יש משהו מאוד בולט בפוסט שלך -הוא נעדר כל רגש
קראתי את הפוסט שלך כמה פעמים. אולי הזדקנתי כבר, אבל לא ראיתי שום הבעת רגש מצידך. ולא מדובר על 'עצוב' או 'שמח'.
אתה מתאר את השתלשלות העניינים בצורה טכנית ומכנית. גם התהיות שלך הן כאלה. לא ראיתי שום התייחסות לדייט בצורה חווייתית. נהנית? היה לך נעים בחברתה?
לא ציינת שהרגשת משהו כשהיית איתה. ושוב, לא מדובר באיזה משהו דרמטי כמו שאני מצפה שתגיד שהתאהבת. אלא אפילו ברמת ההנאה כמו שכתבתי. אפילו משפט כמו 'הרגשתי שיש חיבור' לא היה פה. לחיוב או לשלילה.
לצד זה, אתה מסתכל על דברים בצורה אנליטית מדי ומייחס חשיבות לפרטים שוליים. לציין שדיברת בקול ברור ושהסתכלת עליה בזמן שאתה מדבר זה לציין את המובן מאליו. זה כמו לכתוב ביקורת על מסעדה שהיית בה ולהגיד שאכלת עם סכין ומזלג ולא לכלכת את עצמך. זה הכי בסיסי. אתה גם נוטה להכנס לפרטים שהם לא תמיד רלוונטיים ועדיף לציין אותם בכלליות. למשל, לא משנה לקורא מהצד על מה דיברתם בדיוק, מה שאלת אותה ומה היא שאלה אותך, אלא האם היה לכם נחמד יחד, אם השיחה זרמה וכיו"ב.
ההתנהגות שלך גם די מציגה את התסמונת שלך בצורה קלאסית. זה שאתה מציין בפניה פתאום ש'זה דייט' או שאתה שואל אם היית צריך להגיד לה שזה דייט. לא מכריזים על הדברים האלה. יוצאים פעם אחת, רואים איך היה ואז שואלים את הצד השני אם בא לו לצאת שוב.
באמת שלא כדי לפגוע, אתה נשמע כמו ילד שפתאום קפץ לעולם המבוגרים. לא מבין את הניואנסים, מתייחס לסקס בצורה מכנית, מתייחס לקשר בצורה טכנית מאוד כאילו זאת ערימה של הגדרות.
לדעתי כדאי שכן תקבל ייעוץ והכוונה כדי להפנות את תשומת הלב שלך לפן היותר רגשי. כלומר שתחווה מפגשים חברתיים (בין אם זה דייט ובין אם זה מפגש עם אנשים אחרים) ברמה הרגשית והחווייתית. שתנתח אותם ברמה של מידת הנאה ועניין ולא בהיא אמרה X אני עשיתי Y, מי שילם על מי ומי הסיע את מי.
