האם הגיע הזמן לספר ?

[bajura]

האם הגיע הזמן לספר ?

אני אמא של ילד מקסים בן 6 שנים ו 10 חודשים. מאובחן דרך אסף הרופא עם ASD.
ומאובחן בADHD בלבד דרך מכון התפתחות הילד.

ילד בתפקוד גבוה. כזה "שלא רואים עליו". אבל בזמן אחרון אני לא יכולה להתעלם יותר מהעובדה שהוא נעשה יותר ויותר מודע לקשיים.
הוא זורק משפטים כמו:
"אני ילד מקולקל"
"יש לי יוקים בראש שגורמים לי להתנהג לא יפה"
" אני ילד בלגניסט"
"אני תמיד גורם להרבה תאונות ועושה הרבה טעויות"

ואתמול לפני שינה הוא שאל אותי.
--אמא כאשר אנשים גדלים הם משנים את התנהגותם?
לא חשבתי שהוא מדבר על עצמו אז בשיא בתמימות עניתי שלא שכן.
הוא שאל
--איך ?
אני אמרתי לו אנשים לומדים מהטעויות שלהם ו צוברים ניסיום ולכן מתנהגים אחרת.
ואז הוא המשיך
--אז טוב אמא, כי אני יודע שאני לא בסדר ואני לא רוצה להמשיך להיות ככה תמיד

קפאתי לרגע. ואז שאלתי אותו מה הוא היה רוצה לשנות. אבל הוא כבר לא ענה לי.

אז מה זה אומר ? מה אתם חושבים?
כנירא שהיגיע הזמן. להזכיר את המילה ה"אסורה"? עד כמה המילה הזאות יכולה בכלל להגיד לו משהוא ?

אני מבינה שצריך גם טיפול רגשי דחוףףףףף
איזה יותר יעיל במצבים כאלה ? פסיגולוג ?

ואיך אתם מתמודדים עם דברים כאלה.

בהערכה רבה
אני

 

[dina199]

תמיד טוב לספר

ואין זמן מיוחד לזה.
גם אין מילים 'אסורות'. לדעתי הרבה יותר טוב לילד לדעת שהוא אוטיסט ושהוא יקבל עזרה אם יצטרך,
מאשר לחשוב על עצמו כ'מקולקל'

 

[bajura]

נכון דינה

אבל. אם אני אגיד לו שהוא אוטיסט הוא יכול להגיע מחר לבית ספר ולצעוק את זה. בלי לחשוב על ההשלכות.
אותי הוא לא נוהג לשתף במה שקורה בכיתה. אבל המורה שלו יודעת כול מה קורה אצלי בבית.

 

[bajura]

הוא משולב אז אני צריכה להיזהר

 

[dina199]

מילדים או מהורים ?

מהורים אפשר להסתיר, הילדים מגלים הכל לבד.
אני בטוחה שהילדים יודעים שהוא שונה ושיש לו קשיים, רק לא יודעים את השם.
והאם את מעדיפה את ההגדרה 'מקולקל' ?

 

[bajura]

ילדים באמת מאוד חכמים

אבל מדובר כרגע רק על כיתה א. ואני רוצה לקוות שהם לא כול כך "חכמים" עדיין.
המורה טוענת שהוא ילד נוסף בכיתה. אבל איך אפשר להסתיר בכלל את הסייעת האישית שלו ?
הבן שלי אומר לי שהילדים אומרים לו שהוא תינוק. שהוא מתנהג כמו בן שנה. זה סימן שהילדים כן רואים את הקשיים.
בכול מקרה ברור שבסופו של דבר הם יקלטו שיש לו קושי, שהוא שונה....
השאלה אולי לאן לוקחים את זה. אני לא חושבת שבית הספר יודע היום לקחת את זה למקום טוב ולא למקום של חולשה.
היתי רוצה שאחרים יחשבו שהוא שונה ומיוחד, ומתקשה פה ושם, אבל גם חכם ומוכשר ומעניין ומסכרן ולפעמים ממש כיף.

