האם גם לכם קרה ש...?

[ש י ר ה 42]

האם גם לכם קרה ש...?

גרושה מזה מספר חודשים. עוברת עכשיו מן תהליך מוזר של כעסים עצמיים. בתור תוכי תמיד ידעתי שה

הוא טיפוס מסתורי, דיפלומט, מן סוג של תחמנות. תמיד הרגשתי שיש לו/בו דברים חבויים. היה לי כנראה נוח להתעלם כי תמיד היה בבית בזמן, היה מסור לבית והמשפחה, אבל בכל זאת, היה משהו נסתר. מעולם לא חשדתי בבגידה למשל, אבל אחרי הפרידה נזרקו לאוזניי אי אלו רמזים, ואני תוהה האם אלו נשמות טהורות שבוחשות? ואם זה נכון, היכן היו אותן נשמות אלו? נכון להיום זה לא ממש אכפת לי אם זה היה כן או לא, נכון להיום כועסת על עצמי על שלא החכמתי לעשות את צעד הפרידה לפני. תשע שנות התלבטות, ייעוצים, שיחות כדי ש"אולי מחר יהיה בסדר", עד שהבנתי שהזוגיות נעלמה מזמן מזמן, החברות כביכול הייתה רק על פני השטח, לזכות ממנו בילדים נוספים אין סיכוי (זו הייתה משאת נפשי וגם היום - רק שכבר לא ממנו). ועכשיו, זו תקופה של אי שקט פנימי נוראי, כעסים עצמיים, ובתוך כל אלה גם הפסקתי לעבוד, מה שמחזק את הלא נעים והלא נוח. לא מיואשת בכלל, לא שבורה, ממשיכה קדימה בכל מאודי, עומדת על הרגליים, אבל כל כך, כל כך כועסת על עצמי, שלא הבשלתי לצעד הזה כמה שנים קודם לכן. יודעת שהכעס לא יחזיר אותי לאחור, אבל מרגישה אותו נוגס באושר של הפרידה. האם גם אתם עברתם תהליך כזה או דומה? האם זהו תהליך בסגנון של "אפטר שוק" למרות שלא היה שוק, נהפוכו. בוקר טוב ויום נפלא לכולם

 

[Dardar63]

בטח

כעסתי על עצמי על המון דברים, ביכיתי, חישבתי כמה טוב יכל להיות אם.. פינטסתי. ואז יומאחד הבנתי שאין לזה שום ערך מוסף מבחינתי מלבד אחד- להקשיב לעצמי. אז ארזתי את התובנה הזאת הבטחתי לעצמי להשתדל לעולם לא לעמוד שוב במצב שבו אדע שההבנה היתה אצלי ולא עשיתי כלום למענה,והמשכתי הלאה. לאמא שלי היו מספר משפטי מפתח אלינו כילדים. אחד מהם ממש מתאים לי פה- שום דבר שעשית הוא לא טעות אם למדת ממנו. אז חומד, קחי את התובנות ותתחילי להנות, בהצלחה.

 

[ש י ר ה 42]

משפט של אמא ../images/Emo13.gif

"שום דבר שעשית הוא לא טעות אם למדת ממנו" נכון, וכל הזמן אנחנו לומדים, גם לומדים את אותו דבר יותר מפעם אחת.

 

[a n a t i 3 3]

בוקר טוב שירה../images/Emo24.gif

כן, את בהחלט נשמעת כמו אחת שבתחילת/אמצע תהליך. תהליך של הכרות עצמית מחודשת, תהליך של קבלה והכרה עצמית, תהליך של התחברות אל האני שלך. השאלות שאת עוסקת בהן הן שאלות לגיטימיות שמאפיינות את המצב.. "למה,איך,מתי" שאלות שלא תמיד יהיו להן תשובות, שאלות שעם הזמן יפסיקו להציק ויכאבו פחות. את נמצאת בשלב של בילבול וכאב.. מבכה את השנים האבודות, מכאיבה לעצמך עם שאלות על בגידה שהיתה או לא.. הכאב הזה הוא טבעי, אל תלחמי בו.. תכאבי, תבכי, תשתחררי! נסי כבר מהיום לפרגן לעצמך, חשבי על כל הדברים הטובים שיש לך, קחי דף ועט ורשמי את כל הדברים שיצרת במשך אותן שנים אלו, צאי למסע קניות ופרגני לעצמך, תתקשרי לחברת נסיעות ותזמיני נופש בשביל עצמך, תרשמי לאחד מאתרי ההכרויות הרבים, קבעי תור למספרה ותעשי שינוי.. יום יבוא (מוקדם יותר ממה שנראה לך היום) וכל זה יהיה מאחוריך, אותו כאב שהיכה בליבך כסכין חדה.. כמעט ולא יורגש, הכעסים העצמיים יתחלפו בהבנה שאותן "שנים אבודות" הן שנים כלל לא אבודות, שנים שעיצבו וגיבשו את מי שאת היום. העזרה שאנו יכולים לתת לעצמנו היא הגדולה מכולן

