האם המוח יכול ליצור מחלה בגוף?

[ב ן ח ו ר י ן]

חלק ניכר מפניות לרופאים נגרמות בשל תופעות גופניות שאין להם ממש הסבר. לעיתים גם מדדי הבדיקות מראים שקיימת בעיה, אלא שלא מוצאים את הסיבה. הרופאים קוראים למצבים כאלו "השפעות פסיכוסומטיות", הדבר למשל הוכח על-ידי אפקט הפלסבו וישנה ממש רפואה שלמה המתעסקת בכך- הרפואה הפסיכוסומטית (Psychosomatic medicine). השאלה הגדולה היא האם באמת המוח, בעזרת מחשבות או פעילות מוחית אחרת, יכול לגרום לנו למחלה?
לאחרונה פורסם בכתב העת היוקרתי Cell, מאמר של קבוצת חוקרות בראשותה של פרופ' אסיה רולס ובהובלת הדוקטורנטית תמר קורן מהפקולטה לרפואה ע"ש רפפורט בטכניון, בשיתוף פרופ׳ קובי רוזנבלום מאוניברסיטת חיפה, אשר משער שהמוח אכן יכול לייצר זיכרון של מחלה ממשית. המחקר, שנעשה על עכברים...לחצו להמשך קריאה

 

[דיברגנט חדש]

האם המוח יכול ליצור מחלה בגוף?​

סריקת מוח בזמן המוות גילתה: החיים יכולים "לחלוף מול העיניים"​

 

[ב ן ח ו ר י ן]

סריקת מוח בזמן המוות גילתה: החיים יכולים "לחלוף מול העיניים"​

זה מאוד מעניין, אלא שהדיווח לא טוב ולא מקצועי. אני צריך לראות את המאמר שכתבו בעניין. כנראה שלא עשו mri אלא fmri, ותוך כדי בדקו גלי EEG (אני פשוט מכיר את תחום ה-MRI ואפילו כתבתי ספר מפורסם על כך- MRI המדריך המלא - רפואה ופיזיקה נפגשות.

 

[יוביוב הירוק]

זה מאוד מעניין, אלא שהדיווח לא טוב ולא מקצועי. אני צריך לראות את המאמר שכתבו בעניין. כנראה שלא עשו mri אלא fmri, ותוך כדי בדקו גלי EEG (אני פשוט מכיר את תחום ה-MRI ואפילו כתבתי ספר מפורסם על כך- MRI המדריך המלא - רפואה ופיזיקה נפגשות.

יש לינק למאמר בכתבה שב scientific ynet. ראה כאן: https://www.frontiersin.org/article...i-fnagi-what-happens-in-the-brain-when-we-die

ובשורה התחתונה - קישקוש. כרגיל, הכתבה היא ספקולציה מסולפת ומנופחת של הערת שוליים במאמר.
מצאו עליה בסוג גלים שעשוי להיות קשור לשליפת זכרונות. אז הפרשנות חסרת הבסיס היא "הוא נזכר בכל החיים".
בכלל לא בטוח שהיה תהליך היזכרות, וגם אם כן, אין סיבה להניח שזה ב-"כל החיים". למה לא בזה שהוא שכח לכבות את האור בסלון? כשמישהו נזכר, זה בד"כ "הסרט של החיים"?
יש רשימה ארוכה של הסתייגויות מהמדידות. בין היתר, שהמח של המטופל היה משובש מהתחלה, ובשום שלב לא היה EEG תקין. אז בלי קשר לתהליך ההסקה המסולף, אפילו הבסיס אינו בסיס...

 

[ב ן ח ו ר י ן]

יש לינק למאמר בכתבה שב scientific ynet. ראה כאן: https://www.frontiersin.org/article...i-fnagi-what-happens-in-the-brain-when-we-die

ובשורה התחתונה - קישקוש. כרגיל, הכתבה היא ספקולציה מסולפת ומנופחת של הערת שוליים במאמר.
מצאו עליה בסוג גלים שעשוי להיות קשור לשליפת זכרונות. אז הפרשנות חסרת הבסיס היא "הוא נזכר בכל החיים".
בכלל לא בטוח שהיה תהליך היזכרות, וגם אם כן, אין סיבה להניח שזה ב-"כל החיים". למה לא בזה שהוא שכח לכבות את האור בסלון? כשמישהו נזכר, זה בד"כ "הסרט של החיים"?
יש רשימה ארוכה של הסתייגויות מהמדידות. בין היתר, שהמח של המטופל היה משובש מהתחלה, ובשום שלב לא היה EEG תקין. אז בלי קשר לתהליך ההסקה המסולף, אפילו הבסיס אינו בסיס...