אבל אני מבינה שבשביל שהאחרים יראו אותו ככה קודם הוא צריך לראות את עצמו ככה. אז לא נירא לי שאני צריכה לבוא ולהזכיר לו את הקשיים, בזה לא אחדש לו דבר. הוא יודע טוב מאוד שהוא מתקשה.
היתי רוצה לעזור לו להרגיש טוב עם עצמו. ובשביל זה כנירא אני צריכה עזרה.

סליחה על הבלגן. פשוט חשבתי תוך כדי כתיבה.

ממש גרמת לי לחשוב.
תודה רבה :+)

 

[dina199]

גם בכיתה א' הילדם חכמים.

צריך לקחת את זה בחשבון.
ולפי מה שאת מספרת , המצב בבית ספר לא מזהיר. איך את חושבת שהילד מרגיש
(והרי הוא סיפר לך איך הוא מרגיש) כשכל הזמן קוראים לו 'תינוק' ?
לא צריך להפיל עליו הכל בבת אחת, אבל צריך לתת לו שם. את גם לא צריכה להזכיר לו את הקשיים,
הוא מכיר אותם טוב מאוד ומתאר אותם טוב מאוד. אפשר להגיד לו שיש אנשים שקשה להם בדברים מסוימים שקשים גם לו, אבל זה לא עושה אותם מקולקלים . שקוראים לזה אוטיזם ומאחר ויודעים איך קוראים לזה , יודעים גם איך לעזור.
וברור גם להדגיש כמה הוא חכם וכישרוני, את זה אפשר להבין מניתוח המצב שהוא עשה.

 

[פרח לי יפה ורוד]

בכיתה של הבן שלי

הם בגישה של לחכות עם הכותרות עד כיתה ד בערך.
לפני כן עוזרים לכל ילד להכיר את החוזקות והחולשות שלו ולפתח דימוי עצמי חיובי.

 

[dina199]

לדעת אפשר להסביר דברים באופן כללי

ואם רוצים להגיע לאוטיזם בסוף. אן צורך להנחית עליו את כל העומס של המילה בהתחלה. (למעשה העומס של המילה 'אוטיזם' זה אצלך, לא אצלו. וזה מצב נתון : מי שמתמודד עם מילה 'אוטיסט' אלה המבוגרים)

אז קודם כל צריך להסביר לו שאין דבר כזה 'ילד מקולקל' . אין בעולם ילדים מקולקלים, וזה לא חשוב איך הם מתנהגים.
אין גם דבר כזה 'התנהגות לא יפה'. יש מצבים שמבוגרים לא אוהבים , אבל רוב הילדים מתנהגוים בצורה שהמבוגרים לא אוהבים.
(תמיד מומלץ לקרוא את טום סוייר

)
למעשה אם ילד היה מתנהג כמו מבוגר זה היה מטריד את המבוגרים.
ולגבי בלגן , כולם עושים בלגן, גם מבוגרים וגם ילדים. בדיוק כמו עם ההתנהגות, ילדים הם בלגניסטים . זה התפקיד שלהם

גם כל האנשים (ילדים ומבוגרים ) עושים טעויות . אין אנשים מושלמים.

אחרי ההסבר אפשר להגיע לקשיים. שיש מצב שעושים תאונות יותר מאחרים. מי שעושה זה לא אשמתו, זה המצב שלו. אז צריכים לעזור לו לעשות פחות תאונות. וגם אם הוא אוהב דברים של 'ילדים קטנים' , אין שום דבר רע בזה. ייתכן שמי שאומר לו שהוא 'מתנהג כמו תינוק'/ גם אוהב דברים כאלה, אבל מסתיר. וגם צריך להגיע לדברים חזקים. כבר רואים שהוא חכם , צריך רק לברר במה זה מבטא.

ואז אפשר להגיד שלכל הדברים (גם דברים שקשים וגם דברים שהוא חזק בהם) קוראים אוטיזם. פשוט יש לזה שם

ובמקרה שלי אמנם האיבחון היה בגיל 14 , אבל לא שמרתי אף איבחון בסוד. הבן שלי קרא את כל האיבחונים שלו החל מגיל 6.
אז אפילו אין לי מושג מה דורשת ההחלטה להסתיר.

