שאלה מרתקת.
העניין הוא שהכל פוליטי, כך שבוודאי שהנטייה משפיעה על עמדות פוליטיות, השאלה היא על אילו ואיך.
לגבי מה שמתכוונים אליו כשאומרים "פוליטיקה" בישראל, דהיינו לגבי הנושא המדיני-בטחוני הידוע בשמו "מה נעשה עם הפלסטינים האלה?", אין כמעט קשר לנטייה. יכול להיות, כמו שהזכירו כאן, שהנטייה גורמת להזדהות רבה יותר עם "האחר" ובכללו הפלסטיני, כמאמר המשורר "את חיה פוליטית, מזדהה עם מיעוטים" - אבל בסופו של יום הנושא הזה הוא מכלול של המון שיקולים ובו האהדה או הטינה כלפי הפלסטינים משחקת מקום משני ביותר, בטח בהשוואה, למשל, לשאלת האמון בהם. ועל כן, על אף שאני אכן יותר קשוב לליבם של הפלסטינים משאר חבריי לימין - אני עדיין ימין מובהק, ואף הצבעתי מהסיבה הזו למפלגות הומופוביות למדיי בכל הבחירות עד היום (שכן זה נושא אקוטי הרבה יותר ממצב הלהט"ב).
וזה מוביל אותנו לכך שיש נושא פוליטי שאין שום ספק שמושפע מהנטייה שלי: זכויות להט"ב. גם כאן אני לא בדיוק ההומו הממוצע, אני מתנגד למשל לפונדקאות בעולם שלישי או לנישואים חד מיניים תחת השם נישואים - אבל אין שום ספק שלו לא הייתי הומו היו לי דעות שליליות ונחרצות הרבה יותר בנושא הזה, פשוט מבורות, כמו שאר הדתיים, והייתי מתנגד למצעדי הגאווה, ל"תרבות ההומואית" וכו'.
באופן כללי, זו שאלה שמאוד מטרידה אותי: אני דתי ליברל ורציונליסט, בעל דעות מאוד מאוד לא קונוונציונליות בציבור שלנו. השאלה היא האם ועד כמה הייתי מגיע לעמדות הללו שלי (תמיכה בהפרדת הדת מהמדינה, פמיניזם דתי, רמב"מיזם, התחדשות ההלכה וכו'. כולן, כמובן, דעות פוליטיות במובן זה או אחר.) לו לא הייתי הומו. כלומר: כמה מזה מגיע מבירור טבעי של התבגרות דתית, וכמה תוצאה של הזעזוע והדחיפה אל הקצה שהגיעה לי עם ההכרה בשונות ובבעייתיות של קיומי. הייתי מאוד רוצה להאמין שהייתי שואל ומסתפק ומברר גם אם לא הייתי מוצא בכוח מהקומפורט זואון, אבל אי אפשר לדעת.
העניין הפוליטי הרביעי והכי מרתק לטעמי הוא הנושא החברתי כלכלי. אני קפיטליסט, נוטה לליברטריאניזם - האידיאולוגיה הדוגלת בהפחתה מקסימלית של הכפייה של המדינה על אזרחיה, ותומכת בכל כוחה בחירותו של האדם הפרטי לבחור לעצמו ה-כ-ו-ל: חינוך, תרבות, דת, בריאות, דעה, אופנה, צבא, מה שבא - הכול בשוק חופשי ללא מימון או רגולציה ממשלתית. עכשיו, ברמה הסוציולוגית לא יכולתי שלא להבחין שיש כמות גדולה למדי של הומואים (מעבר לאחוזם באוכלוסיה) בקרב הפעילים של התנועה הזו, ומאוד מעניין אותי למה. האם זה נובע מאגואיזם שטבוע עמוק בקהילה שלנו? או אולי מכך שהומואים ידעו דיכוי ועכשיו נאבקים על חירותם עד הסוף? או שמא זה בכלל נובע מכך שהומואים הם בממוצע חכמים יותר משאר האוכלוסיה?
מעניין אותי מה הדעות של שאר יושבי הפורום בנושא הזה.
(אה, ואם כבר מדברים על פוליטיקה והומואים וימין ושמאל, אני ממליץ בחום לימנים הומואים על התא "גאווה בליכוד". מלבד היותו ככל הנראה הארגון שהועיל הכי הרבה להומואים בשנים האחרונות בפוליטיקה, מדובר גם באוסף של האנשים הכי אדירים ומקסימים שיצא לי להכיר.)
