האם זה הסוף?

[chenby]

כן

גם לספר על המטופלים שלה.. פששש. סוף סוף יש איש מקצוע בפורום, איך זה לא קרה אף פעם עד עכשיו? (אוי ציניות על הבוקר לא עושה לי טוב

 

[אייבורי]

עושה לך נהדר

רק שתדעי שציניות זה כלי נגד קמטים כדאי להשתמש בכל בוקר

 

[sharonn70]

ייתכן שכן וייתכן שלא

מקריאת הדברים שכתבת אני מתרשמת שאת אישה מאד חזקה. את אכן יכולה לעשות הכל לבד ואת אפילו תצליחי מצויין. נראה לי שאת טיפוס שמאד אוהב לרצות את הסביבה ובעיקר את בן זוגך, אחרת לא היית מתחשבת ורואה כל הזמן לנגד עייניך את טובתו וצרכיו. זה טוב ונכון לראות ולהרגיש את הסובבים אותך אך לא בכל מחיר. מהדברים שלך לא נראה שיש בינכם שיח. את כל הזמן עסוקה באיך הוא מרגיש ואיל לבוא לקראת, ולפנות לו זמן שיהיה לו שקט ו...... זה לא חכם לקחת את כל האחריות עלייך. נסי לברר עם עצמך האם זה בגלל שאת לא משחררת שליטה. במידה מסויימת, למרות הקושי, את מתקתקת את כל הבית והילדים ממקום שאת רוצה שהדברים יעשו בדרך שלך ובגלל שאת לא רוצה ומוכנה להתעמת עם בעלך. זכרי שקושי והתמודדות עם בעיות יכול לבנות. את חייבת להתחיל להתמודד עם בעלך ולא ל"לטאטא" את הבעיות ו"לקטר". זה לא באמת עוזר. אני לא יודעת מה הפתרון אך אני יודעת שאת חייבת לדעת שעשית את המקסימום בשביל להציל את המשפחה שלך. זה יעזור לך להתמודד עם כל החלטה כי תרגישי שלמה עם עצמך. הבעיה הכי גדולה שאני מזהה היא שאתם לא מדברים, אין כבוד ורצון לרצות ולראות האחד את השני. האם אתם מסוגלים לבנות זאת.? את יודעת זאת טוב מכולם ואת תדעי מה לעשות.

 

[becki1]

../images/Emo45.gif

יה הכי גדולה שאני מזהה היא שאתם לא מדברים, אין כבוד ורצון לרצות ולראות האחד את השני. האם אתם מסוגלים לבנות זאת.? כאן טמונה הבעיה, כמו אצלי.

 

[becki1]

חייבת להגיב

שלום יקרה שלי היום נכנסתי לכאן אחרי אולי 10 שנים שלא נכנסתי. כתבתי נאום ארוך..ואחרי זה פתאום ראיתי את דברייך, ורק אז..התחלתי לבכות קראתי הרבה מן התגובות ואחרי חלקם כבר הפסקתי. אני לא תן לך הרבה עצות (מי אני שאיעעץ?!! חח אני נשואה כמעט 30 שנה ובזוגיות הזאת מגיל 16 כבר 30 שנה..) אך אנחש כמה דברים את עם בעלך מגיל 18,יצאתם 6 שנים, אולי הלכת ללמוד אולי היית קצינה בצבא.. ורק אח"כ התחתנתם. אפשרי גם שהוא מבוגר ממך בכמה שנים. בכל אופן, הרבה ממה שכתבת מאוד מוכר לי,(מלבד כעס על הילדים..בעלי עושה איתם המון וגם עוזר בתפקודי הבית) הכעס, המרמור,חוסר קבלת החברים שלך ומשפחתך..אני מתארת לעצמי שאת דווקא "טיפוס מאוד חברותי..ובחוץ גם מעריכים אותך ומכבדים את דעתך". אני לא רוצה להגיד לך תתגרשי. אני גם לא יודעת אם טיפול שלך לבד יעזור- גם אני הלכתי לייעוץ כשהתחיל להיות לי לא טוב..לפני למעלה מ14 שנים...ועדיין לא הצלחתי לאסוף את הכוח להפסיק להיות אשמה. אבל, עם כל זאת, אם לא תעשי את הצעד הזה עכשיו, את תהפכי בעצמך לממורמרת, את לא תתפתחי ולא תגדלי..וכן..הילדים צריכים לדעת שמה שלא טוב- מותר לשנות, ציור גרוע לא כל כך "מעניין"...מותר לזרוק לפח...לא נשארים לשחק איפה שלא נעים לנו עם החברים..נכון אמא?! תתחילי צעד צעד. הפסיקי להילחם בו, תתפקדי לבד כמה שאת יכולה,תלכי לייעוץ טוב לעצמך ותבררי למה את מסוגלת. אני אוהבת משהו שפעם שמעתי (בסרט "הכי טוב שיש")-"אני אוהב את מי שאני כשאני איתך". אני שואלת אותך- האם את מרגישה כך בחברתו ?? בהצלחה