סגולה בכחול
New member
האם יש עתיד לנישואי?
אנחנו זוג, בני 32. נשואים שש וחצי שנים. הורים לשני ילדים בני חמש וארבע. בחיי הנישואים שלנו היו תקופות יפות, אך היו גם תקופות איומות. צרות כלכליות שהגיעו הביתה והרסו כל חלקה טובה. בשנה וחצי האחרונות עלינו על דרך המלך. הלחץ הכלכלי פחת, והיו ימים של שקט ושלווה בבית. לפני שחמישה חודשים גילית שאני בהריון, מאוד לא מתוכנן. בעלי פסק מייד על הפלה. אני לא רציתי. המשכתי בהריון בניגוד לרצונו. היו הרבה מתחים בבית סביב העניין, עד שהעניין התפוצץ. בעלי אדם לחוץ מטבעו, והלחץ כנראה גרם לו להשבר. הוא בכה כמו תינוק, אמר שהוא לא יודע מה לעשות. סיפר (ללא ששאלתי) על סטוץ חד פעמי שהיה לו לפני כשנה. אמר שזה היה חסר משמעות, אך בכל זאת זה העיק על מצפונו (בעלי אדם ישר בדרך כלל). בסופה של השיחה, הרגשתי איום ונורא. אני עוברת ימים קשים מאוד: לחץ בעבודה, הריון לא קל, שני ילדים ובית שאני מטפלת בהם לבדי, בעל שלא תומך, ועכשיו עלי להתמודד גם עם הלם וכאב הבגידה. בכיתי, נשברתי וביקשתי ממנו שיעזוב את הבית. הוא עזב לבית הוריו לפני גשבוע וחצי. כל אחד מאיתנו עשה את החושבים שלו עם עצמו. אתמול הוא התקשר אלי והודיע לי שהוא סיים לחשוב והוא רוצה שנתגרש. לטענתו אני אישה עצמאית מידי, לא מכבדת את דעתו והוא לא יכול להמשיך כך. אני אוהבת את בעלי מאוד. כואב לי שזה המצב ביננו. אני לא מסוגלת לשתף אותו במה שאני מרגישה, ואני גם לא בטוחה שיש בזה טעם. האם יש עתיד לנישואי? האם יש טעם לפתוח בפניו את רגשותי? האם יכול להיות שלאחר הלידה התחושות שלו ישתנו? עלי לציין שבעלי בחיים לא יסכים ללכת לשום טיפול או ייעוץ.
אנחנו זוג, בני 32. נשואים שש וחצי שנים. הורים לשני ילדים בני חמש וארבע. בחיי הנישואים שלנו היו תקופות יפות, אך היו גם תקופות איומות. צרות כלכליות שהגיעו הביתה והרסו כל חלקה טובה. בשנה וחצי האחרונות עלינו על דרך המלך. הלחץ הכלכלי פחת, והיו ימים של שקט ושלווה בבית. לפני שחמישה חודשים גילית שאני בהריון, מאוד לא מתוכנן. בעלי פסק מייד על הפלה. אני לא רציתי. המשכתי בהריון בניגוד לרצונו. היו הרבה מתחים בבית סביב העניין, עד שהעניין התפוצץ. בעלי אדם לחוץ מטבעו, והלחץ כנראה גרם לו להשבר. הוא בכה כמו תינוק, אמר שהוא לא יודע מה לעשות. סיפר (ללא ששאלתי) על סטוץ חד פעמי שהיה לו לפני כשנה. אמר שזה היה חסר משמעות, אך בכל זאת זה העיק על מצפונו (בעלי אדם ישר בדרך כלל). בסופה של השיחה, הרגשתי איום ונורא. אני עוברת ימים קשים מאוד: לחץ בעבודה, הריון לא קל, שני ילדים ובית שאני מטפלת בהם לבדי, בעל שלא תומך, ועכשיו עלי להתמודד גם עם הלם וכאב הבגידה. בכיתי, נשברתי וביקשתי ממנו שיעזוב את הבית. הוא עזב לבית הוריו לפני גשבוע וחצי. כל אחד מאיתנו עשה את החושבים שלו עם עצמו. אתמול הוא התקשר אלי והודיע לי שהוא סיים לחשוב והוא רוצה שנתגרש. לטענתו אני אישה עצמאית מידי, לא מכבדת את דעתו והוא לא יכול להמשיך כך. אני אוהבת את בעלי מאוד. כואב לי שזה המצב ביננו. אני לא מסוגלת לשתף אותו במה שאני מרגישה, ואני גם לא בטוחה שיש בזה טעם. האם יש עתיד לנישואי? האם יש טעם לפתוח בפניו את רגשותי? האם יכול להיות שלאחר הלידה התחושות שלו ישתנו? עלי לציין שבעלי בחיים לא יסכים ללכת לשום טיפול או ייעוץ.
