האם ישנה תקווה?

שלמה149

New member
האם ישנה תקווה?

אנשים מדברים הרבה כאן על יאוש וסבל על ערגה ונכספות לחיים שאינם בהישג יד.
כשותף לסבל חדש ישן אין לי באמת פתרון נראה כך שהסבל הוא מן גזרה הנגזרת על אנשים מסוגנו.

כך או כך גם לחיות כחרדי בעל כרחך נדרש קורטוב של אומץ והלוואי ולו יהי שכולם כאן ימצאו את השלווה מתישהו. אמן
 
הכל תלוי במשקפיים, לא?

האם לחילוני קל יותר בחיים? האם אין לו דאגות, קשיים התלבטויות? כמובן שיש, כמו לכל אחד אחר. לכולם קשה חיים, לאחד יותר ולשני קצת פחות, אבל הכל תלוי במשקפיים שאנחנו שמים על העיניים.
אם הן יהיו ורודות (אוטופיה, נכון?) נראה ורוד.
אם הן יהיו שקופות, נראה את החיים בצבע האמיתי....

מה אתם מעדיפים?
 

שולי חי

New member
לדעתי השלוה היא הידיעה שאתה עושה את המקסימום

כל מה שאתה יכול בתנאים הקיימים למען עצמיך, ולמען היקרים לך, בן/בת זוג והילדים.
זה נותן לי קצת שלוה, אני מקריבה חרות בשביל אהבה.
לא הייתי רוצה להיות במצב הפוך, חילונית בלי בן זוג וילדים.
 
לדעתי..

אם אתה נשוי בעל משפחה אתה בצרה צרורה אבל אם אתה רווק ומשוחרר מבחינה זו קום לך ועוף לארץ אחרת תתרחק מהמשפחה והקהילה ...
פתח לך נייר חלק כתינוק שנולד ואז הסיכוי שבחינה נפשית תרגיש אחרת ...ותשתחרר וגם הפלונטר אם המשפחה והקהילה נרגע במצבים אלו זה הפתרון... לעניות דעתי...
חזק ואמץ...
 
יש תקווה

אני יכולה להראות לך תמונות של "לפני" ו"אחרי" ומסתובבות כאלה הרבה. לפעמים זה קורה בבת אחת, לפעמים בתהליך איטי...

אין נוסחה קבועה, אבל אם יש רצון חזק הכל אפשרי.

סבלנות.
 

שלמה149

New member
הרצון החזק...

הרצון החזק שלי באמת הוא להתעורר בבוקר ולראות שהכל היה חלום רע ובאמת יש אלוהים...ואני לא צריך להחריב את חיי...
 

קוצקאי

New member
למה לייסר את עצמך יום יום עם

למה לייסר את עצמך יום יום עם רצון עז לגלות שיש אלוהים ?????????
אתה לא מאמים כרגע שיש אלוהים ובמקום לחיות את חייך אתה מתייסר
אם יום אחד תגלה אותו תשנה את חייך
 
זה לא רלוונטי

כי לא אלוהים הוא זה שמנהל את החברה החרדית אלה העסקנים, באמצעות ה"רבנים". אם כך ה"בעיה" שלך היא חוסר אמונה באלוהים מצבך עוד טוב, כי אתה בהחלט יכול להמשיך לזרום עם החיים שלך בנחת ובהסתרה ואנשים עושים את זה עשרות בשנים. מצבך גרוע יותר במצב בו אתה מאמין באלוהים ולא מאמין באורח החיים החרדי. זה כבר יותר מסובך. כי מבחינת החברה בה אתה חי, עד שלא תופסים אותך זולל לתיאבון סטייק לבן עם שמנת ביום כיפור, הכל בסדר, כל עוד תמשיך להתנהל לפי הקודים שלהם לפחות כלפי חוץ ותמשיך להנפיק להם כל שנה עליה דמוגרפית. אם לא תעשה את זה, יתחילו הלחשושים ואחריהם הבלגנים....
 

חי שארף

New member
תתענג על הערגה והכיסופים

הערגה והכיסופים הם לא רק בכדי להשיג, הם לבד מושא להשגה.
הערגה למשיח ולבניית בית המקדש הם מטרה כשלעצמה.. תבוא לרבנים תגיד להם משיח הגיע או הצעה הלכתית קונקרטית לבניית בית המקדש.. הם יגלגלו אותך מכל המדרגות..
 

זאבי110

New member
זה לא החלטי כמו שאתה מסכם את זה

יש כאן שתי שלבים. 1 זה עצם ההתאכזבות ממה שחונכנו בשקר כל החיים, יחד עם חיפוש האשמים. לאדם קשה להשלים עם זה שהוא נדפק עם חינוך שיקרי ולא מציאותי. התהליך הזה לבד לוקח כמה שנים עד שנרגעים והשקט הנפשי חוזר בענין הזה. 2 אז מה כן יש, ואיפה ואיך ניתן להסתגל לחיים כמו שהם, עם האהבות השנאות האכזבות הריגושים והחוייות. הערגה שלנו מבוססת על תקוה שניתן להשלים את התהליך מהר. אבל כנראה שגם זה הסתגלות ארוכה, פה ושם קיצורי דרך קטנים, אבל בגדול זה תהליך ארוך. ויש ערגה ותקוה למצוא דרכים מהירים יותר ללמוד ולהסתגל. למשל להבין שלא כל העולם הם נואפים, ולא כל העולם גנבים, והישרות והאנושיות הוא מיסודי החינוך של כל העולם, זה עצמו שאנחנו מסתכלים על החילונים והגויים בצורה שונה, זה עצמו מקשה עלינו להסתגל לחיים הרגילים והסטנדרטיים. - ברור גם שלולי אניסותינו, היינו יכולים להיפגש עם אלו שעברו את התהליך ואלו שבאמצע, ובכך לקצר את תהליך ההתנרמלות והחזרה לשפיות רגילה ואוניברסלית, אך האניסות והצורך בחשאיות היא בעוכרינו....
 
למעלה