האם יש ברירה?

[Apikachu L]

האם יש ברירה?

יש לנו שאלות (לא ממש נפוצות) שעדיין לא נענו, אז... שנענה על זו?

זו שאלה שלמעשה אנשים שאלו אותי, ומצאתי את עצמי שואלת את עצמי בעבר (עכשיו כבר לא, טפו טפו), ולדעתי, עדיין תדרש תשובה לאנשים שאינם ביסקסואלים/ות (וכאלו שכן, לפעמים) בעניין זה:
אז למה לא להתחתן עם בן/ת המגדר הנגדי וזהו? למה אנחנו מסתבכות, בעצם, אם יש לנו האופציה "להיות כמו כולם"?

 

[danielelsohn]

בעולם שבו

להיות כמו כולם זה להיות סקסיסט, מיזוגן, הומופוב, ואוכל בשר אני לא רוצה להיות כמו כולם.

 

[Apikachu L]

 

[Bell4Ever]

אני יכולה לענות רק בשביל עצמי

כמה בחורות אומרות אחרי פרידה "הלוואי והייתי לסבית! הייתי יכולה להיות עם החברה הכי טובה שלי". בקיצור, בנים יכולים להיות ממזרים (שלא תבינו לא נכון, גם בנות זה לא פיקניק) ולפעמים אנשים שונים מוצאים את עצמם מרגישים יותר בנוח עם בני המין שלהם.
אני רוצה להיות עם מי שעושה לי טוב, וזה לא כאילו אני שוחה באופציות, אז אם זו תהיה בחורה אני לא אגיד "אה סליחה, החברה חושבת שזה יותר קל להיות עם בחור אז אני פשוט אמשיך לחכות".

 

[Apikachu L]

ממש מסכימה איתך.

 

[אלמוג86]

ואוו שאלה בהחלט קשה

בתור בי שכן יש לה העדפה לגברים, מטעמי .... איך אקרה לזה.....הסתדרות מנטאלית, אני חושבת.
אני חושבת שיש ביננו כאלו שכן בוחרים בזה... הכרתי כאלו.
נשים וגברים, שהעדיפו להתאים את עצמם רק כי יש להם את האפשרות.
וכמו כל דבר אחר, זה אנדבדואלי לגמרי.
אנשים בדרך כלל יבחרו בדרך הקלה להם, השאלה היא מה קל יותר לכל אחד/ת בנפרד.
יש שללכת עם הזרם יהיה להן/ם הכי נוח.
ויש כמו שdanielelsohn הדגימה, שהאמת הפנימית שלהם לא תואמת את הנורמה, והקל והנוח להם הוא שונה

בגדול זו התשובה שלי לגבי הכלל, שאין בעצם תשובה אחידה.

בנוגע אלי, הכי קל לי לא להגביל את עצמי למה כן,
קל לי לומר מנסיון מה לא טוב לי, ומשם להמשיך.
וגם מה שפעם היה לא טוב לי עלול להשתנות בעתיד.

קל לי מנטאלית יותר עם גברים, תמיד היה לי חבר הכי טוב ולא חברה...
מאז שהייתי ילדה ממש קטנה.
יש לי תסביכי אמא, יש לי תסביכי אבא, יש לי תסביכים על תסביכים בגדול.
זה לא אומר שעם השנים אני לא אשתנה.
וזה לא אומר שמחר לא עלולה להגיע אשת חלומותי ואתאהב בה לחלוטין.
ומצד שני אולי אמצע, את מערכת היחסים המושלמת בעיני, שבכלל בנויה מיותר מפרטנר/ית אחת.

לדעתי אי אפשר באמת לענות על השאלות האלו,,,,,.
כי הן נובעות אצל אנשים ממקום של חוסר יכולת להבין שיש אנשים שעובדים שונה מהם.
שמרגישים וחושבים שונה מהם.......

 

[Apikachu L]

איזו זווית טובה!

זה בהחלט נכון, שזו שאלה שנובעת מאי הבנה של אנשים אחרים. ולא רק אי הבנה, לדעתי יש גם בשאלות כאלו ניסיון לומר שהדבר היחיד שתקין הוא "להיות כמו כולם".

 

[אלמוג86]

תודה

אני בהחלט מסכימה שהרבה אנשים חושבים שזה הדבר התקין היחד.
אני רק לא בטוחה שזה נובע דווקא מצרות מוחין.
בעיניי יש ולא חסרים אלו שמפחדים מהשונה.
אבל בואו לא נשכח שיש גם כאלו, שבאים ממקום שאם הם לא מסוגלים להרגיש כך זה לא באמת קיים.
או שאם מישהו שונה מהם, אז הם בעצם לא כמו כולם. אז כל מה ששונה... בעצם גורם להם להיות לא בסדר....

 

[Blackice]

אני בדרך כלל לא משתתף פה

לא בשנתיים האחרונות... אבל אחרי שהגעתי לפה במקרה אני כבר אענה, בתור ביסקסואל שהתחתן עם גבר (שהוא גם בי, אגב.)

אני מרגיש שמעורבבות כאן 2 שאלות נפרדות-
1. האם קל יותר להיות בי? (בגלל שיש אופציה לחיים כמו- הטרונורמטיביים)
2. למה לא להתנהג כמו סטרייטים וזהו?

