הם לא ממש הבינו
זאת אומרת, בתיכון לא שמו לב, ובאוניברסיטה הם באמת לא הבינו. בשנה א' לפעמים ירדו עלי, כי אמרתי שלא הספקתי להתכונן, ובסוף קיבלתי ציונים גבוהים. זה היה כך מפני שבמבחנים הריכוז שלי היה דווקא גבוה, ומנת המשכל חיפתה, ולכן הצלחתי בעזרת ההיגיון להפיק את המרב מהידע החלקי מאוד שהיה לי. אבל עם ידע חלקי כזה לא הצלחתי להבין הרבה בשני הבאות (במתמטיקה דברים מסתמכים על קורסים קודמים), ואז הם לא ממש הבינו מה קורה איתי. חברה אחת אמרה לי פעם שאני נורא מוותרת לעצמי. אני זוכרת את זה כי נפגעתי, ובעיקר כי הרגשתי חסרת אונים: הבנתי שמנקודת מבטה זה נראה כך, הבנתי אני לא מרגישה ככה, ולא הבנתי מה קורה במציאות. מזמן אמרתי: זה שפעם לא ידענו על ה ADD, זה לא אומר שלא סבלנו ממנו. להפך. סבלנו אז הרבה יותר.