bahurchik20
New member
האם הקשר בלתי אפשרי?...
שלום כולם.. זה קצת ארוך, ואודה לכם על הסבלנות לקרוא
, כי זה די ארוך... ותודה מראש יש לי חברה כבר מספר חודשים ..., היא בת 18 חודשים בודדים בצבא, בקריה, יומיות..., אני בן 20 עתודאי, טכניון, חוזר סופ"שים, וגם זה לפעמים לא... אז כך שקיימת בעיה של מרחק גדול. כמו כן, וזה כמו כן גדול, אמא שלי שונאת אותה..., וזה קושי עצום בקשר שלנו כי היא לא יכולה לבוא אליי הבייתה בעקבות זאת..., זה מציק נורא והיא נפגעת קשות מההתנהגות של אמי. מצידי אני מנסה לדבר עם אמא שלי, והיא מסרבת להקשיב לי, אני אוהב את חברה שלי, מכיר אותה בהחלט יותר טוב מאמא שלי, ואמא שלי עדיין מתעקשת לשפוט אותה לפי אמות מידה של עצמה...שלא קשורות... ופגעת בחברה שלי כל כך, ובעצם גם בי.. אני אוהב אותה נורא, והיא אוהבת אותי מאוד, הרגשות שלנו מציפים אותנו ובהחלט הדדיים, ההבדל הוא שהיא מוכנה לפרק את הקשר בטענה שקשה לה מדי, היא רוצה קשר כמו שיש בסרטים שאני נמצא שם בשבילה תמיד, אבל זה משהו שאני לא מסוגל לעשות, ובכל זאת אני מרעיף עליה אהבה מתמדת, ומתנות קטנות והפתעות קטנות, וכל פעם כשאנחנו יחד אנחנו בגן עדן, זה מושלם... ושקשה לה כשאני לא שם.. הסוף שבוע האחרון היה ממש נורא, חזרנו אליי הבייתה בלילה, שכבנו , ובשיא המשגל אמא שלי דופקת בדלת "מה זה בית זונות פה?!" "רוצה שתצאו שניכם מהבית מיד! בלה בלה בלה..." לא ארחיב עוד אתם מבינים את הכיוון.. חברתי נפגעה כל כך מההתייחסות שלה שהיא החליטה באותו רגע, סופית, לסיים את הקשר, בטענה שהוא קשה מדי, ולא נועד להיות.. זה פשוט הדהים אותי, אני הרי מבין את תחושת ההשפלה שהיא חוותה והחוסר נוחות, אבל להגיע מזה לפרידה ממני דוקא, כשאני מנסה לעשות כל מה שאפשר בשבילה ולאהוב אותה יותר ממה שהיא חוותה אהבה בחייה אי פעם...זה הרג אותי, הלב שלי נשבר באותו רגע, כי אני מנסה לעשות הכל בשביל הקשר, והיא פשוט מוותרת ובוחרת ביציאה החוצה... דיברתי איתה עד 7 בבוקר, ניסיתי לשכנע אותה, לדבר איתה על זה.... לחבק אותה שום דבר לא עזר...וחזרתי הביתה... גמור מתשישות ומדוכא לחלוטין.. מאוחר יותר אחה"צ דיברנו בטלפון, ופשוט פרצתי בבכי באמצע השיחה, נשברתי באותו רגע ואיבדתי שליטה עצמית, מעולם לא בכיתי כמעט, פרט למוות של סבא שלי שאותו אהבתי, וגם אז זה עצב של אובדן קרוב יקר.. במקרה הזה פשוט העוצמה הייתה חזקה כ"כ שאמרתי לה במילים חנוקות שאני לא מסוגל להמשיך את השיחה...וניתקתי... לא יצאתי מהחדר שעה, לא יכולתי להתאושש...מאוחר יותר בערב, היא הגיעה אליי במונית והפתיעה אותי, אמרה שהיא נשברה אחרי השיחה שלנו ולשמוע אותי כך פשוט קרע לה את הלב, היינו יחד, מחוץ לבניין, בקור כי אמא שלי לא מוכנה להכניס אותה הביתה, והיא מצידה לא מוכנה לבוא אליי בלי קשר בגלל היחס.. דיברנו התחבקנו התנשקנו, ידעתי שזה היה רעיון גרוע, וגם היא, אבל אני כל כך אוהב אותה שלא היה איכפת לי.. והיא אותי, ולא יכלה שלא לראות אותי, היא החליטה לקחת הפסקה ממני, עד שאני אפתור את הבעיה עם אמא שלי ופשוט אמצא דרך, או פתרון כלשהו, שהקשר שלנו יהיה אפשרי יותר, אני לא יודע מה לעשות,היא התחננה בפני לשפר את המצב, למצוא פתרון..... אמא שלי היא כמו קיר בטון, ואני עדיין סטודנט בטכניון עם לחץ אדיר בלימודים ועבודה..., אחרת ,היא אמרה, שהקשר פשוט יסתיים והיא לא תמשיך, למרות כל האהבה...ואולי תחשבו שהיא לא באמת אוהבת אותי, היא באמת אוהבת אותי, מכל הלב...