האם זה תלוי בנו?

[ס א ט י ן]

האם זה תלוי בנו?

האם אתם חושבים שאם מישהו באמת מאמין ומחפש אחר אהבה גדולה, כזאת שהוא ירגיש גם אחרי 50 שנה ביחד- הוא באמת ימצא אותה? או שכולנו נועדנו להכנס לשיגרה מעיקה ובלתי נסבלת, לאהבה מטורפת שהופכת אחרי כמה שנים למספר של בסיסים שחייבים להחזיק את הקשר, ולפעמים גם לא? האם אהבה גדולה, אהבה ענקית, יכולה להשאר גם אחרי 60 שנה ביחד בלי להפוך ל"חברות, מחוייבות, הבנה". האם התשוקה חייבת להעלם? ההתרגשות? הציפיה? תמיד האמנתי שאם אחפש אחר אהבה כזאת, ואשאר רומנטית, אני אמצא אותה. ושאני אפשיך להרגיש את החום הזה כשאני אראה אותו גם אחרי עשרות שנים יחד. שתמיד תשאר לי ההרגשה שהוא האחד. שהדמות שלו תרדוף אותי גם ברגעים שאהיה לבד עם עצמי- בחלומות למשל. שאחרי 50 שנה ביחד אני אביט עליו ואחוש תחושת סיפוק ואהבה גדולה. לפני כמה ימים דיברתי עם ההורים שלי, סתם דיברנו. ואז הם התחילו לדבר על איך שאחרי הרבה שנים ביחד האהבה נעלמת. מה זאת אומרת נעלמת?? שאלתי. לא נעלמת, משתנה. הם ענו. זו כבר לא ההתאהבות וההתרגשות. זו חברות, זו מחוייבות, אלו דברים משותפים שמחברים... זה נשמע כל כך יבש. כל כך לא...אהבה. לפחות לא כמו שאני מתארת אותה. לא ענקית וקסומה כמו שאני מתארת אותה. זה נשמע כל כך עצוב... האם זה באמת ככה? האם אין סיכוי שהדגדוג הזה בלב ובבטן ישאר? אני ממש לא רוצה להבין שהמחשבה שלי שגויה....אני עוד צעירה...מותר לי לפחות לחלום על אהבה כזאת בלי שיגידו לי שאני חיה בסרט, נכון?

 

[DANA178]

תלוי בנו?מאוד

אני יודעת שאהבה משתנה,וברור לי למה ההורים שלך התכוונו.. מצד שני,אני בטוחה שיש דברים שכן תלויים בנו-ואני תמיד אומרת-תתפשר על הכל בחיים שלך רק לא על האהבה,כי זה מה שגורם לך לקום בבוקר לחייך,לדעת שאם אתה עצוב יש מישו שתמיד יהיה שם בשבילך,והחיבוק שלו יהיה משמעותי יותר מכל חיבוק אחר. ואני אתן דוגמה: יש לי חברה שיש לה חבר 4 שנים ואני רואה תשגרה הזו כבר,אין ניצוצות בעינים,נפגשים כדי לדבר סתם,לשכב,ולחיות. מצד שני-החברה הכי טובה שלי-יש לה חבר 3 שנים,וכל פעם שאני איתה והוא פתאום מתקשר או בא היא הכי מלאת ניצוצות בעיניים,כאילו היא רק התחילה לצאת איתו. הם בערך פעם בחודש עושים משו לא שגרתי-ספא,טיול,צימר,מלון,שינה בים וכדומה-משו שייחיה תקשר.ואני רואה תאהבה שלהם ומאחלת אתזה לעצמי. אז אני הכי מאמינה באהבה,הכי מאמינה בלא להתפשר,אני הכי בררנית באהבה שלי-לא זורמת עם כל אחד. אני יודעת כי אני רואה את חברה שלי-ששגרה משנה,אבל זה לווא דווקא יכול להשפיע לרעה על הקשר. מותר לך לחלום על הכל-ולהגישם את כל מה שליבך חפץ בו,במיוחד שמדובר באהבה שלך. את לא חיה בסרט-את יוצרת לעצמך את הסרט שלך-ואת יכולה להתפשר עליו,או לעשות אותו הכי טוב שאת יכולה.

