טוב, זה די שונה ממה שזכרתי
אבל יש לי עוד 11 שנים להגשים את מה שקים כתב
 
עיתון הארץ הוא לגמרי לא אני, מטופלים גם כן אין לי, לא פיתחתי ולא המצאתי כלום, וגם אף אחד לא מחא לי כפיים...
 
אבל קים, קים האמין בי לאורך כל הדרך, ואני לא אשכח את המהות, גם אם לא זכרתי ממש את התוכן.
 
הרבה בזכות האמונה הזאת בי והרבה בזכות המזל התקבלתי לעבודה בהוצאה לאור, ובתוך שנה התקדמתי לא רק מלקטורית (בהוצאה אחרת) למגיהה - ומשם לעריכת לשון - ומשם לעריכה ספרותית, אלא התמניתי לתפקיד עורכת משנה בהוצאה!! וכל זה בתוך שנה... אני עדיין לא מעכלת את זה לגמרי כי זה טרי מאוד, אני עדיין ננזפת כל הזמן על ההספק האטי מאוד שלי ועל הבלבול שלי, וגם הייתה לי לפני כשבועיים שם התמוטטות נפשית מול כל הלחץ וכולם ראו אותי... אבל איש לא ידע שיש לי בעיות נפשיות, אני סידרתי לגמרי לעצמי את העבודה בהוצאה, ואני אפילו לא ביקשתי קידום!!! הרבה עורכות פנו אליהם לעבודה כזאת, ואני אפילו לא ידעתי שיש דבר כזה... הם פנו אליי, רצו אותי... אני, שההשכלה הרשמית שלי בתחום מצומצמת מאוד (בינתיים עשיתי חצי תואר, גם בנושאים אחרים)...
אני? עורכת משנה? כל הזמן פוחדת שיפטרו אותי בגלל ההספק ובגלל הבלבול...
אבל אני נפגשת עם לקוחות (אני!) ובונה להם קונספטים לספר, הוגה שמות לספרים, מחווה דעה על כל מה ששואלים אותי כל הזמן, מלווה סופרים בכתיבה, מדריכה אותם, מדרבנת אותם, מדברת בטלפון (אני!) ואמורה גם לבחון עורכים חדשים (אני!)
ועדיין עושה את העבודה החיצונית שעשיתי עד כה - עריכה מהבית.
 
אז אם זה לא ברוח הדברים שקים כתב, אני לא יודעת מה כן.