האם האושר ...

[בוחקת וצוחה]

האם האושר ...

הוא ערך ... שכולל בתוכו גם עצב ? או שמדובר רק בצחוק עד לב שמיים ואהבה בלב ? די לאחרונה, חויתי כמה רגעים "עצובים" שבהחלט מקדמים אותי אל האושר ... מין רגעי תחתית שרק משם אפשר לראות את היופי ? מה אתם אומרים ? שבת שלום ? ואגב, הפורום הזה מתאים לי בול ! מקבלים אותי ?

 

[הרמינה 1]

עבורי כן

השאלה שלך ממש הכריחה אותי לכתוב כי יצא לי לחשוב בדיוק על מה ששאלת, אם כי קצת אחרת. רגעי העצב לא נתפסים על-ידי כרגעי תחתית מנוגדים לתחושת אושר, אלא הם הולכים ביחד, מעורבבים מעורבבים. עבורי אושר לחלוטין מכיל גם עצב ואני לא מוכנה לקבל את ההיררכיה שיצרו עבורנו ברגשות. אושר עבורי הוא לא רק צחוק עד לב השמיים, הוא גם תוגה, דמעות וכיווץ כזה בלב. למה הכוונה? הכוונה לדוגמא ששירים שמרגשים אותי וכמו מפזרים סביבי אבקת עצבות - גורמים לי לרגעים קטנים של אושר. וברגעים הקטנים האלה שבהם אני מאושרת - אני ישר מתחילה לבכות עם תחושה כזו של עצב בלתי-מוסבר. הניק שלך, בוחקת וצוחה, תפור עליי... הרגשות האלה של שמחה ואושר עם עצבות וכאב - הולכים ביחד מבלי שיש לי לפעמים יכולת להפריד ביניהם או רצון. כשגיליתי היום את הפורום, חייכתי חיוך גדול, כי אלו בדיוק השאלות שמעסיקות את מחשבתי בתקופה האחרונה. תודה.

 

[עליסה בארץ הנפלאות]

אממ..אני חושבת שאושר זה דבר די אישי

לכל אדם יש את הדברים שגורמים לו אושר למרות שבעצם אנחנו די דומים למרות שאנו שונים..לדעתי עצב בא עם אושר כמו שצחוק מאוד קרוב לבכי..

 

[seaגל]

אושר

הוא משהו שקיים בנו מאז ומתמיד הוא פשוט אמירת תודה כל בוקר או ערב על מה שיש לי וקבלה אמיתית אודות כל הדברים שאין לי הוא אמירת סליחה פנימית לעצמנו על דברים שלא הצלחנו היום ונשתדל יותר לגביהם מחר.... הדלת אל האושר היא להיות מאושר בחלקך....ובמסע חייך המכילים הכל גם עצב גם שמחה גם קושי וגם יופי.... ממממממ כמה מרגיש לי...... ואם מקבלים אותך? איזו שאלה? מקבלים באהבה

 

[זוהר אביב]

האושר מכיל רגשות נעימים

לפעמים תחושות של עצב או כאב גורמות לאנשים להיזכר בעצם בדברים הטובים שיש להם בחיים הם מפעילים בתוכם את כוח ההתרסה כנגד המציאות הלא נעימה אבל אושר בבסיסו הוא נעים לא צריך באמת את ה"רע" בשביל להרגיש את ה"טוב" מה דעתך?

 

[הרמינה 1]

אומרים שבלי חושך אין אור...

בניגוד לדעתך, לדעתי לא היינו יודעים ש"טוב", אם לא היינו מרגישים את ה"רע". לא היינו בכלל מבינים את המשמעות שעכשיו טוב, אם רגע לפני כן לא היינו מרגישים שרע. הכל יחסי בחיים, ואם אין לנו נקודות ייחוס, אנחנו לא ממש יודעים למקם את עצמנו במרחב. איך היית יודע/ת שאתה נמצא/ת במקום גבוה, מבלי להתבונן לצדדים ולראות את הנמוך סביבך?

