האם זה כולן או רק אני?

[צבינגית]

האם זה כולן או רק אני?

מאחר ואיבדתי את אימי כאשר הייתי בת שנה, תמיד יש לי פחד נוראי לגבי אנשים שאני אוהבת שהם גם עומדים למות. אני מבינה שזה לא ראלי, אבל זה לא עוזר לי... כל כאב קטן אצל מישהו אהוב מכניס אותי ללחץ שזאת מחלה סופנית. הדבר שהכי מפחיד אותי בעולם אלו תאונות דרכים. אמא שלי מתה בתאונת דרכים. (אני ישבתי מאחורה) עד גיל מאוד מבוגר לא הצלחתי לעשות רישיון על אוטו. נסעתי שנים על כלי רכב מסוכנים יותר, אבל על מכונית - פחדתי. למדתי אצל שלושה מורים שונים לנהיגה, ואפילו לא הגישו אותי לטסט. רק לפני שנה, קצת אחרי שהכרתי את בעלי, הצלחתי. ברגע שאני קובעת איתו, נאמר שיבוא לאסוף אותי מהעבודה והוא מאחר, אני בטוחה שקרה לו משהו. אני פשוט מסוגלת לעמוד ברחוב ולבכות בגלל זה. גם לכן קרו דברים כאלה?

 

[לימון מוסיפה המון]

כן

כשזה קורה לי אני טוענת לאי-שפיות חרדתית זמנית ( זמנית, כמובן זמנית

). עדיין לא מסוגלת לשלוט בזה. המוח שלנו אוהב לעבוד שעות נוספות על הצד השחור של הסקאלה.

 

[Ofra m]

היי לך

ראשית אני רוצה לומר לך שאת במצב טוב יחסית לאלו שלא יודעות את מקור הבעיה או שלא מקשרות את החרדה למה שהן עברו,כוונתי שהן מדחיקות ואז המצב הרבה יותר בעייתי אז חצי בעיה פתורה בכך שאת מכירה בה, שנית זה מאוד טבעי מה שאת מתארת ונורמלי בהחלט מדוע את כל כך חרדה לקרובים לך אך היות וזה מאוד קשה לחיות בצורה כזו כי בעתיד לא יהיה קל יש עוד ילדים והם חוזרים מאוחר.....אז מה שכדאי לך לעשות בשלב הראשון זה לדבר לעצמך כשזה קורה ולומר לעצמך דברים חיוביים, גם אם את יודעת שאת עובדת על עצמך זה עובד, מניסיון, לכן אם הוא מאחר תאמרי לעצמך שבטח פגש חבר, או הוא מתעכב בגלל פקק רציני בדרך, או שהוא נמצא במקום רועש כך שהוא לא שומע את הפלאפון, ואת תראי שלאט לאט את נרגעת....בשלב המאוחר יותר לדעתי את צריכה לעבוד עם איש מקצוע כדי שיעזור לך להתמודד עם חרדות, יום טוב עופרה.

 

[איחוד האחת]

שלום

חרדות יש לכולם, גם כאלו שלא חוו אובדן. לאלו שחוו, הן מופיעות אולי במינון אחר או בכיוונים יותר ספציפיים, כאלו שהתנסינו בם ושזכורים לנו כמשהו שאנחנו מגדירים אותו שלילי. אבל אפשר לנסות לחשוב בדרך שונה. אם נכנסים לחרדה, אפשר לנסות לחשוב בצורה חיובית, לימדי להדוף את הפחדים ע"י מחשבות טובות וחיוביות, אמרי לעצמך מילים מרגיעות. אני מציעה לטפל בדברים בצורה יסודית יותר ועמוקה, להתעמת עם הפחד לפגוש אותו וללמוד להפוך אותו למשהו אחר... קשה לחיות תחת הפחדים הללו כל הזמן, וזאת אני יכולה לומר לך מניסיון אישי. בעבר החרדות היו כ"כ דומיננטיות בחיי שהיה ממש קשה לחיות כך. לימדתי את עצמי שיטות כדי שלא להיכנס לחרדות ולאט לאט ככל שחלף הזמן וטיפלתי בדברים - וכמו שאני נוהגת לומר הם מכלול אחד - כך נרגעו גם החרדות הקשות והפחדים שליוו אותי לגבי היקרים לי. אגזים אם אומר שכשהבנים יוצאים לבלות במכונית עם חברים וחוזרים מאוחר, אני בשיא השלווה שלי

אבל אם בעבר הייתי ממתינה עד שובם, כיום אני מרשה לעצמי ללכת לישון ורק מבקשת שיעירו אותי כשהם שבים, או דברים דומים כמו טלפון מרגיע ממקום מרוחק אליו נסעו וכו'. אבל, עשיתי כברת דרך ארוכה מאוד מהמקום של אותן חרדות קשות שליוו אותי והפכו את חיי לסיוט מתמשך במשך שנים, ואין ספק שזו הקלה גדולה. לי ולסובבים... מציעה לטפל בדברים בדרך שמתאימה לך, אבל אל תניחי לפחד לנהל ולשבש את חייך.

 

[עודליל]

בהחלט מוכר

אני כל הזמן חוששת שמשהו יקרה לבעלי ולבן שלי, אני כל הזמן חוששת שהם יחלו ואז ימותו לי ואני אשאר לגמרי לבד. ברור לי גם שזה מהתקופה המשמעותית בחיי בה חייתי בצל המחלה של אימי. אני מנסה לעודד את עצמי בכך שזה מה יש וחלק גדול מעיצוב האישיות שלי זו המחלה של אמא שלי שתרמה לי דברים חיוביים וגם שליליים.

 

[מיכל של הכוכבים]

קרו וקורים כל הזמן

אני תמיד אומרת שבקטע הזה אני שרוטה נוראות.אמא שלי נפטרה מסרטן וכמו שאת תארת כל כאב ולו גם הקל שבקלים מכניס אותי להסטריה.