תשובה נטולת ציניות
אני לא מתחברת ולא מבינה את הקונספט.
אני בעד יחסים פתוחים אצל מי שזה מתאפשר אצלו.
בלי הגדרות וחוקים נוקשים, כן מבינה את הצורך בהגבלות הגיוניות על מנת לא לפגוע במסגרת המשפחתית (למשל להגדיר שחייבים לחזור לישון בבית אלא אם כן מתאמים אחרת, או ערבים קבועים של כל אחד מהזוג וכדומה).
אני לא חושבת שניתן להגדיר את זה "בגידה" אם זה מתואם מראש, ומבחינתי זה TURN OFF רציני אם אני צריכה לחזור הביתה ולספר על מעלליי לפרטי פרטים.זה מדכיר לי חזרה מטיול שנתי ולספר לאמא ששתינו בלילה וודקה ופינצ'רנו את גלגלי האוטובוס כדי לא לצאת בבוקר מוקדם למצדה...)
לא נראה לי הגיוני לשבת ולשחזר, ויכול גם נורא לפגוע בצד המקשיב שאולי לא מצליח להביא אותי לאותה התלהבות שאיתה אני חוזרת הביתה.
לא הייתי רוצה לשמוע פרטים על מעלליו של בן זוגי, כן מסוגלת לפרגן לו בילויים בחוץ, אבל ממש לא רוצה ולא מרגישה צורך לדעת על זה כלום.
אבל, וזה הכי חשוב, מבינה שיש זוגות שזה בדיוק מה שנותן להם את הריגוש לו הם זקוקים, אז לא שוללת את הלגיטימיות של "עסקה" שכזו, אבל היא לא מתאימה לי.