לא בטוח, עכשיו דוקטורט (אתר לרופאים) סיקרו את המחקר וגם כתב העת מכובד. לדעתי בתוך כמה ימים כל ערוצי החדשות יסקרו את הידיעה, כולל ynet וידיעות אחרונות... לא יודע אם המסקנה שהחיים עוברים לעינינו נכונה אבל כנראה שהמוח מוצף אנדופרינים ואז נכנס למצב דמוי חלום, זה יכול להיות בהחלט הגיוני.

 

[uzi2]

לא בטוח, עכשיו דוקטורט (אתר לרופאים) סיקרו את המחקר וגם כתב העת מכובד. לדעתי בתוך כמה ימים כל ערוצי החדשות יסקרו את הידיעה, כולל ynet וידיעות אחרונות... לא יודע אם המסקנה שהחיים עוברים לעינינו נכונה אבל כנראה שהמוח מוצף אנדופרינים ואז נכנס למצב דמוי חלום, זה יכול להיות בהחלט הגיוני.

יש כבר לא מעט מחקר שבוצע עם סריקות של fMRI ובדיקות אחרות, עבור אנשים שהיו במצב של כמעט מוות, אך התאוששו מספיק כדי לדווח על חוויותיהם לאחר הארוע. מצב שבו המוח בעקה עצומה של חוסר חמצן. (NDE=Near Death Experiences). בהרבה מקרים, על פי EEG המוח כבר לכאורה במצב של מוות קליני, וגם אין זרימה של דם למוח, אך מעט הדם שיש במוח, עדיין מספק מעט חמצן למוח כדי לתפקד בתפקוד מאוד חסכוני באנרגיה, שמאפשר חוויות מוגבלות בסוגן, אך עוצמתיות, ללא רפלקציה עליהן.

יש ספר נפלא של Kevin Nelson (חוקר מוח, ומנתח מוח) שנקרא The God Impulse, ושמתאר גם את החוויות, וגם את מה שקורה במוח, בלא מעט מקרים. חלק מהתופעות מוסברות פיזיולוגית. זאת על אף שהספר יצא לפני יותר מעשור.

עניין אותי הדמיון בין זה, ובין מה שקורה במוח כאשר לוקחים חומרים הלוצינוגניים (כמו פסיליסייבין או איאוסקה). צריך להדגיש - יש הבדלים מהותיים, אך גם כמה קווי דמיון, עבור אלו שלא מנסים להתנגד לחוויות. אפשר ללמוד על זה וגם קצת על מחקרי מוח אצל אנשים לקחו חומרים כאלו בספר
(שאף הוא ספר נהדר) How to Change your mind, של Michael Polan. למיטב זכרוני, הספר יצא גם בעברית. בייחוד: שבשני מצבי התודעה (NDE, והשפעת חומרים הלוצינוגנים), אין פעילות של ה- Default Mode Network, שאחראית על המחשבות שלנו ועל הרפלקציה על הדברים, מה שמשאיר אותנו עם חוויה טהורה ללא חששות, ובאופן רגוע.

 

[ב ן ח ו ר י ן]

יש כבר לא מעט מחקר שבוצע עם סריקות של fMRI ובדיקות אחרות, עבור אנשים שהיו במצב של כמעט מוות, אך התאוששו מספיק כדי לדווח על חוויותיהם לאחר הארוע. מצב שבו המוח בעקה עצומה של חוסר חמצן. (NDE=Near Death Experiences). בהרבה מקרים, על פי EEG המוח כבר לכאורה במצב של מוות קליני, וגם אין זרימה של דם למוח, אך מעט הדם שיש במוח, עדיין מספק מעט חמצן למוח כדי לתפקד בתפקוד מאוד חסכוני באנרגיה, שמאפשר חוויות מוגבלות בסוגן, אך עוצמתיות, ללא רפלקציה עליהן.

יש ספר נפלא של Kevin Nelson (חוקר מוח, ומנתח מוח) שנקרא The God Impulse, ושמתאר גם את החוויות, וגם את מה שקורה במוח, בלא מעט מקרים. חלק מהתופעות מוסברות פיזיולוגית. זאת על אף שהספר יצא לפני יותר מעשור.

