האם זה נורמלי?

[ילדת חלומות]

האם זה נורמלי?

קודם כל אני יודעת שהכניסה למתבגרים לפורום לא מתקבלת בברכה אבל מאד הייתי רוצה לשמוע חוות דעת דווקא של הורים בנושא אז אני מבקשת שבבקשה תענו לי. אני מודעת לעובדה שבדרך כלל בין הורים למתבגרים יש המון בעיות, חוסר תקשורת וחוסר הבנה בנושאים רבים דווקא בתקופה הזאת וזה נורמלי. אבל מה הוא בעצם סוג הבעיות שיכולות כבר להיות בין הורים לילדים? אני מבינה הורים שרבים עם הילדים שלהם על כך שהם מסתובבים עם חבורות לא לרוחם, מעשנים, אולי לוקחים סמים, בנות שמתחילות לצאת או אפילו לקיים יחסים בגיל מוקדם בדרך כלל נכנסות לקונפליקטים עם הורים... בני נוער שמחליטים שהם לא רוצים ללמוד או מזניחים את הלימודים. לא יודעת עוד אלף בעיות מהסוג הזה כל אחד והבעיות שלו. אבל עד כמה נורמליות והגיוניות הבעיות שיש לי עם אמא שלי והנושאים עליהם אנחנו רבות איתה? היא כועסת שאני רוצה להתנדב למען הקהילה בזמני החופשי ( ולא על חשבון לימודים אלא בימים בהם אין לי לימודים מבלי שזה יפגע בציוני) פשוט מפני שעזרה לקהילה לא נראית לה ולדעתה אנשים יכולים להסתדר בלעדי ועדיף שאני אמצע עבודה וארוויח כסף. היא כועסת שאני רוצה לתרום דם יחד עם שאר השכבה השנה וצועקת שהיא לעולם לא תאשר זאת כי אני סתם אפגע בעצמי. מעצבן אותה כל דבר קטן בי החל מהדרך שבה אני הולכת כי לדעתה אני עומדת בצורה עקומה ועד הדרך שבה אני מדברת כי אני מזיזה את הלסת בצורה משונה (ודרך אגב אף אחד לא הבחין בכך). רציתי לשאול אתכם ההורים האם זו אני "מתבגרת הסטרית בתקופת מרד הנעורים שלה" שמעצבנות אותה ההערות של אמא שלה או שאולי הבעיה היא מעבר לזה? האם גם אתם הייתם מעירים לילדים שלכם אם עיסוקם בשעות הפנאי היה עיסוק שלעולם לא הייתם עוסקים בו (אבל לא עיסוק מזיק )כמו התנדבות ללא תשלום או כל דבר אחר הנוגד את דעותיכם? ובכלל האם הייתם מעירים לילדים שלכם על קטנות כמו צורת דיבור, דרך ההליכה, הדרך ללמוד למבחנים (כאשר התוצאה בסופו של דבר חיובית) ובכלל האם הייתם קוראים לילדים שלכם מפגרים או חסרי יכולת במצב כל שהוא? אולי אני בעצם לא צודקת? הייתי רוצה לשמוע חוות דעת של הורים נוספים...

 

[bimbo.]

ילדת חלומות יקרה... ../images/Emo140.gif

אני מאוד מכבדת אותך על רצונך לתרום לקהילה, אם בהתנדבות ואם על ידי תרומת דם. אלה מעשים גדולים ועליך להיות גאה בעצמך. ואם זה לא פוגע בלימודים, שהם חשובים לא פחות - על אחת כמה וכמה. אכן, יש לך בעיה עם אמך. אני מציעה לך לשבת ולכתוב לה מכתב מנומס, ובו את מנמקת מדוע חשוב לך לתרום לקהילה, ולהסביר לה שתרומת דם אינה פוגעת בך בשום צורה שהיא. היא יכולה גם לברר זאת אצל אחות בקופת חולים. עם זאת, תבדקי מה קורה עם ההליכה והדיבור, אולי כאן ניתן לשפר, ואז אמך תראה שאת לא מתנגדת לה באופן עקרוני. גם את זה תסבירי לה במכתב. כשכותבים, אפשר לחשוב על כל מלה, לא להסחף ולהסביר ולנמק בבירור. בשיחה נסחפים לעיתים לכיוונים לא רצויים. ולאמך תהיה אפשרות לקרוא שוב ושוב (אני מקווה), ואולי תצליחו להגיע להבנה. שיהיה לך

 

[yalyul]

ילדת חלומות../images/Emo24.gif

אני מצטרפת לדעתה של bimbo יכול להיות שלאמא שלך יש ציפיות מעבר ללימודים... אולי היא רוצה שתקחי חלק פעיל יותר בעבודות הבית או עזרה עם אחים קטנים...או שיש בעיות כלכליות והיא מעדיפה שתעבדי בשכר כדי לעזור... יכול להיות שלאמא שלך קשה לקבל את העובדה שאת כבר לא צריכה להסתתר מאחורי הסינר שלה ושיש לך פעילויות חשובות משלך . גם אצלי אחד הבנים מתנדב כבר 4 שנים ,בהתחלה מאוד פירגנו,כשראינו שזה פוגע בלימודים ובחיים שלו בבית ניסינו להסביר שההתנדבות, חשובה ככל שתהייה צריכה להיות במידה שלא תזיק לו ולמחויבויות אחרות ואחרי שיחה התפשרנו והוא הבין למה בדיוק מצפים ממנו ומצאנו שביל זהב. אני מבינה את הרגשתך - איך אמא לא גאה בך על מעשיך ,את מתבגרת והופכת להיות אדם חיובי שתורם לחברה ולא רק לעצמו ועל כך מגיעים לך רק שבחים. אולי אמא לא מודעת למה את עושה בדיוק ומה תרומתך, ספרי לה ושתפי אותה, אולי היא תסחף בהתלהבותך ותבין... עצתי :דברי עם אמא ברגע של רוגע אל תתקפי אותה על שהיא לא מפרגנת לך אלא הציגי את החיובי או תכתבי לה את שאת חשה, כמו שבימבו הציעה. מחזיקה לך אצבעות ושולחת חיבוק

