אני ממש לא חושבת שיש ויתור
כמו שכתבת, על דברים עקרוניים אנחנו לא מוותרים, השאלה היא מה עקרוני בעניינו. בגן, שיש בו צוות של גננות ומטפלות ועוד הרבה יותר ילדים, ואנחנו לא נמצאים כדי לדעת בדיוק מה קורה בכל רגע, אנחנו לא יכולים לדרוש שיתנהגו עם הילדים שלנו בדיוק כמו שאנחנו מתנהגים איתם בבית. אז כל אחד שם דגש, לפי מה שחשוב בעיניו. יש דברים עקרוניים, שהם יהרג ובל יעבור, שעליהם אי אפשר לוותר, יש דברים חשובים ויש דברים שפחות חשובים. בעיני שטיפת הידיים בגן, היא דבר חשוב, אבל לא עד כדי כך שאעשה בשביל זה שמיניות באויר, כי גם אם אני מאד אתאמץ, אין לי דרך לבדוק שהדברים באמת נעשים כפי שהייתי רוצה. וזה לא מספיק חשוב בשבילי כדי לעשות בלאגנים ולדרוש דרישות. כמו כל דבר בחיים, גם כאן, אני חושבת שצריך לדעת על מה להלחם. זו בעיני מלחמה מיותרת. אבל מכאן ועד ויתור, ועל דברים שגדולים מאיתנו וכו', נראה לי שהמרחק גדול...