האם זו קללה?

[bobroni]

האם זו קללה?

האם גירושין היא קללה? האם יש עלינו סוג של אות קין, סימן על הגוף.. מחלת עור - צרעת .. פתאום כולם מתרחקים.. פתאום כולם שותקים.. איש לא מבין את הסטטוס הזה.. איש לא מבין את המצב והשהייה בו.. פוחדים להדבק? פוחדים ממה? האם בתחילת הדרך של הגירושין גם לכם הייתה התחושה הזו?

 

[גילת336]

תלוי בתקופה ובמקום

בישראל בשנת 2008 זאת לא קללה... אני באופן אישי חושבת שמי שמתגרש הוא אדם בעל כח נפשי עצום(בלי להיכנס לסיבה)- אני מכירה המון אנשים שחיים חיים לא מאושרים כי אין להם את האומץ והכוח לעשות את הצעד הזה.

 

[bobroni]

גם אני הייתי במחשבות האלה..

שמתוך הנתונים שמוצגים ( 1 מתוך 3 מתגרש) ה-2 האחרים או חיים בפחד ומרמרור או חיים בחוסר אושר.. אבל התקופה היא - התקופה הראשונה , אותה תקופה טריה של היותך גרוש שעדיין אתה חושב על המהלך שעשית על החיים עומדים לפנייך על החזרה הביתה לריק על כל הסביבה הקרובה שמתרחקת ממך.. אנשים שידעו לתמוך בתקופה שהיית "כמעט" פתאום נעלמים..(מה הם מרגישים שניגמר להם התפקיד? ומה אם סתם תפקיד חברי של מה נשמע?) 2008 בישראל לא מהווה עבורי מקום או זמן.. גם לא העיר. אלא העובדה שכולם מסתכלים כאילו אני נגוע.. הם כנראה לא יודעים איך להתמודד עם זה יותר ממני, ואז כל שנותרת היא מבוכה טפשית..

 

[בלונדה ה מ ת ו ק ה]

הם חיים ומבלים בזוגות.

אתה פתאם לבד. הם רוצים להמשיך כרגיל לבלות להנות .בלי צל שאולי מהווה איום....על הבטחון שלהם. הם אולי פוחדים להיות כמוך.אולי לא נוח להם כי אתה עובר דברים קשים.הם לא תמיד יודעים איך להתמודד. והם אנוכיים.עושים מה שנוח להם...

 

[bobroni]

אז מה זה אומר ?

שהפכנו לאווט-סיידרים? ששוב לא הלכנו אחרי העדר?ככתוב בספרים? אבל רגע, יש פה כאלה שכן, הבנתי שחלק פה כבר התחילו לבנות משפחה.. ומה אם אלה בפורום השני המתקדם יותר? אז מה באמת כל כך מוזר או מפחיד בלהיות גרוש צעיר?אם בכלל...

 

[גילת336]

אני לא מסכימה איתך...

אני מריגשה בעלת כוח עצום כי עשיתי משהו- ממקום שהיה לי רע- לא ויתרתי. דווקא בגרושים ראיתי מי החברים הטובים שעמדו לצידי- גם בתקופות הקשות.... והמשפחה שפרסה רשת ביטחון ענקית כדי שאני והצוציקית נוכל לשחרר בלי לפחד.... החברים בפורום- כאלה שגם אם נצלצל בלילה בבכי הסטרי ירגיעו כי הם מכירים את המקום.. (מכוון לאחד מיוחד) אף אחד לא נעלם- כולם פה- עומדים לידי בכל זמן ומה שאמרתי על אנשים שחיים חיים לא מאושרים נבע מהמקום - שאני מכירה אנשים כאלה...