 

[מהכא להתם]

איזה מתוק ורגיש

בנך.לדעתי, כדאי לחזק את בטחונו העצמי.למצוא משהו שהוא טוב בו ואוהב אותו.אפילו משהו שהוא יוצא דופן לבני גילו, כמו אורגאמי.או כל דבר אחר.לתת לו הנאה ותחושת מוצלחת.ולתמלל לו:אתה מעולה ב...לומר:מה פתאום מקולקל.אתה נהדר ומיוחד והכי טוב ב...

 

[מהכא להתם]

ובעצם לא עניתי בכן או לא לספר

כי זו סיטואציה די מורכבת:משולב בהצלחה יחסית .הסביבה לא יודעת.לכל החלטה תהיינה השלכות חיוביות ושליליות שאת חלקן קשה לצפות גם למי שמכיר את הילדון.אולי כדאי שמי שילך לייעוץ בנושא זה דווקא את ובינתיים תחזקי אותו כמו שציינתי בהודעה הקודמת.

 

[מלאת תקוות]

אני מאוד מסכימה עם מהכא להתם.

לא לספר כרגע. כאלו דברים שאת מתארת היה יכול להגיד גם ילד עם בטחון עצמי נמוך שלא בספקטרום. אז לדעתי שווה להשקיע מאמץ בלחזק בטחון עצמי: בצורה מילולים -לשכנע אותו שהוא לא מקולקל. בצורה מעשית: לחזק עוד יותר את הדברים בו הוא יותר חזק. ללכת לך ליעוץ פסיכולוגי כדי למצוא פתרונות נוספית לחיזוק בטחון עצמי של הילד.

לספר על ספקטרום תמיד תספיקי. אבל ברגע שתספרי לא יהיה לך דרך חזרה.
לא נראה לי שילדים בכיתה שלו בכלל יבינו מה זה אוטיזם..

 

[dina199]

האם הוא נוהג לצעוק שהוא מקולקל ?

 

[רואה 6 6]

שתי תשובות:

דיברתי עם הילד באופן נקודתי אבל ישיר מאוד למשל, הסברתי לו למה יש לו משלבת (כי קשה לך יותר בזה ובזה והיא שם כדי לעזור לך), על ההבדלים בינו לבין אחותו (בלי רע וטוב,אתה כזה והיא כזו) .לא אמרתי "אוטיזם" כי לא חשבתי שמונחים מקצועיים חשובים לגילו אבל בהמשך אגיד (הוא בן 6 ). אל תחששי לדבר,היי רגועה וטבעית עם זה,זכותו לדעת מי הוא לטעמי אבל הדרך למסור את הדברים חשובה. לגבי טיפול רגשי,כן, לכי על זה אבל ממש כדאי לך למצוא רווחה גם לנפשך. מי יודע אם לא יותר. דעתי האישית (שאינה מקצועית),ראיתי שרווחתם הרגשית של הפידידיסטים שלנו קשורה קשר גורדי ממש עם רווחתנו הרגשית כהורים. לגבי סוגי התראפיות, אני תמיד בעד דברים פיזיים (ספורט וענפיו) ופעילות עם חיות אבל יותר חשוב לטעמי שתלכו על מה שגורם לו מצוקה יותר גדולה,מה שהכי מפריע לו (שליטה עצמית או קשר עם הסביבה,מסוגלות...). חשבי על עצמך ועל רווחתך ותפעלי בכיוון הזה גם.

 

[dina199]

אני לא חושבת שאסור להגיד מילה 'אוטיסט'

כי היא מקצועית. הרי אחד לא יגיד שאם יש קוצר ראיה והאדם צריך משקפיים אז 'קוצר ראיה' זה מונח קצועי שאסור להגיד אותו.. דווקא ישמחו להסבר מקצועי לעניין

.
הבעיה עם המילה 'אוטיסט' זו הסטיגמה. הורי מפחדים מאוד להגיד אותה, כי ה חושבים שבגלל הסטיגמה היחס לילד יהיה יותר גרוע.

