is it just me
New member
האם זה הסוף?
בוקר טוב, נכנסת לכאן בשם בדוי בפעם הראשונה... בת 28 אני נשואה 4 שנים בזוגיות 10 שנים אמא לתאומות בנות שנתיים ולא טוב לי. אני מאמינה שאני אמא טובה ז"א אני די בטוחה שאני עושה כל מה שאני יכולה אבל יש משהו אחד שלא עושה לי טוב ואני די בטוחה שהוא גם לא טוב לילדות שלי זה בעלי הוא קשה הוא מריר הוא רגזן צעקן וחושב שהוא הכי טוב הוא לא סובל את ההורים שלי ועושה לי את המוות על כל מילה שיוצאת להם מהפה הוא לא מפסיק לקטר עלי על התפקוד שלי בבית ברמת סדר וניקיון (אז אני לא מוצאת את הזמן לתקתק את הבית בין העבודה במשרה מלאה לבין הבנות) אין לי עזרה מהמשפחה בעיקר כי לא סובלים אותו וכשכן עזרו הוא תמיד חיפש מה לא טוב "מי ביקש ממך לשטוף?" "איך את שוטפת.. למה כ"כ הרבה מים" "אני יכול לבד" הם רק חלק מהדברים שהוא הפנה לאמא שלי שהייתה מגיעה לעזור לי כשהן נולדו... אין לו חברים מחוץ לעבודה הוא לא נותן לי לקיים מסגרת חברית כי אין לו על מה לדבר מלבד השמצות אף אחד מהחברים שלי לא לרמה שלו. המצב החמיר כשהוא התחיל לדבר לא יפה לילדות . הן מקסימות והן באמת ילדות טובות אבל לפעמים הן בוכות כמו כל התינוקות בוכים כשעייפים ובוכים כשרעים ובוכים כשצומחות שיניים אבל הוא שואג עליהן לסתום ושנמאס לו מהן ושבוע שעבר הוא אמר ליד המשפחה שלי שהוא לא מבין מה הוא אשם שהוא צריך להיות בייבי סיטר כל החיים שלו. ושלא תבינו לא נכון יש לו המון זמן לבד המון יש לו לפחות 3 בקרים בבית לבד ואני מקפידה לאפשר לו גם אחה"צ אחד של שקט אבל כל מה שאכפת לו זה הוא עצמו גם אם לא היינו בבית כל אחה"צ כשנכנס בשבע בערב למקלחות ארוחת ערב ולמיטה הוא יחליט שהוא עדיין לא תופף בתופים... הוא מקלח אותן והן בוכות והוא מקלל ובורח לחדר עבודה.. בקיצור נמאס לי נמאס לי כ"כ שאני לא יכולה לנשק אותו אני לא יכולה לקיים איתו יחסי מין אני לא יכולה לתת לו יד אני כל היום עם הילדות מחוץ לבית וכמה שפחות איתו אבל הן רוצות והוא אבא שלהן אבל הן לא יודעות שהוא מזיק לבריאות הנפשית שלהן ולבניית הדימוי העצמי שלהן .. ואנשים מעירים לי כל הזמן מעירים לי החל מהמזכירה במשרד ששאלה למה הוא צועק בטל' ולמה הפרצוץ חמוץ ועד לגיסי שלא יכול לשמוע איך הוא מדבר לבת שלנו ... לא סיפרתי לאף אחד מה הולך אצלנו בבית איך אני מרגישה מסביבי נראה כאילו אצל כולם הולך חלק... לפחות פעם בשבוע אני מבקשת לפרק את החבילה. לחדול. להתמודד לבד. והוא צוחק עלי וממשיך בשלו.. אני יכולה להעיד על עצמי שאני אשה חזקה ויש לי ילדות חזקות ואנחנו יכולות להסתדר לבד מעולה. עוד קוריוז מהשבוע .. השבוע חליתי שלשולים הקאות והוא לא היה בסביבה היה בעבודה עם כל באלגן יצאתי איתן לשעת סיפור ולפיצה ורחצתי לבד ושרדתי... יצא ארוך אבל הייתי חייבת לשפוך ... הוא לא מסכים ללכת לשום טיפול ... האם לקחת את הילדות ולצאת מהבית לשם הפגנת הרצינות ? מה עושים??