עניין אותי הדמיון בין זה, ובין מה שקורה במוח כאשר לוקחים חומרים הלוצינוגניים (כמו פסיליסייבין או איאוסקה). צריך להדגיש - יש הבדלים מהותיים, אך גם כמה קווי דמיון, עבור אלו שלא מנסים להתנגד לחוויות. אפשר ללמוד על זה וגם קצת על מחקרי מוח אצל אנשים לקחו חומרים כאלו בספר
(שאף הוא ספר נהדר) How to Change your mind, של Michael Polan. למיטב זכרוני, הספר יצא גם בעברית. בייחוד: שבשני מצבי התודעה (NDE, והשפעת חומרים הלוצינוגנים), אין פעילות של ה- Default Mode Network, שאחראית על המחשבות שלנו ועל הרפלקציה על הדברים, מה שמשאיר אותנו עם חוויה טהורה ללא חששות, ובאופן רגוע.

זה בהחלט מעניין, מוסיף להמלצת הספרים את הספר "איך אנחנו מתים" של שרווין לונלד, הוא נותן זווית מעניינת, הייתי אומר מאוד מעשית, על צורות שונות של מוות.
בכל זאת, טכנולוגית ה-MRI וה-fmri הן יחסית חדשות וכנראה לא היו מצבים שבהם אנשים נפטרו בתוך המכשיר, מלבד המקרה המדובר. זה אמצעי שיש לנו לחקור את המוח ואת הפעילות שלו. הכל תמיד תלוי אמצעי מדידה ואנחנו די תועים באפילה למרות ההתקדמות.

 

[uzi2]

זה בהחלט מעניין, מוסיף להמלצת הספרים את הספר "איך אנחנו מתים" של שרווין לונלד, הוא נותן זווית מעניינת, הייתי אומר מאוד מעשית, על צורות שונות של מוות.
בכל זאת, טכנולוגית ה-MRI וה-fmri הן יחסית חדשות וכנראה לא היו מצבים שבהם אנשים נפטרו בתוך המכשיר, מלבד המקרה המדובר. זה אמצעי שיש לנו לחקור את המוח ואת הפעילות שלו. הכל תמיד תלוי אמצעי מדידה ואנחנו די תועים באפילה למרות ההתקדמות.

אני מבדיל בין מצבים של מוות למצבים של כמעט מוות (NDE). דווקא מצבים של כמעט מוות מאפשרים לנו להשוות את מה שקורה במוח לחוויות שאנשים מדווחים לאחר שיוצאים מהמצב.

 

[uzi2]

מחקר מאוד מעניין.
מערכת עצבים מאוד מורכבת מתקשרת בין מערכת העיכול, ובין המוח (עצב הווגוס) ואשר מעבירה מידע מאוד מורכב, כולל מחיידקי המעיים שיש קשר בין המידע שהם מעבירים, הן (כנראה) למערכת החיסון, והן למוח. לכן, בשלב זה, הייתי מניח שיש סיכוי טוב שהרלוונטיות היא למחלות מעיים, ובמיוחד למחלות כרוניות של מערכת העיכול (כמו קרוהן, או קוליטיס). סיכויים פחות טובים לכך שניתן להכליל זאת למחלות אחרות.

 

[ב ן ח ו ר י ן]

מחקר מאוד מעניין.
מערכת עצבים מאוד מורכבת מתקשרת בין מערכת העיכול, ובין המוח (עצב הווגוס) ואשר מעבירה מידע מאוד מורכב, כולל מחיידקי המעיים שיש קשר בין המידע שהם מעבירים, הן (כנראה) למערכת החיסון, והן למוח. לכן, בשלב זה, הייתי מניח שיש סיכוי טוב שהרלוונטיות היא למחלות מעיים, ובמיוחד למחלות כרוניות של מערכת העיכול (כמו קרוהן, או קוליטיס). סיכויים פחות טובים לכך שניתן להכליל זאת למחלות אחרות.

לא בטוח, תסתכל למשל על המחקרים של ד"ר פבל גולשטיין מאונ' חיפה שמראה באופן אוביקטיבי שהכאב הוא 90% במוח. יכול להיות שיש לנפש השפעה על הגוף הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים.

 

[uzi2]

הכאב הוא תוצאה פרשנות של המוח את המידע שמגיע אליו, כשם שכל שאר החוויות שלנו הן תוצאה של פרשנות של המוח את המידע שמגיע אליו.
עד כה, ידוע על קשר (לא רק על הרגשה) אך עקיף. למשל מערכת החיסון פחות יעילה אצל אנשים בדיכאון או בלחץ נפשי. אבל הממצאים במאמר הזה מראים על קשר יותר משמעותי, עם מחלות אוטואימוניות של מערכת החיסון.

