האם ההורים חייבים לילדיהם הבוגרים?

DAHUJI

New member
אין משקעים... אני מנסה לא לטפול על ההורים האשמות.

בעיקר לא האשמות שהן לא יוכלו להן.
הרי הם מה שהם, ככה חינכו אותם וככה הם חינכו אותנו.
זה מה שהם ידעו. אולי לא היו מודעים. אולי לא טרחו לייצר מודעות.
הם לא התעללו בי, רק חינכו אותי כמו שידעו.
אני משתמש ברציונל הקר הזה כדי לנתק כל זיקה לכל מטען או משקע כלשהו (פרט לדת - הם הכריחו אותנו ללכת לבית הכנסת בילדונתו, במכות, ומכאן שבחרתי על דעת עצמי בהמשך להיות אגנוסטי וחסר דת)...

לגבי הסכומים שחסכתי - אני בטוח שרבים מאיתנו חסכו לא פחות ממני, בטח לא סכום ש"אחרים לא חלמו עליו"... 80-100 אלף ש"ח זה ממש כלום בסך הכל. במיוחד היום. זה בקושי קרן חירום של 6 חודשי מחיה.
 

luliy

New member
שמחה לשמע

מרגיש לי באמת את הרציונל הקר הזה, אבל טוב שאתה משתמש בו
 

cocacola27

New member
אפילו לא התקרבת לניצחון!!


כמוך עבדתי מגיל 14. איזה מותגים? דובי בסופר אמא שלי לא הסכימה לקנות לי, בת מצווה בבית, תמיד הלכתי ללימודים עם טרנינג. אני אומרת לך אחרי מחלה קשה קיבלתי 500 ש"ח כשההוצאות שלי היו לפחות 5,000. אמא שלי נתנה בסה"כ קורת גג ומזון בסיסי עד גיל 18 (פעם רציתי לעשות חביתה והיא פיקחה עלי מהסלון וצרחה: ביצה אחת!!).
תרבות אשכנזית קרה, אין אהבה, חיבוקים, נשיקות, רק ביקורת אפילו על סף שנאה ובינתיים הם צברו להם כסף כל אחד בחשבון נפרד כדי להתגרש עם בוכטות. כל אחד דפק בית פאר בלי משכנתא, קנו אדמות, מי יודע מה יש להם עוד שאנחנו לא יודעים. אני יודעת בוודאות (דרך טעות) שרק המשחקים של אבא שלי בבורסה זה על 2 מיליון שקל וחוץ מאחות אחת שפיתחה לשון ארוכה, אף אחד לא קיבל כלום וזה לא שאתה יודע שאין אלא שאתה יודע שיש, רק בשביל שישב בבנק. בכנות, תן לי את המשפחה שלך.
 

DAHUJI

New member
ניצחת


הסיפור שלך נשמע יותר חרא משלי... מצטער בצערך...
בסופו של דבר, אין לי תלונות אמיתיות על המשפחה שלי. הם מה שהם.
נולדתי לעולם הזה ללא יכולת בחירה אמיתית באם אני רוצה או שלא רוצה להימצא בו, ולכן זה מה שיש.
ההורים שלי היו הורים טובים וחמים, לפעמים גם חמומי מוח יותר מדי. והכל בסדר. אני מאמין שאני "דפוק" אבל שלא "נדפקתי" בגללם. לפחות ככה אני חושב.

"כל אחד והחבילה שלו" אני מניח כמאמר חז"לז"ל. לא הייתי מתחלף עם אף אחד וגם ההצהרה הזו חסרת ערך היפותטי כי אנחנו מה שאנחנו כפי שאנחנו ועם מי שבחרנו או שלא בחרנו להיות אנחנו.
 
לגבי "תרבות אשכנזית קרה"

טענה זאת נטענת כלפי משפחות יוצאות גרמניה-יקים. אני חושב שהמצב מורכב יותר לגבי אשכנזים בכלל לרבות יוצאי מזרח אירופה להבדיל מגרמניה. במסורת היהודית האשכנזית הייתה הדמות של היידישע מאמע שאינה נותנת מנוח לגוזליה ואופפת אותם בקורי דאגנות. היה אתוס של הורות דואגת לילדים אם כי זו לא הייתה ערובה להורות הומאנית הקשובה לצרכי הילד.

על רקע שילוב של נורמות שמרניות נוקשות וחווית השואה היו בעבר משפחות אשכנזיות "שותקות" כאשר הקשר בין הורים לילדים היה קורקטי ומאופק.

אבל היום אנחנו בעידן הפיידוצנטרי-הילד במרכז וההורות הפסיכולוגיסטית. התופעה הזאת לא פסחה על משפחות אשכנזיות. תוכנית הטלביזיה "קשר משפחתי" לא הייתה תוכנית נטולת אשכנזים.