להלן מה שאני חושב-

1. אני לא חושב שאפשר לשפוט באופן גורף שלכל הביסקסואלים קל יותר בגלל האופציות. "קל" זה מאוד ספציפי לכל אדם ולקשיים שלו עם עצמו. יש אנשים שמאוד קשה להם עם המחשבה על זוגיות חד-מינית ואז יהיה יותר קל להם לדעת שיש אופציה אחרת. מנגד יש אנשים שמפריע להם אי-הוודאות לגבי סגנון החיים העתידי שלהם וכל הסיבוכים הנובעים מזה (האם אני אחיה בסופו של דבר עם בן או בת זוג? בהתאם, האם אני צריך לצאת לבילויים סטרייטים או להט"בים? האם לצאת מהארון אם יכול להיות שעוד שנה- שנתיים אני אתחתן ואחייה חיים הטרונורמטיביים?).
גם מצד הסביבה היחס לא עקבי\חד משמעי. (מצד אחד יותר קל לקבל אדם שדומה לך "קצת" מאשר "בכלל לא", מצד שני יש המון סטיגמות ביפוביות שאנשים מונוסקסואליים לא נאלצים להתמודד עמם.)

אני יכול להגיד שאישית היה לי קל יותר להיות הומו מאשר בי. למעשה, הגדרתי את עצמי בתור הומו משך חצי שנה עד שהבנתי סופית שאני בי. ומה שאני זוכר מהתקופה ההיא, היא היתה מאוד קלה ומאושרת.

2. התשובה לכאן היא מאוד אינבידואלית. אני בטוח שיש אנשים שהערך של "להיות כמו כולם" מספיק חזק אצלם בשביל להתגבר על הערך של "להיות נאמן למי שאתה". עבורי זה לא ככה.

בשבילי אישית התחושות שאני לא נאמן לאמת הפנימית שלי קשות יותר מהבעיות הנובעות מיחס הסביבה לזוגיות חד מינית. ולכן לי היה חשוב לא לסנן בני זוג פוטנציאלים ע"פ מגדר.

 

[Apikachu L]

וואו, תודה!

ענית על שאלה נפוצה אחרת שכבר נמצאת במאגר ועדיין אין תשובה.
אני מוסיפה את התשובות שלך לשאלות הנפוצות מייד.

מאוד מסכימה עם חלק 2. לפעמים השיקול של "להיות כמו כולם" הוא אכן מאוד חזק...ויותר חזק מדברים אחרים.

ו...ברוך החוזר לפורום

 

[Apikachu L]

נראה לי גם אענה(לקח לי זמן לחשוב על תשובה

)

כמו שBlackice לבחור ולהחליט שאנשא לאדם ממגדר (שנחשב חברתית ונחשב ל)שונה משלי ולסנן לפי זה בני/ות זוג פוטנציאלים יהיה למעשה להתכחש לביסקסואליות שלי. לומר כן, אני אולי בי, אבל אני לא אתן ל"מגבלה" הקטנה הזו להפריע לי לחיים. זה יהיה למעשה להפעיל מנגנונים של אי-לגיטימציה של משהו בעצמנו, שהוא לא פגום. ולמעשה - אנחנו הולכות לחזור לארון, ולהסתיר. מעצמנו, מהסביבה, מבן הזוג, לחיות בשקר בשביל חיים קלים יותר. לא בגלל שהתחתנו עם בן/ת זוג ממגדר אחר אלא כי החלטנו מההתחלה שמשהו פגום בביסקסואליות שלנו ובגלל שיש לנו "אופציית יציאה" - אז נתקבע על לתקן אותה או לפחות להיראות נורמליות.
אנחנו עלולות להתפשר על זוגיות לא מתאימה לנו, או לוותר על אהבת חיינו.

לדעתי הרעיון הזה, של למה לא לעשות לעצמנו מה שנראה לאחרים כחיים קלים הוא להתכחש לעצמנו, לפחות מבחינתי, כמי שכמעט לגמריי עיוורת מגדר. זה אומר מבחינתי לקחת את המתנה הזו - ולזרוק אותה לזבל. זה להתכחש לאופן בו אני רואה את העולם - לא ככזה שמחולק שרירותית לשניים פחות או יותר על ידי איברי המין של אנשים והגדרות חברתיות שמבחינתי הן מזוייפות, אלא כזה שיש לו אינסוף גוונים של אישויות שונות, שאולי לכל אחת יש צבעים של המגדר של מי שנושאת אותו (זה עדיין גורם חשוב בהשפעה על האישיות) - אבל אין את החלוקה הזו בעולם.
מבחינתי - זה לומר לעצמי שאני פגומה מעוד סיבה. ולהוסיף פגם לשורת הפגמים שאני מוצאת בעצמי יום יום, שעה שעה זו לא הקלה במצב. זה להקשות על עצמי.
כאשר אתחתן עם בן הזוג שלי, וכאשר בחרתי אותו, לא בחרתי בו כי יש לו פין. בחרתי בו בגלל האישיות שלו (ושלי). אם הוא היה אישה, הייתי בוחרת בו. אם הוא היה ג'נדרקוויר (או כל זהות אחרת תחת המטריה הטרנסג'נדרית) הייתי בוחרת בו.