ilanit2015
New member
האם יש סיכוי לקשר?
שלום,
אני נמצאת במשבר זוגי קשה ואובדת עצות.
אני ובן זוגי בסוף שנות השלושים (לא נשואים אבל חיים יחד כ6 שנים ויש לנו תינוקת בת שנה)
אני מאד אוהבת אותו והוא גם אומר שאוהב אותי ואת הבת שלנו ורוצה לשמור על המשפחה אך לדעתי אינו מוכן להתחייב.
למרות שבתחילת הקשר אמר שמאד רוצה להקים איתי משפחה וילדים, די מהר עברנו לגור יחד אך בסופו של דבר מעולם לא הציע נישואים כי לטענתו זה עניין פורמלי.
גם מבחינה כלכלית הוא לא מוכן לתרום למשק הבית מעבר לסכום שקבע מראש (כשליש מהמשכורת שלו)למרות שמשתכר יותר ממני, ככה שיוצא שכל המשכורת שלי הולכת על המשפחה ואין לי שום יכולת לקנות משהו לעצמי ואילו הוא נשאר בפלוס.
הוא גם לא מוכן לאחד חשבונות בנק (כי לדעתו זה יפגע בעצמאות כלכלית שלו ויביא לסכסוכים) ואפילו לא מעביר את הכתובת שלו לבית שלנו (הוא מעדיף לקבל את הדואר לבית הוריו).
שנינו עובדים משרה מלאה אך רוב מטלות הבית והטיפול בילדה באחריותי, ויותר מהעניין הכלכלי עצמו מפריעה לי ההרגשה שהוא ממדר אותי מהחיים שלו ולא רואה בנו משפחה אלה סוג של שותפים לעסק עם מסגרת מאד נוקשה.
אני יודעת שהוא מסוגל להיות בן אדם חם, אבל חסר לי הזמן של "הביחד". הוא מאד קשור להוריו ומשקיע בהם הרבה (נפגש עם אמא שלו מספר פעמים במהלך השבוע וגם בסופי שבוע וחגים מבלה איתם הרבה)
לי אין הורים והוא המשפחה היחידה שלי ולכן מאד חסר לי החום והאהבה תחושת שייכות ומשפחתיות שכ"כ קיוויתי לבנות בזוגיות.
לעתים אני מרגישה שהוא נמצא איתי כי נוח לו ולא כי הוא באמת אוהב אותי, זה גורם לי להרגיש בדידות ותסכול ומביא למריבות רבות שרק מרחיקות אותנו אחד מהשני.
אני לא רוצה להיפרד, אבל גם לא יודעת איך לחזק את הקשר כך שלשנינו יהיה טוב.
שלום,
אני נמצאת במשבר זוגי קשה ואובדת עצות.
אני ובן זוגי בסוף שנות השלושים (לא נשואים אבל חיים יחד כ6 שנים ויש לנו תינוקת בת שנה)
אני מאד אוהבת אותו והוא גם אומר שאוהב אותי ואת הבת שלנו ורוצה לשמור על המשפחה אך לדעתי אינו מוכן להתחייב.
למרות שבתחילת הקשר אמר שמאד רוצה להקים איתי משפחה וילדים, די מהר עברנו לגור יחד אך בסופו של דבר מעולם לא הציע נישואים כי לטענתו זה עניין פורמלי.
גם מבחינה כלכלית הוא לא מוכן לתרום למשק הבית מעבר לסכום שקבע מראש (כשליש מהמשכורת שלו)למרות שמשתכר יותר ממני, ככה שיוצא שכל המשכורת שלי הולכת על המשפחה ואין לי שום יכולת לקנות משהו לעצמי ואילו הוא נשאר בפלוס.
הוא גם לא מוכן לאחד חשבונות בנק (כי לדעתו זה יפגע בעצמאות כלכלית שלו ויביא לסכסוכים) ואפילו לא מעביר את הכתובת שלו לבית שלנו (הוא מעדיף לקבל את הדואר לבית הוריו).
שנינו עובדים משרה מלאה אך רוב מטלות הבית והטיפול בילדה באחריותי, ויותר מהעניין הכלכלי עצמו מפריעה לי ההרגשה שהוא ממדר אותי מהחיים שלו ולא רואה בנו משפחה אלה סוג של שותפים לעסק עם מסגרת מאד נוקשה.
אני יודעת שהוא מסוגל להיות בן אדם חם, אבל חסר לי הזמן של "הביחד". הוא מאד קשור להוריו ומשקיע בהם הרבה (נפגש עם אמא שלו מספר פעמים במהלך השבוע וגם בסופי שבוע וחגים מבלה איתם הרבה)
לי אין הורים והוא המשפחה היחידה שלי ולכן מאד חסר לי החום והאהבה תחושת שייכות ומשפחתיות שכ"כ קיוויתי לבנות בזוגיות.
לעתים אני מרגישה שהוא נמצא איתי כי נוח לו ולא כי הוא באמת אוהב אותי, זה גורם לי להרגיש בדידות ותסכול ומביא למריבות רבות שרק מרחיקות אותנו אחד מהשני.
אני לא רוצה להיפרד, אבל גם לא יודעת איך לחזק את הקשר כך שלשנינו יהיה טוב.