השופטת הניה שטיין שפסקה פיצויי נזיקין לאב שלא נתן לילדיו "יחס אבהי" מעבר לסיפוק צרכים חומריים וגרם להם נכות נפשית. השופטת שלפי שמה נראה שהיא אשכנזיה קבעה שיש חובת טיפול מסור כחובה משפטית ולא רק מוסרית שהיא כוללת חובה לגלות יחס ורגש לילדים, אכפתיות והתעניינות והורה שלא מקיים חובות מינימליות אלה יש לו אחריות נזיקית.
 
ויש גם משפחות פולניות שלא עברו שואה שעונות להגדרה

וגם מרוקאיות וגם עירקיות... לא חסר.
 

DAHUJI

New member
הכל בסדר גמור
לא צריך לכאוב לך לקרוא סיפור חיים של זר.

זר הכוונה, כלומר אני

אני שוב מרגיש צורך להדגיש (בעיקר בשביל עצמי כנראה ופחות בשביל הקוראים של החפירה שאני כותב) - זה ממש לא סיפור חיים של עוני ומצוקה, כן סיפור של "מחסור מדומיין" וקושי.
מחסור "מדומיין" כי היה מחסור באופנים מסויימים, אבל הוא מחסור במותרות ולכן אני מכנה אותו "מדומיין".... מותרות מבחינתי כי בעיני אחרים שיעורי עזר לתלמיד חלש הם לא מותרות... לענייננו - מותרות מצד ההורים לדעתי האישית היא לא חובה. היא מומלצת, היא מפתחת את הילד, עוזרת לו להתקדם וכו' וכו', אבל היא בגדר המלצה מוסרית ואולי "חובה" הורית למה שמעבר.
הסיפור שלי הוא סיפור די נורמטיבי ורגיל על משפחה מזרחית די מרובת ילדים בפריפריה (מבלי להכניס אפילו 1% של טעם לדיון במזרחית ובפריפריה, אני לא מתכוון להעיר פה שום שד משום בקבוקון הנקה), אבל אני לא מסכן, לא מרגיש מסכן, לא חושב על עצמי כמסכן. לא זקוק לרחמים של עצמי ולא לאלו של אחרים.
זה סך כל הסיפור, רציתי דברים אז עבדתי בשבילם וזה נורא פשוט ובסיסי.
להורים לא היה לתת הרבה מעבר לבסיסי, וזה גם נורא פשוט. כמו שציינתי בבית היה אוכל בשפע (מזרחים...), חום אהבה וגם הרבה עצבים ואלימות.
ההורים שלי הם הורים טובים ואיכפתיים ואני לא כועס עליהם בשום כלום. אין לי משקעים כלפיהם, רק כלפי ההחלטות שלהם בחיים, וזו זכותי כמו שזו זכותם להחליט כך בשביל עצמם.
כשהייתי צריך טיפול יישור שיניים (אורתודנט) - הם דאגו לי לזה. כשהייתי חולה בילדותי, הם דאגו לי והיו לצד מיטתי. ושוב, שום מחסור פיזי לא הורגש חוץ מה"מותרות" עליהם כתבתי (אופניים, חוגים, מורי עזר אם הייתי צריך נניח ואין כסף וכו').
אבל למשל הם כן קנו לי ולאחים שלי מחשב 286 בזמנו שהיה נורא יקר לתקופתו. חשבו אולי שנלמד דרך זה וכו'.

מתנצל, לא הצלחתי לראות איפה כתבתי "אחרי מחלה כשלמדתי"... לא הייתה מחלה בתווך של הסיפור...
 

cocacola27

New member
אתה יודע מה? קראתי את כל מה שכתבת

ונראה לי שנינו הסתדרנו יופי טופי למרות הדימיון או השוני במשפחות.
 

cocacola27

New member
היתה לי מחלה קשה ולא יכולתי לחזור לעבודה

אז בינתיים השלמתי את הלימודים. באמת אין מה לרחם.. כבר שנים שהחיים שלי מעולים. אני חיה בזוגיות מעולה, יש לי בית פרטי חלומי עם אדמה בכפר מדהים בבולגריה. את הטיפול הפסיכולוגי העמוק כבר עשיתי מזמן ונרפאתי מהחולי המשפחתי. ונחשי מי חי בחושך ומתכחש לזקנה ולבדידות בתוך בתי פאר? לא בטוח שאני מושא הרחמים הנכון;)
 

