האם את\ה שרדת

[Zival]

האם את\ה שרדת ../images/Emo35.gif

קיבלתי במייל :

אני לא מאמין שעשינו זאת! אם היית ילד\ה בשנות ה- 40, 50, או 60 ו- 70, במבט לאחור, קשה להאמין שאנחנו עדיין חיים.

כילדים, נסענו במכוניות בלי חגורת בטיחות או שקי אויר. נסיעה המושב האחורי ביום חם, היתה חוויה מיוחדת.

מיטת התינוקות שלנו היתה מצופה בצבעים עליזים מבוססים על עופרת. לא היו מכסי בטיחות על תרופות, דלתות או שקעי חשמל. רכבנו על אופניים ללא קסדות. שתינו מים מצינור בגינה ולא מבקבוק.

בילינו שעות בבניית מריצות משאריות חומרים, ואז התגלגלנו במורד הגבעה, רק למצוא ששכחנו את המעצורים. רק אחרי שהתגלגלנו לסבך השיחים כמה פעמים למדנו לפתור את הבעיה.

עזבנו את הבית בבוקר ושחקנו כל היום, כל זמן שחזרנו הביתה כאשר אורות הלילה נדלקו. אף אחד לא יכול היה להיות איתנו בקשר, לא היו טלפונים ניידים. כמה בלתי סביר!

נחתכנו ושברנו עצמות ושיניים שלא גררו תביעות משפטיות מתאונות אלו. הם היו תאונות, אף אחד להאשים, רק את עצמינו. זוכרים תאונות

נלחמנו והרבצנו אחד לשני, וקבלנו מכות שהפכו משחור לכחול והתגברנו על כך.

אכלנו עוגות, לחם וחמאה ושתינו מיצים ממותקים ולעולם לא היינו בעלי משקל יתר...תמיד שיחקנו בחוץ.

התחלקנו בשתיה אחד עם השני מאותו בקבוק ואף אחד לא מת מזה. לא היו לנו משחקי מחשב, משחקי וידאו, 65 תחנות טלויזיה, סרטי וידאו, מערכת הגברה, טלפונים ניידים אישיים, מחשבים אישיים, שיחות באינטרנט... היו לנו חברים. יצאנו החוצה ומצאנו אותם.

רכבנו על אופניים או הלכנו לחברים הביתה, דפקנו או צלצלנו בדלת או סתם פטפטנו איתם.דמיינו לכם. בלי לבקש רשות מההורים! לבדנו! שם בעולם הקר והאכזר! בלי שמירה.

איך עשינו זאת? המצאנו משחקים עם מקלות וכדורי טניס. אכלנו תולעים, ואפילו שהוזהרנו שזה יכול לקרות, לא נזהרנו, והתולעים לא חיו בתוכנו לעולם ועד.

ניסינו להתקבל לנבחרת הכדורסל או כדורעף, אבל לא כל אחד התקבל. ואלו שלא הצליחו למדו להתגבר על האכזבה.

לא כל התלמידים היו חכמים כמו אחרים ונכשלו לעבור כיתה ונשארו לעוד שנה. אבל מבחנים לא הותאמו משום סיבה שהיא.

מעשינו היו שלנו, ציפינו לתוצאות. אף אחד להתחבא מאחוריו. לחשוב שההורים יוציאו אותנו מהבוץ אם עברנו על החוק היה בל נשמע. הם, בעצם, צדדו בחוק.

תארו לעצמכם! דור זה ייצר כמה מטובי האנשים לוקחי - סיכונים, פותרי - בעיות וממציאים. 50 השנה האחרונות הביאו התפוצצות של המצאות ודעות חדשות. היה לנו חופש פעולה, כשלונות והצלחות ואחריות. ולמדנו איך להתגבר עליהם. ואת אחת מהם. ברכות!

העבירו זאת לאלו שלא היו ברי מזל לגדול כמו ילדים, לפני שעורכי-דין וממשלות הדריכו את חיינו...לטובתינו..

אז העברתי לכם ידידי היקרים, ו...חישבו על זה

 

[יורי CA]

זמנים משתנים, וזה בסדר גמור

ומה שפעם נראה היה חכם לעשות היום הוא לא. אני גם מזהה הרבה מהדברים שהבנות שלי נהגו לעשות בארץ לפני שנתיים (ואני לא מדבר על לעבור על החוק) שכביכול היום לא עושים, כך שההבדלים ביני לבינם הם לא כאלה משמעותים. בקיצור, קטע חמוד אבל לא מדוייק ועם פואנטה שאני לא מזדהה איתה.