בהצלחה

 

[ש י ר ה 42]

ענתי

אני אכן באמצע תהליך, והעניין הוא שלא באמת יודע להצביע מהו התהליך. כל מה שמרגישה זה כעסים. ועם כל זה אני ממשיכה קדימה בכל הכוח, לא נשברת. אלא שחשבתי שנאספו כבר כל השברים, וכנראה שנשארו שרידים מפוזרים. שמחה לדעת שזהו תהליך שכולנו / רובנו עוברים בצורה זו או אחרת וזה לא משהו חריג. תודה לך

 

[ש י ר ה 42]

יודע=יודעת

 

[L o v e M e1]

טוב שאת מוציאה כעסים ולא שומרת בבטן

כניראה שהתובנות אצלך מבשילות מאוחר יותר, וככה קבלי את עצמך כמו שאת. אחרי הכעסים יבואו ימים של שקט והסתכלות קדימה בטח ההסתכלות הזאת תהיה בעיניים שונות ממה שהיה קודם. מקדישה לך את השיר של יונה וולך -שלח לי שקט

 

[ש י ר ה 42]

לאב

יש תובנות שאכן הבשילו, יש תובנות שעוד לא. בכל יום מבשילות להן תובנות חדשות. נראה לי שהעניין הוא לא התובנות, כמו הצורך למגר מיידית את הכעס שנוגס לי באושר. תודה לך

 

[ט ל י ה ב ת]

מה שהיה היה...

ואין טעם לחבוש בעבר... הוא כבר לא קיים. את יכולה להמשיך לכעוס על משהו שהוא לא קיים ולא ניתן לשינוי... ואת יכולה להפנות את האנרגיות שלך למקומות אחרים בהווה שלך. לא זוכרת שהצטערתי על תהליכי העבר שלי, גם אם טעיתי ואפילו לא בטוחה שטעיתי כמו שזה פשוט מסלול חיי שבחרתי בו.

 

[א ש לי]

בינגו טלי../images/Emo127.gif

להיות שלמה, זה המוטו שלי, גם כשכשלתי או טעיתי לא חזרתי בי ולא בכיתי על מר גורלי פשוט שלמה עם כל דרך שעשיתי ואולי בזכות הכשלונות הגעתי עד הלום לבעלת ההודעה "התרכזי בחלומות שלך ולא בחרטות שלך"

 

[miko1967]

להיות שלם זה לא עיניין של החלטה

זה עיניין של מצב נפשי. ומה אם היא לא שלמה? ומה עם היא עדיין כועסת? ומה אם היא עדיין עצובה? מותר לה לא? מכיר כמה אנשים שמסוגלים לעשות סוויץ במוח ולשכנע את עצמם שהם שלמים ומאושרים ושהכל בסדר איתם (למרות שהם ממש לא). בדרך כלל הם די אומללים. ובדרך כלל השיט שיש להם בלב (זה שהם מתעלמים ממנו), יפרוץ במקום הלא נכון ובעוצמות מוגזמות. מצב נפשי הוא לא עיניין של מוטו.

 

[א ש לי]

טופ, סליחה../images/Emo163.gif יש משהו בדברייך

שמחה לדעת שמצבי הנפשי בכל מצב שפוי מבין מקבל שלםםםם לגמרי! בהחלט חושבת שיש משהו בדברייך אבל...לא ניתן לשפר מצב נפשי? לבחור לחשוב אחרת לשנות גישה, להאמין? להפנים? ליישם?

