אני לא מבין
למה כל הזמן אתה חוזר על הדברים שוב ושוב. יש לך ספקות ? מצויין ! אז תלמד להרגיש. אני אישית רואה את ההתפתחות שלי כמטפל בעזרת "פיתוח חושים" ככל שאני מטפל יותר , יש לי חוש יותר טוב להרגיש. נכון שזה לא מדעי , אבל זה הגיוני. אם אני לוחץ כל הזמן על גוף של אנשים , אני אלמד להכיר אותו טוב יותר ויותר ואגיע לדברים במהירות רבה יותר. כנ"ל כאשר למדת ללכת- לא למדת זאת בצורה מדעית , למדת זאת דרך ההכרה של הגוף שלך ושל היציבה וההליכה שלך. אם אינך מאמין בזה שניתן לפתח חושים כאלו שיעזרו לך לטפל באחרים , זכותך - אז תמצא שיטות "מדעיות" מבוססות סטטיסיטיקה כפי שכתבה אור. אבל כשאתה כל הזמן "נתקע" ומסתובב סביב הנקודה הזאת , ועוד לומד את המקצועות הללו , אתה לא יכול באמת לפתח את החושים הללו. אם תינוק או ילד יחשוב כל הזמן "האם זה הגיוני שאני אראה ? האם זה הגיוני שאני אלך ?" במקום לנסות לראות ולנסות ללכת כל הזמן , הוא סתם יבזבז את זמנו. אני לא אומר שהדברים שלך אינם הגיוניים או אינם נכונים , הם הגיוניים ונכונים. הבעיה שאני חש מעבר לדברים שלך בשרשור הזה וגם בשרשורים קודמים , שעם כל ההתחבטויות הללו אתה שם לעצמך רגל פעם אחר פעם. אני מרגיש שאתה לכוד כל הזמן בפקעת של חוטי מחשבות שלא מאפשרת לך להתקדם בצורה אמיתית מרוב חששות ופחדים.אם כל הזמן אני יחשוב "היכן כאן הקאטש" , אולי אני לא אפול לעולם אבל גם לא אתקדם לשום מקום. כדי ללמוד משהו , במיוחד משהו חדש , צריך לתת אמון. אם כשהמורה שלך בכיתה א' היתה אומרת לך "זה א'" ואתה שואל אותה "מי אמר שזה א' ? אולי זה ב'" , לא היית מצליח ללמוד את האותיות לעולם. בלי לתת אמון באנשים שמלמדים אותך , אי אפשר להיות מטפל. לא רק זה , גם בחיים אי אפשר להתקדם עם הגישה הזאת ! כדי לחיות ולהסתדר עם אישה , עם פרנסה , עם אנשים צריך ללמוד לתת אמון. אין מנוס מכך.