 

[תותי-בת]

נולדתי ב-84.... וכל הנוסטלגיות שמעלים אחותי, חברים שלה ועוד כל מיני מכרים שלי (שמן הסתם נולדו לפני... אהממ אהמממ...) אכן עושות חשק להגיד לאמא ואבא "למה עשיתם אותי כל כך מאוחר?" ../images/Emo10.gif

 

[גלי המתוקה]

נוסטלגי מדהים ואישי ../images/Emo8.gif

הזדהתי עם כל מילה...בתקופה האחרונה לעיתים קרובות מידי אני נזכרת באותם חוויות ילדות שנראו כמו אתמול..אבל מספיק להעיף מבט בשכונה שאני גרה בה ולראות את בנייני המגורים שצצו בשדה רחב הידיים שהיה שם שבתקופת החורף היינו רצים לחפש שם תולעי משי שבלולים צבים להסתכל מרחוק על כוורת הדבורים ולהביא לאמא זר פרחים מהשדה רק היום קראתי בעיתון על מעשיי הונדליזם שהנוער מבצע באוטובוסים ומרכז הארץ נוער לחצו על דוושת הדלק לאחר שפתחו את המכסה המנוע בצד האחורי של האוטובוס וגרמו לכך שהאוטובוס נסע במהירות רבה ובנס גדול השתלט הנהג על האוטובוס ועצר בצד הדרך...כשקראתי כתבה זאת נזכרתי באוטובוסי אגד בילדותי הכחולים המרובעים שהיו בהם יותא עמודים שנאחזים בהם בשעת נסיעה מאשר כיסאות איך היינו קמים לאנשים מבוגרים ונשים בהריון היינו מתביישים אם היו צריכים להעיר לנו על כך ..הקידמה הטכנולוגית עצומה ומדהימה אותנו (איך הסתדרנו בלעדיה? )אבל הבעיה החברתית חוסר הנימוס מעציבים אותי כל-כך הרי ההורים של אותם ילדים הם ילידי שנות ה-50, 60 ואפילו 70 ...אז בקשר לשאלה שרדנו את העבר - כן, ומה עם העתיד?

 

[גלי המתוקה]

ותוספת קטנה........../images/Emo5.gif

ונדליזם של נוער לצערי זו תופעה שנפוצה בכל הארץ ולא רק במרכז הארץ......

 

[Guy K]

לא רק זה

מילא ונדליזם של נוער היה נפוץ רק בארץ הייתי אומר ניחא, וממשיך לגור ביוסטון בשלווה.... אבל זו תופעה בכל העולם. ונדליזם, חוסר נימוס, מודרניזציה. עולם גלובלי רצינו - וקיבלנו. היום ילדים יודעים יותר טוב מההורים איך משתמשים בחצי מהמכשירים האלקטרונים בבית (אפילו בדברים הכי פשוטים - האמא מסתבכת להעביר תחנות בין הוידאו והטלויזיה, הילדים יודעים להקליט שתי תוכניות משני ערוצים שונים למרות שאין אף אחד בבית. ולא נכנסתי אפילו למחשבים) כשקראתי את ההודעה הראשונה בשרשור הזה התגובה הראשונית שלי הייתה - כן, אבל אז הייתה יותר אלימות בבתים. כן, אבל פעם אנשים היו מתים משפעת. כן, אבל פעם לכל ילד היו עוקרים חצי מהשיניים כי למי היה כסף וידע לטפל בהן כמו שצריך. ואז חשבתי לי - אבל היום ילדים יכולים לאיים על ההורים שלהם בבית משפט ובכל זאת נשים נרצחות על ימין ועל שמאל. והיום אנשים מתים מאיידס, מהתקפי לב, מפיגועים. והיום כל העולם קונה מוצרים להלבנת שיניים שבחיים לא יגמרו לו להראות כמו הדוגמנית של קולגייט. אז בעצם מה יצא לנו מכל המודרניזציה הזאת? עולם יותר טוב? אנשים יותר מאושרים? משפחות יותר בריאות? ואני חושב על ספרי הילדים של פעם - עליסה בארץ הפלאות, הארון המכשפה וארון הבגדים, בילבי. ואיזה ספרי ילדים יוצאים בימינו? איילת מקבלת. לא יודע מה קרה לי שאני כזה פסימי פתאום. אני כנראה מתגעגע למשהו שאני בקושי זוכר (מה שמזכיר לי שפעם בירושלים היו אשכרה שדות פרחים באמצע השכונות, עם שבלולים, צבים, קינים של נמלים - זוכרת גפן? גדלנו באותה שכונה... והיום, מה יש שם... לא נעים לי להגיד - בטונדות מכוערות, חנויות ענק, תוספות בנייה לא חוקיות לבתים של השכנים). עצוב, הא.

 

[יורי CA]

יחסי הורים וילדים

כשהייתי ילד, אבא שלי היה אומר לי: יורי, קפוץ תביא לי כוס סודה. ישר הייתי רץ להביא לו. היום הבת שלי אומרת לי: אבא אני צמאה, תביא לי מים. ישר אני רץ להביא לה. איכשהו נראה לי שהדור שלי נדפק. היינו צריכים לשרת גם את ההורים שלנו וגם את הילדים שלנו.