מ י כ ל10

New member
אני לא מצליחה להבין אם אתה כועס על הוריך או לא

גדלתי דומה אליך. עבדתי מגיל 16 ולמחייתי ממש - מגיל 20.
לא מימנו לי רישיון נהיגה, מכונית, לימודים אקדמאיים (ועשיתי סיבוב מאוד ארוך באוניברסיטה) או דירה. לא היה כסף, ולא ביקשתי. היה קשה. היה מאתגר. היה מתסכל לפעמים.
אנחנו 4 אחים. כל אחד מאיתנו קיבל מההורים דברים אחרים, ותמיכה רגשית / חומרית (היו גם זמנים טובים יותר) בהתאם לצורך ולאפשרויות.
&nbsp
תמיד טוב כשיש כסף למה שרוצים (ובטח כשיש כסף למה שצריכים).
&nbsp
לא יודעת אם יהיה לי כסף לתת לילדיי (יש לי שניים), ולא יודעת אם אני רוצה לתת להם. אני מאמינה בצמצום צריכה, ולכן אומרת להם הרבה מאוד "לא", גם על דברים שיש באפשרותי לקנות. האם הם שבעי רצון מכך? לא. מן הסתם. האם זה מפריע לי שהם לא שבעי רצון? לא. יש לי עניין בהקניית תפיסת עולם מסוימת, והם תקועים איתי בינתיים (אני מקצינה בניסוח. אני כמובן מסבירה להם, אבל זכותם לא להיות שבעי רצון כשהם נתקלים בסירוב).
&nbsp
מכיוון שגדלתי כפי שגדלתי ופירשתי כפי שפירשתי, אני לא יודעת אם ארצה בעתיד לממן להם לימודי נהיגה, אוטו וכו'. סביר שלא. זה לא קשור ליכולת אלא לרצון. אני חושבת שגדלים מתוך התמודדות, ומעדיפה שיתמודדו עם קשיים. כמובן שלא אשב בחיבוק ידיים לצפות בהם כושלים בדרך, ואני עושה כמיטב יכולתי לווסת קשיים. אני רוצה להאמין שאני עושה משהו מספיק נכון כדי שיגדלו להיות אנשים יצרניים, יצירתיים, מתפקדים, מועילים ומסוגלים. כילדים הם בהחלט עושים רושם כזה, ואני מקווה שתהיה לי מספיק תבונה לא לקלקל אותם.
&nbsp
כדי להבהיר: אשמח שיהיה לי כסף לתת להם, אבל מעדיפה שלא יהיו תלויים בו לקיומם או להשגת מטרותיהם.
&nbsp
*גם זה לא לראשי*
 

DAHUJI

New member
אם התכוונת אליי - לא, אני לא "כועס" עליהם...

אבל אני באמת חושב שכן יכלו לבחור אחרת ובמודע יותר מאשר להשריץ עוד וולדות... אני באמת חושב שיכלו לעצור את רכבת הילודת במטרה הורית ברורה, מוצהרת, משכילה ומודעת ליכולת שלהם ולכך שכל ילד שהם עושים פחות משמע שהילד שכבר קיים לבטח יקבל יותר (כמובן שאי אפשר להבטיח זאת ב- 100% אבל זה הגיוני בכל רובד של משמעות), שלכל ילד יהיה לתת יותר.
אני חושב שהם יכלו לבחור כך, ומאיך שאני מכיר אותם ואת הסביבה בה גדלו, את הסביהה בה הם חיים וחיו, את המוצא והחינוך שלהם, את ההשכלה שלהם, את האופי שלהם - ברור לי שהם לא חשבו על זה אפילו לרגע אחד. הם פשוט עשו.
עשו ושכל אחד כבר יסתדר בפני עצמו. מה שבאמת קורה.
כולנו מסתדרים, אף אח/אחות לא "עני" פר-הגדרה. וכולנו בעצם חלק ממעמד הביניים פר הגדרה (זה שלא יכול להרשות לעצמו בית, חוץ מאח אחד בקבע).

צדקת במה שרשמת, אני מתוסכל. מתוסכל מהבחירות שלהם, אבל באמת שלא כועס עליהם בשל כך שהם בחרו כך.
כן יש בי את אותו תסכול, שכנראה מוביל לאיזשהוא מרמור... המרמור, מוביל למחשבות. המחשבות מובילות לתהיות. התהיות מובילות לעוד מחשבות ולעוד מרמור.
ובסופו של יום - "טיפש וטוב לו".
החפירה הבלתי נגמרת בעצמי כמעט תמיד מובילה אותי למקומות מחשבתיים שמעיקים עליי והרבה פעמים אין מסקנות חד-משמעיות מרחיקות לכת, אלא פשוט הבנה "טובה" יותר או נוכחת/מודעת יותר של המציאות המורכבת הזו
 
סליחה

אני רוצה להתנצל על שפתחתי את השרשור ונעלמתי. ההיעלמות נבעה מאילוצי זמן לא צפויים. עכשיו חזרתי, בתקוה שלא אאלץ להיעלם שוב, ולאט לאט אקרא את התגובות.
 
למעלה