האם התגברתם על זה?

[אורן של איה]

האם התגברתם על זה?

האם, אי פעם באיזשהו רגע, שכחתם? האם קרה שבמהלך שבוע לא הזלתם איזו דמעה כשראיתם את הילד/ה שלכם? האם הצלחתם לראות תוכנית על פגיות ולדבר בו זמנית? האם אתם יודעים ש"משהו" שינה אתכם לנצח?

 

[אינה של יערה]

זה משתנה כשהם גדלים

כשאתה אומר גיל כרונולוגי ואף אחד לא מרים גבה. (אתה עוד בשלב שצריך להסביר לכל הדודות ברחוב על גיל מתוקן). כשמפסיקים כל המעקבים או לפחות רובם. כשאתה רואה אותה במשפחתון או בגינה, עושה בדיוק מה שכל הילדים האחרים עושים ואפילו יותר טוב. כשהיא אומרת 3 מילים חדשות כל יום ורצה יותר מהר ממך. תוכניות על פגיות אני כנראה לעולם לא אצליח לראות בלי לבכות... אבל עכשיו היתה לי נסיגה אחורה. אני שבוע 16, ולחץ הדם שלי מתחיל לא להתנהג יפה. היו לי פלשבקים די מטרידים אבל נחתי והמצב הסתדר - אז אולי ההיסטוריה הפעם לא חוזרת.

 

[אורן של איה]

מצטער שהעליתי את הנושא

את חייבת להעלם מהשאלות המטרידות שלי. נראה לי שאת חייבת להעלם מהפורום על הלידה. ברור שזה לא משנה, אבל מנטלית... אני יודע שאם וכאשר נהיה שוב בהריון, יהיה לי מאוד קשה להכנס לפורום... אבל מגיע לך עידכון. איה מקסימה. היא כבר 5.5, מכניסה ידיים לפה בכיף, מחייכת המון ואפילו נראה לי שהיא תופסת כל מה שהיא רוצה, למרות שאני משוחד. בסה"כ בבדיקות אמרו לנו שהכל נראה בסדר ונותנים לנו (מהגדולות) חצי שנה הפסקה. בינתיים כמובן יש ראיה, שמיעה, חיסונים, פיזיו וכו´. אבל תודה לאל, טפו טפו טפו, אנחנו פה....

 

[של עידודנה]

לא ../images/Emo70.gif