 

[פרופסור מקס]

התבלבלת, יורי

פעם זה היה מים, היום זה הסודה

 

[עדי בשמיים]

נשמע לי הרבה יותר

מתאים לאמריקה מאשר לישראל, לפחות לישראל שעזבתי לפני ארבע שנים. אחי הקטן לעולם לא מתאם עם אף אחד לפני שהוא קופץ לחבר. הילדים בארץ עדיין שותים מצינורות מים, עדיין משחקים בחוץ, ועוד לא שמעתי שתובעים את ההורים שלהם. בקיצור, נורא אמריקאי, ואני מקווה שישראל לא תידבק עוד יותר.

 

[Guy K]

אולי כי לאחיך הקטן יש סלולרי..?

יכול מאוד להיות שבחלקים מישראל נשארו המנהגים הישנים שהכרנו לפני עשר-עשרים שנה, אבל לצערי הזכרונות שלי הם דווקא מהארץ ולא מחו"ל... ילדים שתובעים את הוריהם? לא זכור לי מקרה ספציפי אבל לא חסרים מקרים שבהם ילד מאיים על ההורים שלו שאם יכו אותו הוא ילך למשטרה או לעובד סוציאלי. ולא שאני שולל את זה, חלילה, אני ממש לא רואה שום סיבה להכות ילד, אבל עדיין, זמנים משתנים.

 

[עדי בשמיים]

דווקא אין לו!!

 

[פרופסור מקס]

הי, שכחת להזכיר את החברים מהבלוק!

את חיים שנחנק למוות כשננעל במקרר נטוש בשדה נוגה שנשפך על רגליה סיר גדול של מים רותחים ומאז הלכה רק עם מכנסיים ארוכות את רמי שלא זיהו אצלו דיסלקציה ובגלל זה נשאר אנלפבית את רקפת שהדוד נגע לה בכל מיני מקומות ואף פעם לא היה לה חבר רפי שסבל מקוצר נשימה ומת מאסטמה כי נשם את האויר של חיפה ושמעון שקיבל מכות רצח בבית הספר ומאז לא ראה טוב בעין אחת אבל חוץ מזה באמת היה סבבה פעם!

 

[ליאתA2]

זמנים משתנים... מילידת שנות ה-70

כשהייתי בת 9 (לפני 22 שנים - איך שהזמן טס...) הורי הרשו לי לנסוע לעפולה (בירת העמק או לא?) עם חברה בת 10. רק שתינו בלי מבוגר, נסענו לקנות פלאפל ופיסטוקים והורינו עדיין נחשבו נורמלים. מישהו יכול לדמיין לעצמו היום(!!!!) שאיזשהו הורה ירשה לילד לנסוע לבד באוטובוס לעפולה? בירת הפיגועים של העמק ובעיקר אוטובוסי "אגד" והתחנה המרכזית.

 

[marsala]

../images/Emo6.gifנכון מאד

אני זוכר את הנסיעות ברכבת אחי ואני . אני בן עשר והוא שבע נתניה לנהריה לחופשת קיץ בקיבוץ ליד חוף אכזיב ... שהנוף היה ריק .רצועת חוף פרא וראש הנקרה, גן עדן mosh

 

[Zival]

../images/Emo140.gif יש תגובות !

רק להזכיר לא אני המחברת/הסופרת - - אבל

נהנתי לקרוא את כל שכתבתם, אני די מסכימה עם יורי ופר' מקס, לא שכחתי את התאונות למינהן, לצערי הן קימות גם בימנו אלו- שנות אלפיים, מספיק רק להיזכר בכתבות מזעזעות מקייץ אחרון בארץ, איך מס' פעמים(2-3)השאירו הורים את התינוקות שלהם למות באוטו סגור ונעול(חלילה יגנובו ת'אוטו) ובלי איורור, שעות ארוכות כשהם וילדיהם הגדולים הלכו לשחות בכנרת ! או עשו פיקניק !!!.......ולא צריך להוסיף את הטירור הכללי שמתעצם הן בארץ והן בעולם המערבי, ובכל המישורים

ורק להדגשה: הניכתב כפשוטו ועם המסתתר בו, העלה קצת נוסטלגיה של פעם, בזמנים של הילדות, (ילדות=תמימות) לי כמו לכם

וסתם ציטוט ממקור לא ידוע ( ובתרגם חפשי מדנית): "הדילמה שלנו היא, שאנו בו זמנית שונאים-אוהבים שינויים באופן כללי. מה שאנו בעצם מעונינים, זה להשאיר את הקיים כמו שהוא ולשפרו כשינוי!" המקור בדנית: Vores dilemma er, at vi hader forandring og elsker den på samme tid. Det, vi virkelig ønsker, er, at alting skal forblive, som det er, men bedre.

 

[yonis]

מוייש ,מקס עברתי 6 שבועות

מופלאים בבוסטון ניו יורק וקליפורניה בפגישות עם כל החברים מהבלוק והמבית ספר היסודי והתיכון,היה לנו צורך עצום להעלות את כל אותם הזכרונות ביחד,גם אכזיב ופנימית נעורים ואילת,ועוד ועוד,, נפרדנו כולנו חולמנים ומאושרים,כנראה זכרונות ילדותנו מאוד חשובים לכולנו,איפה שלא נהיה ולאן שלא נגיע,