לא הבנתי.
היצירה פשוט ריגשה כל אחד מאיתנו, וכל אחד הגיב אליה בדקות-חושים, בהבנה של כל פראזה. יצא שכל אחד מאיתנו ריגש את השני בנגינתו וכל אחד היה פתוח ב100% לנגינתו של האחר. התוצאה היתה שיתוף פעולה מוחלט והרמוניה גמורה.
אגב, לא הכרתי את האיש לפני כן ולא היה קשר אחרי כן (אחרי הקונצרט עם תלמידו, שאליו הוא בעצם הכין אותי, בנגינתו איתי).