 

[זוהר אביב]

תראי

נכון שבשביל לדעת מה זה "טוב" למדנו גם לדעת מה זה "רע" אבל אחרי שחווינו קצת רע אז זה מספיק

לא? לא צריך להמשיך להרגיש רע בשביל לדעת מה זה אומר להרגיש טוב מספיק פעם או פעמיים להרגיש רע בשביל לדעת איך אנו רוצים להרגיש ביתר הזמן שלנו על כדור הארץ

 

[הרמינה 1]

רואה ומבינה

אבל לא לגמרי מסכימה...

זה נכון שלא צריך יותר להרגיש "רע" כדי לדעת "טוב" מהו, כי כמו שאמרת, ברגע שהרגשנו את הרע כמה פעמים, כבר הבנו את הרעיון... אבל, כפי שכתבת בתגובתי הראשונה, מבחינתי אין כל רע ב"רע". באופן פרדוקסלי ולא לגמרי ברור, בתוך הרע אני מרגישה לפעמים טוב. יש משהו בשני הרגשות האלה, שכרוכים אחד בשני ולי אישית זה מרגיש הגיוני. אני אישית לא עושה היררכיה בין הרגשות ולא רואה ברע/בעצב משהו שצריך לסלק מיד ובכל מחיר. אני לומדת בתוכו, כך אני מכירה את עצמי טוב יותר. אני לא בטוחה שאני ברורה, אבל מקווה שהצלחתי להסביר בקטנה.

 

[זוהר אביב]

גם אני לא רואה בתחושה לא נעימה

כמשהו שצריך לסלק ההיפך מתבוננת על התחושה והיא גם נעלמת בעקבות זה או נחלשת אולי אנו אפילו מדברות על אותו הדבר

נראה לי שהבנתי אותך

 

[הרמינה 1]

../images/Emo20.gif

בהחלט מרגישה שהפעם דיברנו על אותו הדבר. גם אני מתבוננת על התחושה הלא נעימה ובהמשך היא נעלמת או נחלשת, כשאני מנסה כמה שפחות להיבהל ממנה, ויותר להסתכל לה בעיניים...

 

[זוהר אביב]

איזה יופי! שמחה שהמשכנו לדבר ../images/Emo13.gif

 

[הרמינה 1]

גם אני

 

[בוחקת וצוחה]

אם לא נדע צער ...

לא נדע מה ההיפך ! ולכן אני חושבת שחלק מהאושר הוא העצב ... וכך ביום שאבי מת ... לא מזמן ... היה בכי גדול ומתוכו צמח אושר, על הדברים שלמדתי ממנו, על הדרך בה חי, על זה שיכולתי להפרד ממנו, להספיק להגיד לו את מה שרציתי להגיד. ביום שהבנתי ש"בגידה" היא משהו שגם אנשים טובים יכולים לחוות ... עמדתי לי במרפסת שלי, הסתכלתי רחוק אל השמיים שמופיעים לי שם, הרגשתי איך שאיפת אויר ענקית נכנסת לי לריאות והרגשתי שחרור ... "את חופשיה". ויחד עם הכאב, חלחל בי אושר על התובנה וההתבגרות.

 

[ה מוזה]

אני חושבת

או יותר נכון "האני מאמין"שלי הוא ששלמות פנימית הוא אדם היודע להיות [להרגיש] את כל קשת הרגשות החל מעצב ועד אושר ובדרך כעס וגם שלווה משום מה יש רתיעה מתחושת העצב והאבסורד הוא שבלעדיו אנחנו חסרים ,הרגעים שחווית העצב העמוק הכאב הפנימי ברגע שאת מרשה לעצמך להרגיש אותם עד תום אלו צעדים שמקדמים אותך לא אל האושר כי אם אל תחושה שלמות [לפעמים גם תחושת הקלה ] הרגעים העצובים הם לאוו דווקא רגעי תחתית לפעמים הם רגעי צמיחה , האם מפחדים לצמוח ? מפחדים מהעצב? לא יודעת אם חווית גם את תגובת הסביבה לעצב שלך [זה בכלל נושא שלם בפני עצמו ] ברוכה המצטרפת תנחומי לך על מות אביך

 

[אלומת האור]

אני מאד מזדהה עם התפיסה שלך...