופורציה אלא הוא רואה הכל כסוף עולם "אוי ואבוי" מילת המפתח שלו... אם הוא רואה שהילד משחק במפתחות הרכב או הבית.. "קחי המפתחות תכף יאבדו" או כשהוא שוכח איפה שם כל מיני דברים השייכים לו הוא מתחיל להתפרץ ולהשמיע ביטויים בלתי נעימים למשמע... בעלי בעל אופי עצבני וכבר אינני יודעת לההתמודד לבד עם מצבים אלו. בהתחלה כשהיינו יחד לא היה ממש איכפת עכשיו כשיש לי תינוק והוא כל כך רגיש לצעקות אינני יכולה להמשיך או להשלים עם מצב עגום זה. כל הזמן אני מדברת עם בעלי ומסבירה לו כי צריך לקחת דברים בפרופורציה כי הלחץ לא בריא לו ולנו כי העולם לא בנוי על מושלמות וכי התחתנתי איתו על מנת להגיע גם לשקט והרוגע הנפשי. אבל כלום האופי שלו לא משתנה. כל כך כואב לי כשאני כותבת כך אבל גם בפני הילד הוא קורא לי "זונה" ו"שרמוטה" וזה משתק אותי ודוחה אותי ממנו. אני לא שותקת ועונה לו בהתאם אבל לפעמים נמאס ואינני רוצה שהילד שלי כשיגדל ויבין ידע שאבא קורא לי בשמות רחוב. אני באתי מבית שמעולם לא שמעתי מילים כאלו מבית שקט ורגוע שכל כך מתגעגעת לשקט ורוגע זה אבל אני מרגישה שנתקעתי כאן עם בעל אלים מילולית ולפעמים גם פיזית ואינני רוצה לגדל ילד באוירה כזו. חשוב להסביר שהאופי שלי די רגוע ושקט אבל אינני יכולה לסבול אי צדק כך אינני מוכנה לשמוע שבעלי משמיץ אותי לעיני הילד ולשתוק. כעבור מס' ימים בעלי מנסה לפייס אותי בכל מיני תירוצים כי "נסחפתי" "לא התכוונתי" "את יכולה לשנות את האופי שלי רק אם..." וכך הלאה... אבל שנים עברו והוא לא השתנה. נוכחתי לדעת כי כולם במשפחה ( 6 אחים) מתנהגים כך לנשותיהם וקוראים להן בשמות זוועה כפי שתיארתי לעיל. אין לי בעיה שהוא יקלל אם זה ירגיע אותו אבל אינני מוכנה לשמוע דברי זבל בבית שלי וכל הדרכים והשיטות לשנות אותו לא צלחו... פשוט אני מרגישה שזה אופי בלתי ניתן לשינוי. אינני מעוניית להתגרש אבל מצד שני לא יודעת מה עליי לעשות כאשר לא טוב לי עם שיטת הדיבור שלו עם הילד, לא טוב לי שהוא תמיד לחוץ ומלחיץ אותי, לא טוב לי כשאני יודעת שהוא לא יספק לי הרוגע שסיפקו לי הוריי אם חס וחלילה אתקל בבעיה, לא טוב לי לדעת שאין על מי לסמוך במצבי לחץ.כן עליי לציין כי בעלי לא חי באיכות מה שחשוב לו זה לאכול ולישון אבל אני מאז שהכרתי אותו לא ביקרתי בבתי קולנוע שזה היה תחביב בשבילי אף בקושי מבקרים מסעדות או בתי קפה.כל כך מציק לי עוד כאשר הוא מתקמצן וכל הזמן אומר אין לי מאיפה.. אני רוצה לגדל ילדי בסביבה רגועה, אוהבת ושקטה ולא רוצה לחשוף אותו למצבי ריב קולניים שקורים הרבה ביני לבין בעלי. אני לא משתפת אף אחד עם זה ואין לי מושג איך לשלוט במצב אני כואבת ותוהה אם יש פתרון למצב אם בכלל??? כל דעה או עצה תתקבל בשמחה רבה.