האם זה גורל?

[ורדי אורן]

האם זה גורל? ../images/Emo4.gif

אהבתי משכבר הימים חזרה העירה. היא השכירה דירה בדיוק ברחוב שלי וכל בוקר, בדרכי לעבודה בתחנת האוטובוס, אני עומד והיא עומדת ואף אחד לא מתכוון לדבר עם השני. ככה זה כבר חודשיים וחצי. פה ושם אני רואה אותה כשאני יורד עם הזבל או כשאני מטייל עם כלבתי. עברו שנתיים וקצת מאז ראיתיה פעם אחרונה. נתקתי קשר מיוזמתי שלי כי היא רצתה להשאר בידידות ולראות מה יקרה ואני פסלתי זאת על הסף. איזו ידידות יכולה לצמוח כשאתה אוהב מישהי ויותר מזה, רואה בה את אשת חלומותיך. ברור שזה מצב לא הגיוני. ברור מאליו שהרגשות שלי אליה תמיד ישארו. אומנם לא ברמה שהם היו אבל הם שם. לא מתכחש לקיומם אפילו. אהבה כזאת לא שוכחים ובעוצמה כזאת שלא חוויתי כל חיי לפני כן. אין לי מושג איך לצאת מהמצב האבוסרדי הזה. האם אני זה שצריך להגיד לה שלום? האם היא זו שצריכה להיות הראשונה? מי בעצם צריך לקחת את היוזמה? זה הרי לא בוגר מצד שנינו וברור לי שלאף אחד לא נעים ונוח בסיטואציה שנוצרה. אני במקום אחר בחיים, היא גם אולי. אומנם אין לי חברה ואני חי חיים נוחים וטובים, וגם אם בחלומות שלי פעם חלמתי עליה שהיא חוזרת ומתחרטת זה הרי לא קרה אף פעם. מישהו כאן אולי היה בסיטואציה דומה. כיצד מתמודדים? מי צריך להגיד את המילה הראשונה והאם זה בסדר להתעלם אחרי כל כך הרבה זמן. אני חשבתי לרגע שהיא מנסה כל פעם להסית את תשומת ליבי, כאילו שלא שמתי לב שזו היא. ברור שהבחנתי. אבל למה אני זה שצריך לאבד מכבודי בשבילה? אחרי כל הכאב לב שעברתי? סיטואציה לא פשוטה וזה גורלי כנראה. בינתים אני לא עובר דירה מכאן כי זה קרוב לי יחסית לעבודה. היא עכשיו התחילה ללמוד מסתבר כי היא יורדת ליד האוניברסיטה בת"א. בטח תגידו לי שאני פחדן שאני לא מדבר איתה ואולי זה נכון. הרי לא שכחתי ממנה ולא ירד לי ממנה בצורה משמעותית. תמיד יהיה לה חלק בלב שלי, עד שמישהי אחרת אולי תתפוס את מקומה. זה לא קרה. בתור הצד הנפגע העיקרי קשה לי לעשות מעשה כי ברור לי שזה סתם להפגע ממנה שוב. מצב ביש. אכלתי אותה בענק. תראו איזה עולם מגעיל. איך שני אנשים שהיו הכי ידידותים אחד לשני פעם עכשיו אפילו לא אומרים שלום זה לזה. מתנהגים כמו שני תינוקות בגן שרבו על מוצץ. זה ממש ככה. הצד שלי ברור מאליו אני חושב למה לא. את הצד שלה אני בטח לא מכיר אבל תהיו בטוחים שהיא בטח לא נפגעה ממני. זו היא שלא רצתה אותי ולא ההיפך. ======================= עד כאן הסיפור, פחות או יותר. בפורומים השכנים בקשתי עזרה כיצד להתמודד עם הסיפור. כעת אני רוצה לשאול האם יש פה גורל או סוג של גורל. בתקופה האחרונה אני מתחיל להאמין בדברים כשהם מתרחשים והדבר הנוכחי בהחלט גורם לי לתהיות.

 

[גילי פרי]

טריגרים../images/Emo66.gif

אהלן אורן

קראתי הלוך ושוב את דבריך וקודם אני רוצה להודות לך על השיתוף. כן, קראתי גם חלק מהתגובות שקיבלת במקומות אחרים ברוב עוונותי, אולי משום שחיפשתי תגובה שתהיה קרובה לתגובתי שלי, הגם שלא ממש מצאתי כזו. אז מה אני חושבת על הסיפור שלך, או על המצב אליו "נקלעת", או בעצם, מה הייתי עושה במקומך? אני חושבת שהייתי מרימה את הכפפה, ופשוט פונה אליה, לו זה מה שהיה מרגיש לי לעשות. כלומר, אתה מדבר שם על מושגים כמו "כבוד" ו"מי צריך להיות הראשון" כשאני חושבת שאין מקום לכאלה, לפחות לא בחיי שלי. אבל זו אני, מלסות

? אם היה מרגיש לי לפנות אליה ולשאול לשלומה, או כל דבר אחר, הייתי עושה זאת מבלי לחשוב ולו לרגע על ה"מחיר" שזה עתיד לגבות ממני, או על שאולי זה עשוי להחזיר אותי לתקופה שאני מנסה לשכוח. אני חושבת שהייתי ניגשת אליה ללא ציפיות, אלא רק משום שבאמת ובתמים מעניין אותי מה שלומה, וכמובן שאם זה לא מעניין, אז לא ניגשת. אלא שאתה מאד משכנע בכך שכן מעניין לך מה קורה איתה, ולראייה אתה יודע כל מיני דברים שקורים איתה, כאילו היית עוקב אחריה. אז למה לא לגשת? נכון, לא פשוט, אולי אפילו מלווה בכאב מה, אבל, הכאב הזה לא ייעלם לולא תסגור את המעגל הזה, ואולי כאן אני עונה לשאלה המקורית שלך – האם זה גורל. מבחינתי אין מקרים, כאשר אנו מוכנים לאירוע מסוים הוא מתקיים עבורנו ולו רק על מנת שנלמד משהו נוסף על עצמנו, על מנת שיתאפשר לנו לגלות מעיין של כוח חבוי בתוכנו, כזה שלולא האירוע הספציפי אולי לא היה מתגלה. אולי זה זמן עבורך לשאול מה באמת היא עושה לך, על איזה כפתורים היא לוחצת אם בכלל, למה זה כואב אם זה כואב, מה האירוע הזה בא ללמד אותך על עצמך, רק על עצמך. אני מבינה את הופעתה "הפתאומית" כטריגר מצוין עבורך, ואתה? אשמח לשוחח איתך הלאה, באם תהיינה תהיות נוספות. ולהזכירך, כל שאני אומרת פה הוא דעתי שלי, על פי נסיוני שלי, ואין חובה לאמץ או לקחת... זו רק עוד דעה עבורך.

בברכת ימים בהירים לכולנו