 

[ילדת חלומות]

תודה על העצות, אבל...

האמת היא שכבר ניסיתי לדבר עם אמא ולהסביר לה את נקודת המבט שלי היא גם יודעת היטב איפה אני מתנדבת (גן ילדים) וזה רק מעצבן אותה יותר. מכתב אני לא חושבת שיעזור, פעם ניסיתי לכתוב אחד כזה בנושא אחר והיא פשוט צחקה עלי ועל המכתב והגענו למסקנה שעדיף לדבר פנים מול פנים. חלק מהבעיה זה אכן מה שציינת היא כועסת שאני מעדיפה לעזור לקהילה במקום לעזור לה יותר בבית בנקיון ואם אחותי הקטנה (למרות שאני כן עוזרת גם לה). היא גם התעצבנה שאני מעדיפה להקדיש את זמני החופשי לילדים אחרים במקום לשבת עם אחותי כי אם יש לי כל כך הרבה זמן חופשי היא הייתה שולחת אותה לגן עד השעה אחת ולא עד חמש ובכך חוסכת (הבעיה היא שאז זה כן היה פוגע לי בלימודים ובעוד דברים כי הייתי נאלצת להיות קשורה כל יום מהשעה אחת לאחותי בעוד שההתנדבות היא מרצוני ורק כאשר יש לי זמן לעשות זאת). חוץ מזה היא גם כועסת שאני מתנדבת במקום ללכת לעבוד ולהפסיק לבקש ממנה כסף (אבל אני גם לא מבקשת כל כך הרבה אני ממלא כמעט לא יוצאת לבלות ובגדים בכלל קניתי בפעם האחרונה בכיתה ח). היא מאיימת עלי שאם אני אקדיש את הזמן להתנדבות ולא לעבודה היא פשוט תפסיק לפרנס אותי ותעשה את המינימום לא מפריעה לי העובדה שהיא באמת תעשה את זה מפריע לי שהיא מנסה לאיים עלי בכך. ולגבי הדיבור ההליכה ושאר הקטנות אני באמת מנסה לשפר אותם למרות שעד כה אף אחד לא העיר לי על כך (אולי מתוך נימוס ואולי כי אין על מה) אבל מפריע לי שהיא לא מפסיקה להעיר על כך כל הזמן עד כדי כך שהיא פשוט צועקת בכל פעם שאני מדברת ומזיזה את הלסת וזה מעצבן וגורם לי לצעוק עליה בחזרה. אז השאלה היא עד כמה אני לא צודקת בכל העניין הזה? עד כמה אני צריכה לוותר ומה עלי לעשות על מנת שהיחסים ישתפרו? האם האחריות היא בכלל עלי? האם אני זאת שצריכה להתעקש על שיחות כאשר הקודמות לא עזרו ומה לעשות על מנת שהבאות כן יעזרו? (את דעתה לשנות אני לא אצליח). לוותר על ההחלטות שלי אני לא רוצה כי לדעתי הן אכן נכונות ואין שום סיבה שאני אוותר עליהן רק לשם שלום עם אמא.

 

[יעל של עדי]

כאילו דא!?

נראה לי שאכן יש לך בעיה עם אמא שלך למרות שאולי גם לה יש. לא נראה לי שלתקן הליכה או דיבור ישנו משהו. כל אחד הוא מה שהוא ולא יעזור שכל הזמן יעירו לך ויגידו לך שאת מפגרת או חסרת יכולת. איזה ילד הוא חסר יכולת? יש ילד שלא מאמין ביכולת שלו אבל לכולם יש יכולת והערות כאלה מחלישות את היכולת לממש יכולת. ברור? אם הציונים שלך טובים, את צריכה לנסות להגיע עם אמא שלך להסכם שחלק מהזמן תתנדבי (ותסבירי לה אולי את היתרונות בכך) וחלק תעבדי או תעזרי לה. את גם צריכה להסביר לה מה מפריע לך בדרך ההתבטאות שלך ולא לתת לה לרדת עליך סתם. שמרי על עצמך ועל יחודך.

 

[AYELET1]

הייי ילדת חלומות

גם אני חשבתי על מכתב, אך אם זה אינו עוזר , הרי עדיף לדבר בנוכחות אדם נוסף, שיכול ליהיות מורה יועצת למשל, או אפילו קרוב/ת משפחה ששתיכן נותנות בו אמון ומעריכות את דעתו. והיה רצוי שאותו מתווך גם יסביר לאמך עד כמה מכתב עשוי לעזור לפעמים - כך ניתן להביע את אשר על הלב ללא הסחפות, ממההתחלה ועד הסוף בהצלחה!