בוקר טוב, נכנסת לכאן בשם בדוי בפעם הראשונה... בת 28 אני נשואה 4 שנים בזוגיות 10 שנים אמא לתאומות בנות שנתיים ולא טוב לי. אני מאמינה שאני אמא טובה ז"א אני די בטוחה שאני עושה כל מה שאני יכולה אבל יש משהו אחד שלא עושה לי טוב ואני די בטוחה שהוא גם לא טוב לילדות שלי זה בעלי הוא קשה הוא מריר הוא רגזן צעקן וחושב שהוא הכי טוב הוא לא סובל את ההורים שלי ועושה לי את המוות על כל מילה שיוצאת להם מהפה הוא לא מפסיק לקטר עלי על התפקוד שלי בבית ברמת סדר וניקיון (אז אני לא מוצאת את הזמן לתקתק את הבית בין העבודה במשרה מלאה לבין הבנות) אין לי עזרה מהמשפחה בעיקר כי לא סובלים אותו וכשכן עזרו הוא תמיד חיפש מה לא טוב "מי ביקש ממך לשטוף?" "איך את שוטפת.. למה כ"כ הרבה מים" "אני יכול לבד" הם רק חלק מהדברים שהוא הפנה לאמא שלי שהייתה מגיעה לעזור לי כשהן נולדו... אין לו חברים מחוץ לעבודה הוא לא נותן לי לקיים מסגרת חברית כי אין לו על מה לדבר מלבד השמצות אף אחד מהחברים שלי לא לרמה שלו. המצב החמיר כשהוא התחיל לדבר לא יפה לילדות . הן מקסימות והן באמת ילדות טובות אבל לפעמים הן בוכות כמו כל התינוקות בוכים כשעייפים ובוכים כשרעים ובוכים כשצומחות שיניים אבל הוא שואג עליהן לסתום ושנמאס לו מהן ושבוע שעבר הוא אמר ליד המשפחה שלי שהוא לא מבין מה הוא אשם שהוא צריך להיות בייבי סיטר כל החיים שלו. ושלא תבינו לא נכון יש לו המון זמן לבד המון יש לו לפחות 3 בקרים בבית לבד ואני מקפידה לאפשר לו גם אחה"צ אחד של שקט אבל כל מה שאכפת לו זה הוא עצמו גם אם לא היינו בבית כל אחה"צ כשנכנס בשבע בערב למקלחות ארוחת ערב ולמיטה הוא יחליט שהוא עדיין לא תופף בתופים... הוא מקלח אותן והן בוכות והוא מקלל ובורח לחדר עבודה.. בקיצור נמאס לי נמאס לי כ"כ שאני לא יכולה לנשק אותו אני לא יכולה לקיים איתו יחסי מין אני לא יכולה לתת לו יד אני כל היום עם הילדות מחוץ לבית וכמה שפחות איתו אבל הן רוצות והוא אבא שלהן אבל הן לא יודעות שהוא מזיק לבריאות הנפשית שלהן ולבניית הדימוי העצמי שלהן .. ואנשים מעירים לי כל הזמן מעירים לי החל מהמזכירה במשרד ששאלה למה הוא צועק בטל' ולמה הפרצוץ חמוץ ועד לגיסי שלא יכול לשמוע איך הוא מדבר לבת שלנו ... לא סיפרתי לאף אחד מה הולך אצלנו בבית איך אני מרגישה מסביבי נראה כאילו אצל כולם הולך חלק... לפחות פעם בשבוע אני מבקשת לפרק את החבילה. לחדול. להתמודד לבד. והוא צוחק עלי וממשיך בשלו.. אני יכולה להעיד על עצמי שאני אשה חזקה ויש לי ילדות חזקות ואנחנו יכולות להסתדר לבד מעולה. עוד קוריוז מהשבוע .. השבוע חליתי שלשולים הקאות והוא לא היה בסביבה היה בעבודה עם כל באלגן יצאתי איתן לשעת סיפור ולפיצה ורחצתי לבד ושרדתי... יצא ארוך אבל הייתי חייבת לשפוך ... הוא לא מסכים ללכת לשום טיפול ... האם לקחת את הילדות ולצאת מהבית לשם הפגנת הרצינות ? מה עושים??