 

[neta1979]

בטח שמותר

אני לא יודעת עד כמה את צעירה, או עד כמה יחסית אליי (אני בת 28), אבל אני יכולה להגיד לך שראיתי דוגמאות מוחשיות (לצערי לא אצל ההורים שלי) של זוגות בוגרים בני 50+ שמתים האחד על השניה, כל הזמן מצחקקים להם, מאושרים ויפים יחד. ואני לא מדברת על פרק ב' - אלא על זוגות שנמצאים יחד מעבר ל-30 שנה. לצערי התופעה הזאת לא נפוצה כל כך, זה נכון... אבל מצאתי בכולם מאפיין אחד דומה: כולם היו בעלי אופי רומנטי. הם שמרו על היחסים שלהם ע"י השקעה האחד בשניה. לא שכחו ימי הולדת, עשו הפתעות האחד לשניה, קנו מתנות קטנות בלי סיבה, עשו פיקניקים לבד בים - השקיעו, לא לקחו כמובן מאליו, אלא אהבו ונגעו. נכון שזה נראה קשה, בגלל קשיי היומיום שמוציאים לך כל חשק לרדת אפילו למכולת. אבל אם לא חושבים על זה כקשה, אז זה הופך פשוט לדרך חיים, ודרך חיים מאושרת

אני חושבת שכשמוצאים את הבנאדם הנכון אפשר לתת את הנשמה, או שאפשר לשכוח לתת אותה. ביניהם יש את "איזה מזל, כמעט שכחתי" שמשאיר את היחסים סבירים, וגם את "מה היא עושה עניין מהיומולדת שלה? יאללה!" שהופך את היחסים לאומללים. אני חושבת שהרבה נמצא בפרטים הקטנים. אם שמת לב, אז גם לי יש חשיבה רומנטית

ואני מנסה ליישם אותה כל יום מחדש. אני מקווה שאני לא אשכח את זה אם (חס וחלילה טפו טפו טפו) אני אהיה מובטלת, תהיה לי נשירת שיער, אני אשמין 300 קילו מרוב דיכאון ואז אשמין עוד 200 רק מהמחשבה על זה... ויוה לה אופטימיות

 

[neta1979]

ובקיצור, מה שמגיבה 2 אמרה, כי

לא שמתי לב שכבר אמרו בדיוק את מה שהתכוונתי אליו

 

[nate2000]

אנשים משתנים עם הזמן

ובדרך גם השקפת עולם משתנה. כרגע את רואה אהבה כפרפרים בבטן, הורייך עם ניסיון חיים וזוגיות של כמה שנים טובות רואים את הדברים אחרת ממך. אולי מה שהם רואים כ'אהבה' עדיין לא מתאים לעולם המושגים לך ולמה שאת רואה בחוץ אצל בני גילך, אבל קחי בחשבון שזה ישתנה עם הזמן. האהבה תשנה צורה ותראה אחרת בעינייך ככל שיחלפו השנים. ויחד עם זה תשתנה הדרישה שלך ממי שתבחרי כבן זוגך.

 

[פרפרי אהבה]

ראיתי דברים מכאן ומכאן-

כלומר ראיתי זוגות שאחרי 40 שנה ביחד עדיין אוהבים ומאוהבים, ומחזיקים ידיים ומתנשקים- ממש כאילו הם בתחילת הדרך, וראיתי זוגות כמו הוריי שאחרי הרבה זמן ביחד, בקושי מתקשרים ורק רבים, והאהבה- כמעט ולא קיימת, אם בכלל.

 

[elena20]

לא חושבת שניתן להרגיש אותו דבר אחרי 50

שנה ביחד, הרי ברור שלא תהיה לך את אותה ההתרגשות שהייתה לך כשהייתם ביחד רק כמה חודשים, זה טבעי וזה קורה לכולם, די ברור שלא תרגישי פרפרים כמו שהרגשת בהתחלה, אבל הכי חשוב שתרגישי אהבה ואושר שהוא איתך, הערכה וכבוד.

 

[קרן אור של החיים]

שאלה טובה. אולי תכנסי לפורומי המבוגרים

ותזמיני אותם להגיב להודעה שלך? אני חושבת שהתשובה בידיים שלהם כרגע...

 

[אדם אוהב וחושב]

תגובה

התאהבות והתלהבות אינן החשובות, אלא האהבה המעמיקה והאמתית. היא נשארת יותר זמן. ככל שמתאימים באופי ומוצאים דברים טובים ונחמדים בעינינו זה בזה, אוהבים יותר.