אבל הקשר שלנו לא עומד באידיליה שלה... בכנות אני אומר שאין לי תקווה שהיא תבין שמה שהיא מבקשת בלתי אפשרי כמעט מצידי, ולכן הסכמתי ואמרתי לה שאני לא מוכן לוותר עליה, היא אמרה שהיא גם לא מוכנה לוותר עליי,עם כל האושר שאנו חווים כשאנחנו יחד, ובאמת זה גן עדן, הסקס מטורף, והקירבה והתשוקה, אבל זה קשה לה מדי, אפילו שבפועל רוב הקושי נופל עליי.. אני אובד עצות, אני לא יודע מה להגיד עוד, מה לעשות כדי שזה ימשיך... אני אוהב אותה כל כך שכשאני חושב על זה אני שוקע לדיכאון מטורף,... מה אני אעשה עם אמא שלי...אני יכול לשבת איתה שוב לשיחה ולמצוא איזה סידור או לא יודע מה, ואני בספק מאוד רב שזה יקרה, אני לא יודע איך לשכנע אותה להישאר איתי... ואני רוצה לציין פרט חשוב, אני לא עשיתי זאת לעולם, כשמישהי נפרדה ממני הייתי עצוב, אבל בד"כ פרידה הייתה במקום, ולא רדפתי אחריה הבת זוג, למרות העצב, והמשכתי הלאה... אבל איתה, יש בינינו אהבה כל כך חזקה, שמעולם לא הרגשתי, ובגלל כל מיני גורמים היא מרגישה שזה בלתי אפשרי... לא יודע כיצד להראות לה שזה אפשרי, כי אני יודע שזה אפשרי, אני מכיר זוגות מאוהבים שרואים אחד את השנייה לעיתים רחוקות יותר, והמצב הכללי אצלם מקשה עליהם עוד יותר והם בכל זאת מתאמצים..כי הם יודעים שזה שווה את זה.. והיא כל כך רוצה להישאר איתי אבל דוחקת אותי לפינה שאם המצב לא יישתנה היא תעזוב, ואני עושה כבר כל מה שאני יכול, ואני כל כך מתוסכל... לא יודע איך לתאר את הרגשת העצב... לא יודע איך לגרום לה להבין שפשוט אסור לה לפספס את זה... כי אני מאמין שהיא מסוגלת בהחלט לא להבין את זה... ולא לחזור אלי בכלל.. ושנינו נצא שבורי לב. יצא ארוך אני יודע, רציתי לשפוך את הלב קצת, לשתף אותכם, ובתקווה אולי לשמוע עצות....
שלום כולם.. זה קצת ארוך, ואודה לכם על הסבלנות לקרוא
, כי זה די ארוך... ותודה מראש יש לי חברה כבר מספר חודשים ..., היא בת 18 חודשים בודדים בצבא, בקריה, יומיות..., אני בן 20 עתודאי, טכניון, חוזר סופ"שים, וגם זה לפעמים לא... אז כך שקיימת בעיה של מרחק גדול. כמו כן, וזה כמו כן גדול, אמא שלי שונאת אותה..., וזה קושי עצום בקשר שלנו כי היא לא יכולה לבוא אליי הבייתה בעקבות זאת..., זה מציק נורא והיא נפגעת קשות מההתנהגות של אמי. מצידי אני מנסה לדבר עם אמא שלי, והיא מסרבת להקשיב לי, אני אוהב את חברה שלי, מכיר אותה בהחלט יותר טוב מאמא שלי, ואמא שלי עדיין מתעקשת לשפוט אותה לפי אמות מידה של עצמה...שלא קשורות... ופגעת בחברה שלי כל כך, ובעצם גם בי.. אני אוהב אותה נורא, והיא אוהבת אותי מאוד, הרגשות שלנו מציפים אותנו ובהחלט הדדיים, ההבדל הוא שהיא מוכנה לפרק את הקשר בטענה שקשה לה מדי, היא רוצה קשר כמו שיש בסרטים שאני נמצא שם בשבילה תמיד, אבל זה משהו שאני לא מסוגל לעשות, ובכל זאת אני מרעיף עליה אהבה מתמדת, ומתנות קטנות והפתעות קטנות, וכל פעם כשאנחנו יחד אנחנו בגן עדן, זה מושלם... ושקשה לה כשאני לא שם.. הסוף שבוע האחרון היה ממש נורא, חזרנו אליי הבייתה בלילה, שכבנו , ובשיא המשגל אמא שלי דופקת בדלת "מה זה בית זונות פה?!" "רוצה שתצאו שניכם מהבית מיד! בלה בלה בלה..." לא ארחיב עוד אתם מבינים את הכיוון.. חברתי נפגעה כל כך מההתייחסות שלה שהיא החליטה באותו רגע, סופית, לסיים את הקשר, בטענה שהוא קשה מדי, ולא נועד להיות.. זה פשוט הדהים אותי, אני הרי מבין את תחושת ההשפלה שהיא חוותה והחוסר נוחות, אבל להגיע מזה לפרידה ממני דוקא, כשאני מנסה לעשות כל מה שאפשר בשבילה ולאהוב אותה יותר ממה שהיא חוותה אהבה בחייה אי פעם...