לדעתי גולדהאגן מסובב קצת את המקל
יותר מדי לצד השני, אבל יש הרבה אמת בדברים שהוא כותב. בגרמניה התפרצה האנטישמיות בצורה חריפה בשנות ה-70 של המאה ה-19 עם המשבר הכלכלי שהיה אחד החריפים בתקופה זו. יהודים הואשמו בין הייתר בפעילות ספקולטיווית ובניסיון להתעשר מעמלו של העם הגרמני. בעקבות המשבר הזה קמו מפלגות אנטישמיות גלויות וזכו לתמיכה של האינטלקטואלים הגרמניים המובילים בראשות ההיסטוריון הידוע היינריך פון טרייטשקה שטבע ב-1880 את המשפט המפורסם שהיה לסיסמתם של גבלס ושל יוליוס שטרייכר ובטאונו 'דר שטירמר': DIE JUDEN SIND UNSER UNGLUECK - היהודים הם אסוננו. באותה תקופה פעיל גם מטיף החצר של הקיסר, אדולף שטקר, המנסה להביא לליכוד כל המפלגות והכוחות האנטישמיים ומסתכסך עם ביסמארק שהיה אמנם שמרן קנאי אך לא אנטישמי והיה מיודד עם יהודים (למשל הבנקאי בלייכרדר), וביסמארק מביא לפיטוריו - קודם שהוא עצמו התפטר. הגל האנטישמי בגרמניה יורד בתקופה שלאחר מכן (ב-20 השנים שעד מלה"ע ה-1) בעיקר על רקע השגשוג הכלכלי והתבססות הרייך. גרמניה, שבשנות ה-70 וה-80 התמודדה עם בעיות פנימיות די קשות (הסכסוך עם הקתולים, החוקים נגד הסוציאליסטים והמשבר הכלכלי) עלתה על דרך המלך להפוך למעצמה האירופית המובילה מבחינה צבאית, כלכלית ותרבותית. גם היהודים נהנו מ'תור הזהב' הקצר הזה ויצאו מגידרם כדי להפוך לגרמנים טובים. אבל האנטישמיות לא נעלמה, אלא ירדה מדרגה. מספיק להסתכל על הקריקטורות האנטישמיות שמילאו את העיתונות, כולל עיתונים מצויירים סאטיריים וליברליים כמו ה-SIMPLICISSIMUS ו-DER WAHRE JAKOB. יש בגרמניה בינתיים כמה וכמה עבודות דוקטורט על הנושאים האלה. גם הס"ד הגרמנית היתה נגועה באנטישמיות, אם כי לא לגמרי גלוייה, עד שמנהיג המפלגה, אוגוסט בבל, הקדיש לכך דברים בקונגרסים מפלגתיים ודיבר על כך ש'האנטישמיות היא הסוציאליזם של הטפשים'. מומלץ בהקשר זה בתור התחלה ספרו של אדמונד זילברנר 'הסוציאליסטים והשאלה היהודית'. כל זה נגמר עם מלחמת העולם והתבוסה. מה שראינו בצרפת בפרשת דרייפוס ('בוגדנות היהודים') היה משחק ילדים לעומת ההתפרצות האנטישמית בגרמניה לאחר המלחמה האבודה. היהודים קושרו מצד אחד לאגדת 'הסכין בגב' שגרם כביכול לתבוסה, ומצד שני לבולשוויזם שאיים על גרמניה במהפיכה. נגד רוזה לוקסמבורג, שגם לפני המלחמה צוירה בקריקטורות אנטישמיות, התנהלה הסתה אנטישמית רצחנית כמו גם נגד יהודים בולטים אחרים בשמאל, שהביאה לשורה של רציחות: ראש הממשלה הרפובליקאי הראשון של בואריה, היהודי קורט אייזנר, שר התרבות של הרפובליקה גוסטב לנדאואר, מנהיג הרפובליקה הסובייטית של בוואריה אויגן לווינה ואחרים. א לא רק נגד שמאלנים יהודים, אלא גם נגד יהודים ליברלים ואפילו שמרנים כמו הוגו פרויס, מחבר חוקת ויימר, וולטר רתנאו, שר החוץ שנרצח ע"י לאומנים אנטישמיים. בתוך ביב השופכין האנטישמי שהתפרץ בגרמניה מייד לאחר המלחמה הוקמה ה-NSDAP שהמלחמה ביהודים וב'יהודו-בולשוויזם' היו לעיקר המצע והפעילות שלה.