 

[ש י ר ה 42]

א ש לי - אשרייך

על תחושת השלמות

 

[ש י ר ה 42]

מנסה, האמינו לי שמנסה

היום להפנות את האנרגיות למקומות הדרושים, רק שהכעס מחלחל לו ואולי זה באמת ירידה לצורך עליה, ז"א ניקוי.

 

[שושן פרא]

דומה, בהחלט ../images/Emo141.gif

עצתי לך היא שלא תנסי להכחיד את הכעס הזה "כי זה ממילא לא עוזר", אלא תרשי לעצמך להישאר איתו, לדבר אותו, לכתוב אותו. לא לנסות לשכך אותו בבזבוזים, או בזיונים, או בזלילה. יכול להיות שכמה מהאנשים סביבך לא יוכלו להכיל את הכעס הזה, אבל יימצאו לך כמה שכן יוכלו. אם לא בחוג מכרייך, אולי באינטרנט. זה שלב שצריך לעבור דרכו. אין כבישים עוקפים.

 

[החתולית]

צודק שושן

אין קיצורי דרך, שירה, זה חלק מהתהליך שעוברים עם הפרידה. דרך צלחה.

 

[דעת מומחה]

למה כך ולא אחרת?

לדבר, לכתוב זה מקבל ציון מוסרי גבוה? לבזבז, לזיין (התבטאות חורגת. אופס) ולזלול זה פסול? למה בעצם? למה אתה מחייב את מה שבמקרה הצליח עבורך ופוסל את מה שהצליח עבורי? ואולי, התהליך הוא לא "לכתוב את הכעס" אלא פשוט לפצות. על כל התקופה המתסכלת שהיא עברה, ע"י מנות גדושות של מה שנמנע ממנה? ואולי בכלל, הכעס הוא פשוט מיותר? לפעמים אני כן פותח את המיילים הפילוסופיים המפגרים שמתרוצצים ברשת. באחד היה כתוב בדיוק את זה: הכעס הוא הרגש המיותר מכולם. זו הדרך שלנו להעניש את עצמנו על טעויות של אחרים. אז עבורך שירה, זו עצתי: פשוט עשי. נסי. לכי עם הרגש והבטן והאף. מצאי לך את הנתיב המרגיש נכון ופלסי לך את דרכך בו. הגיעי למצב שבו לא תהיה לך סיבה לכעוס, ותוכלי להביט לאחור. לא בזעם. בהצלחה.

 

[שושן פרא]

מי דיבר על מוסר ? ../images/Emo141.gif

אני לא מכיר אותך ואת הסיפור שלך, אבל היכרתי כמה אנשים שהלכו בדרך שאתה הלכת בה, רק כדי לגלות אחרי כמה שנים טובות, שהכעס כל הזמן חיכה להם שם בפנים ותקע להם את החיים. בחלק מהמקרים גם הרס להם את הבריאות. אני לא מחלק להם "ציונים מוסריים" ואני לא אומר שזה גם הסיפור שלך. אני מציע את מה שאני יודע, ומי שרוצה לקחת - שייקח.

 

[א ש לי]

../images/Emo92.gifבדרך שכולנו הלכנו שושן

אני אתה והוא עשינו את אותו המסלול חלק צעקו את זה בקול ובכו חלק שתקו, הסתירו דמעות לא שיתפו, סיפרו. אבל כולנו יחד בזמן זה או אחר הגענו לאותן המסקנות הפקנו לקחים ופתרונות לבעיות דרך אותו מסלול הניסיונות. הוא אני ואתה כלל לא שונים טיפסנו על אותם הרים גבוהים ניפצענו מסלעים. נדקרנו מאותם הקוצים ונפלנו לא פעם לעמקים וידענו שמכאן חייבים לטפס בחזרה לפעמים הצלחנו, גם קרה שכשלנו אז אם בכיתי הוצאתי כעסתי כתבתי שיתפתי וחברה אחרת, בדרכה שלה ובשתיקה הלכה לצידי באותו המסלול והגיע לפיסגת האושר היום אין זה אומר שלה יום אחד זה יתפוצץ אצלה, זה נמוג כבר מזמןןןןן.

 

[ש י ר ה 42]

וואווווווו אהבתי

איך אומרים? מילים כדורבנות

שוב תודה לך יקירתי