זה הרג אותי, הלב שלי נשבר באותו רגע, כי אני מנסה לעשות הכל בשביל הקשר, והיא פשוט מוותרת ובוחרת ביציאה החוצה... דיברתי איתה עד 7 בבוקר, ניסיתי לשכנע אותה, לדבר איתה על זה.... לחבק אותה שום דבר לא עזר...וחזרתי הביתה... גמור מתשישות ומדוכא לחלוטין.. מאוחר יותר אחה"צ דיברנו בטלפון, ופשוט פרצתי בבכי באמצע השיחה, נשברתי באותו רגע ואיבדתי שליטה עצמית, מעולם לא בכיתי כמעט, פרט למוות של סבא שלי שאותו אהבתי, וגם אז זה עצב של אובדן קרוב יקר.. במקרה הזה פשוט העוצמה הייתה חזקה כ"כ שאמרתי לה במילים חנוקות שאני לא מסוגל להמשיך את השיחה...וניתקתי... לא יצאתי מהחדר שעה, לא יכולתי להתאושש...מאוחר יותר בערב, היא הגיעה אליי במונית והפתיעה אותי, אמרה שהיא נשברה אחרי השיחה שלנו ולשמוע אותי כך פשוט קרע לה את הלב, היינו יחד, מחוץ לבניין, בקור כי אמא שלי לא מוכנה להכניס אותה הביתה, והיא מצידה לא מוכנה לבוא אליי בלי קשר בגלל היחס.. דיברנו התחבקנו התנשקנו, ידעתי שזה היה רעיון גרוע, וגם היא, אבל אני כל כך אוהב אותה שלא היה איכפת לי.. והיא אותי, ולא יכלה שלא לראות אותי, היא החליטה לקחת הפסקה ממני, עד שאני אפתור את הבעיה עם אמא שלי ופשוט אמצא דרך, או פתרון כלשהו, שהקשר שלנו יהיה אפשרי יותר, אני לא יודע מה לעשות,היא התחננה בפני לשפר את המצב, למצוא פתרון..... אמא שלי היא כמו קיר בטון, ואני עדיין סטודנט בטכניון עם לחץ אדיר בלימודים ועבודה..., אחרת ,היא אמרה, שהקשר פשוט יסתיים והיא לא תמשיך, למרות כל האהבה...ואולי תחשבו שהיא לא באמת אוהבת אותי, היא באמת אוהבת אותי, מכל הלב...אבל הקשר שלנו לא עומד באידיליה שלה... בכנות אני אומר שאין לי תקווה שהיא תבין שמה שהיא מבקשת בלתי אפשרי כמעט מצידי, ולכן הסכמתי ואמרתי לה שאני לא מוכן לוותר עליה, היא אמרה שהיא גם לא מוכנה לוותר עליי,עם כל האושר שאנו חווים כשאנחנו יחד, ובאמת זה גן עדן, הסקס מטורף, והקירבה והתשוקה, אבל זה קשה לה מדי, אפילו שבפועל רוב הקושי נופל עליי.. אני אובד עצות, אני לא יודע מה להגיד עוד, מה לעשות כדי שזה ימשיך... אני אוהב אותה כל כך שכשאני חושב על זה אני שוקע לדיכאון מטורף,... מה אני אעשה עם אמא שלי...אני יכול לשבת איתה שוב לשיחה ולמצוא איזה סידור או לא יודע מה, ואני בספק מאוד רב שזה יקרה, אני לא יודע איך לשכנע אותה להישאר איתי... ואני רוצה לציין פרט חשוב, אני לא עשיתי זאת לעולם, כשמישהי נפרדה ממני הייתי עצוב, אבל בד"כ פרידה הייתה במקום, ולא רדפתי אחריה הבת זוג, למרות העצב, והמשכתי הלאה... אבל איתה, יש בינינו אהבה כל כך חזקה, שמעולם לא הרגשתי, ובגלל כל מיני גורמים היא מרגישה שזה בלתי אפשרי... לא יודע כיצד להראות לה שזה אפשרי, כי אני יודע שזה אפשרי, אני מכיר זוגות מאוהבים שרואים אחד את השנייה לעיתים רחוקות יותר, והמצב הכללי אצלם מקשה עליהם עוד יותר והם בכל זאת מתאמצים..כי הם יודעים שזה שווה את זה.. והיא כל כך רוצה להישאר איתי אבל דוחקת אותי לפינה שאם המצב לא יישתנה היא תעזוב, ואני עושה כבר כל מה שאני יכול, ואני כל כך מתוסכל... לא יודע איך לתאר את הרגשת העצב... לא יודע איך לגרום לה להבין שפשוט אסור לה לפספס את זה... כי אני מאמין שהיא מסוגלת בהחלט לא להבין את זה... ולא לחזור אלי בכלל.. ושנינו נצא שבורי לב. יצא ארוך אני יודע, רציתי לשפוך את הלב קצת, לשתף אותכם, ובתקווה אולי לשמוע עצות....