 

[אמא בוטנית]

ממש לא מרגישה ככה

מקבלת טונות של סימפטיה, אמפטיה וחיבוקים מהסביבה, קרובה כרחוקה. פוחדים להידבק? ממש לא... מעבר לזה - לפעמים זה מרגיש אפילו ששואבים כוחות מהאומץ שבורכתי בו... (|בוטנית משכנעת את עצמה שהיא אמיצה|) לי חשוב גם לא לשדר מירמור לסביבה, לא כיף להיות בסביבת אדם ממורמר. ואולי המרמור ו"רגישות היתר" הם שמרחיקים "מאיתנו"? אני מנסה שלא להיות ממורמרת, לחייך כמה שניתן

. אני מאמינה שאם עושים "הצגה של אושר", בסופו של דבר נכנסים לתפקיד. זה עבד בתחומים אחרים, לא רואה סיבה שזה לא יעבוד עכשיו

 

[לולה73]

שתיקות

אצלי במשפחה המורחבת לא מדברים על זה, אולי לא רוצים לבאס אותי. פעם קראתי שגרושים פחות מוזמנים לזוגות נשואים, כי זה מפר להם את האיזון. ובאיזה פורום כתבו שחברים גרושים מוזמנים רק לג'חנון של יום שבת בבוקר.... שזוגות נשואים אוהבים להפגש עם זוגות.... האמת?שאני חושבת על זה, באמת לא הזמינו אותי חברות נשואות עם ילדים. למשל, בערבי שישי. אני בעד חוויית אחד על אחד, אני כן נפגשת עם חברות בלי הבעלים.

 

[mili13]

האם בכלל יש טעם בנישואים../images/Emo35.gif

התחלתי לחשוב שאולי הנישואים הם קללה, הרי כל זוג 3 מתגרש, אז למה לטרוח? לא עדיף לחיות ביחד, אם יש זוגיות טובה ואהבה, למה צריך רבנות ,וכל הבלגן מסביב הכלול בתוכו בזבוז של עשרות אלפי שקלים על שמלה,אולם, זיקוקים, יונים,רק'ניות מברזיל,החלפת שמלות כלה ועוד כל מיני פעלולים? אבל כנראה כל זוג חייב לעבור את זה פעם אחת בחיים, לא?

 

[לא נסיך ולא מושלם]

מה אני אגיד...

ככל שהזמן עובר לו, אני יותר ויותר חושב לא להתחתן אפשר לחיות עם מישהי גם בלי המסמך והתעודה. כשהתגרשתי בגיל 22 ( אחרי שנתיים של נישואים בלבד..) חשבתי שהנורא מכל הגיע ושאני מוכתם בכתם המתגרשים... עם הזמן נוכחתי לדעת שאלו שטויות וסטיגמות שרק אנשים טיפשים נותנים להם משקל לעתיד.

 

[לא נסיך ולא מושלם]

בגיל 24 התגרשתי ולא 22

 

[bobroni]

האמת

המחשבה הזו עברה גם בתוכי.. כעוד אחד שנכנס לסטטיסטיקה הקשה..חשבתי שהנה הכתם יתחיל ויופיע עליי ויתפשט על כל גופי..

 

[שוב מתחילה מחדש]

ממני אף אחד לא התרחק

החברים הקרובים יותר שמחו בשבילי כי היה ברור שזה הצעד הנכון (יש חברות שעד היום מקנאות שעשיתי את הצעד והן עדיין לא

). היו אנשים רחוקים יותר שהיו בהלם, אבל דווקא מהם למדתי שיעור גדול מאוד. לא להסתיר את מה שעובר עלי. אם רע לי אז להגיד שרע לי ולא לשחק משחק.

 

[גילת336]

אוי המשחק הזה

איך שהוא מתפוצץ לנו בפרצוף....

 

[יוני יולי]

אני לא חשה כך

לא מהחברים שהיו קודם ולא מהחדשים מאז הפרידה. אבל כן זה גם מאוד תלוי מה משדים לסביבה.

 

[דמדומים]

יותר מהכל

זו תחושה סוביקטיבית... כזו שיש לה מעט מאוד מציאות...אחד משלוש זוגות מתגרשים קרוב לשלושים אחוז מהילדים בכתה ממוצעת הינם ממשפחה שחוותה גרושין וכו וכו וכו...מכיר ההרגשה -אבל יודע - שזה כל מה שזה.