יש גם טענות נתמכות מחקרים, (לא בטוח בסטטוס המדעי נכון לרגע זה) שלא מעט מאוד מחלות שמוגדרות כאוטואימוניות, הן בעצם תגובה של הגוף לחיידקים עיקשים. (כאלו שמצליחים להתחמק ממערכת החיסון על ידי זה שהם דווקא עוברים פאזה באופן זמני למצב רדום).
אני מדבר בין השאר על הספר של Steven Phillips בשם Chronic.

 

[ב ן ח ו ר י ן]

הנקודה מתחילה אולי דווקא באלמנטים פילוסופים יותר של הפרדת הנפש מהגוף- אולי מדובר באלמנט אחד שאנחנו מעדיפים להפריד אותו לשניים. מבחינת מחלה, כנראה שתמיד מעורבים גורמים "נפשיים" ו"גופניים"- הבעיה כאן היא כנראה אונתולוגית או איך אנחנו מכנים דברים בשמות, לצורכינו אנו, ואז מפרידים ביניהם.

 

[uzi2]

איך אתה מגדיר נפש? מצאתי שאנשים שונים מגדירים את המונח בצורה דומה, אך לא זהה. לפעמים בהגדרה עצמה יש הנחות על מאפיינים.
קשה לי להבין במדויק, למה אנשים מתכוונים כשהם עוסקים בצד הפילוסופי של נפש, בגלל בעיית ההגדרות. בשפה פשוטה גם אם מגדירים גוף ונפש כשני מונחים שונים, זה לא אומר שאין קשר ביניהם, ו/או השפעה הדדית.

 

[ב ן ח ו ר י ן]

זו שאלת השאלות...כי אז למשל אתה יכול להגדיר חרדה או דיכאון כמחלה של הגוף או שפעת כמחלה של הנפש

 

[uzi2]

זו שאלת השאלות...כי אז למשל אתה יכול להגדיר חרדה או דיכאון כמחלה של הגוף או שפעת כמחלה של הנפש

השאלה שבד"כ קובעת, היא איפה נמצא הפגם שהוא הגורם העיקרי של המחלה, אם מדובר במיקרוב במערכת העיכול, אז אם ניתן להתעלם ממנו ללא נזק, אבל מערכת החיסון לא מתעלמת, ועל הדרך פוגעת בגוף, אז לגיטימי להתייחס אל המחלה כאל אוטואימונית, ואם אפשר לכבות דרך המוח את התגובה החיסונית, אז הפתרון עשוי להיות במניפולציה על האזור הרלוונטי במוח (למשל האינסולה). אם מדובר במזיק רדום שמדי פעם מתעורר, ושעדיין לא זוהה, אז זה נראה כמו מחלה אוטואימונית, אבל דווקא זיהוי המזיק והתמקדות בו (למשל אנטיביוטיקה ספציפית, או תרופות אנטיויראליות ספציפיות) יכול להיות הפתרון. אמנם גם במקרה כזה, אולי אפשר לכבות את התגובה החיסונית, ולמנוע נזקים עקיפים, אך במקרה כזה, לא בטוח שזה הפתרון האמיתי לטווח ארוך.

אבל ההגדרה של נפש יותר מורכבת מאשר "מה שקורה במוח". אף אחד לא יקרא לדלקת קרום המוח, "מחלת נפש".

בסופו של דבר, הייתי מגדיר את הבריאות שלנו כמשהו עם שלוש ידיות:
א. השפעה גנטית.
ב. השפעה סביבתית דרך תרופות, תזונה, וכדומה.
ג. השפעה סביבתית דרך גורמים חווייתיים (כמו מדיטציה, סמכות רוחנית, אימונים, סביבה חברתית, וכדומה).

וכמובן שיש אינטרקציה מאוד מורכבת בין הגורמים השונים. למשל, האופן שבו התרופות משפיעות תלוי בגנטיקה, והסביבה משפיעה גם על האופן שבו הגנטיקה באה לידי ביטוי, וכמובן ההשפעה הסביבתית תלויה בתהליך ההיסטורי.

ההגדרה של נפש בד"כ פחות רלוונטית כאן, כיוון ששלושת הידיות רלוונטיות גם למחלות שמתייחסים אליהן כאל מחלות נפש, וגם למחלות שמתייחסים אליהן כאל מחלות של הגוף, אם כי ההשפעה של הגורמים החווייתיים, בינתיים, ממה שידוע לנו מוגבלת, או עקיפה.