 

[dina199]

הרי אחד = הרי אף אחד

 

[ענתנוי]

השאלה היא מה הסיפור

אם התשובה שלך היא - כן, אתה דפוק, לקוי, אוטיסט, מופרע קשב וכ"ו אני לא רואה איך זה יכול לעזור לו. זה רק יחזק את הקשיים שלו ויגרום לו לוותר מראש על הניסיון להתגבר עליהם כי זה ממילא בלתי אפשרי.

אם את מסוגלת להבין שכל הכינויים האלו מציבים על שונות ולא על לקות, לעזור לו להבין שלכולם יש קשיים, ולחזק את היכולות שלו ולא את הליקויים (כמו שעושים לכל שאר הילדים), הוא יוכל להגיד בגאווה "אני שונה" ולקבל הערכה מהחברה, למרות החריגות.

ולדעתי, מי שצריך טיפול רגשי זו המשפחה שנכנעת ללחץ החברתי ולא מצליחה לחזק אותו ולתת לו את התחושה שהוא מושלם ונפלא בדיוק כמו שהוא.....

 

[מלאת תקוות]

מסכימה עם כל מילה

 

[schlomitsmile]

ה

שלי היה בן 6 וחצי כשאובחן וסיפרתי לו מעתיקה לכאן הודעה שכתבתי בעבר ובה סיפרתי על אותה שיחה:

אמא: אתה יודע חמוד, יש כלמיני סוגי אנשים בעולם,
למשל: גבוהים ונמוכים, מצחיקנים ורציניים, יהודים, צרפתים,
ערבים, סינים.

:גברים ונשים, שחורים ולבנים...
אמא: נכון! ויש גם סוג שנקרא אספים. אתה אספי, וגם אבא.

: מה זה אספים?
אמא: כל אחד שונה, אבל יש להם כמה דברים משותפים,
למשל- מח חקרן וסקרן.
כמו שכשהיית ממש קטן, שאלת אותי :מה זה מיים? למה הברזל חזק? למה הזכוכית שקופה?

: ממממ
אמא: אספים לפעמים לא כ"כ יודעים איך להסתדר עם בני אדם.
כמו למשל כשסבא וסבתא באו, ונורא שמחת, אבל לא ידעת מה לעשות, אז ברחת, עד שהצעתי לך לומר להם "שלום".

: כן, אני זוכר.
אמא: כשצריך לעשות משהו, הם צריכים שזה יהיה מסודר להם
שלב-שלב, כמו שכשצריך ללבוש פיג'מה למשל, אתה צריך שאומר לך- עכשיו להוריד מכנסיים, עכשיו להוריד תחתונים, עכשיו ללבוש מכנסי פיג'מה וכו'.

:נכון.

בקיצור, ציינתי כמה מאפיינים- חוזקות וחולשות,
הצגתי את זה כחלק מהפסיפס האנושי ולא כפגם,
אמרתי לו שהוא חלק מקבוצה (יחד עם בנאדם שהוא מכיר מעריך ואוהב).
בסוף השיחה הזאת הוא יצא בדילוגי שימחה בסלון.
אמא: נראה לי שאתה שמח, זה נכון?

:כן!!
אמא: למה?

: מכל הדברים שאמרת, מה שגורם להרגשה, גורם לי שימחה!


כדי שזה יעבוד, חשוב שההורה יהיה רגוע ושלם עם הדברים,
שהוא יתפוס את הילד כשונה ולא כלקוי,
הילדים שלנו בד"כ מאד רגישים וקולטים זיופים-
אם ההורה בתוך תוכו מרגיש שהילד לקוי, הילד יחוש את זה.
זאת בעיניי הסיבה היחידה לדחות את שיחת ה"לספר לו"-
אם ההורה מרגיש שהוא עדיין עובר תהליך עם העניין,
שהוא לא מוכן עדיין לשיחה.

הילד שנהג לדפוק את ראשו ולמלמל "אני דפוק, אני דפוק" חדל לעשות זאת.

 

[dina199]

האם יש לו דברים שהוא חזק בהם ?

כולל דברים מעל 'שכבת בני גילו'.
רמת ניתוח שלו נראית לי כזאת.