האם אתן..

האם אתן.. ../images/Emo55.gif

האם כאשר אתן נבהלות אתן אומרות "אמאל'ה" או "אמא" כמו הרבה אנשים? זה עדיין יוצא לי אוטומטית ,ואני מנסה להפסיק... ובכלל הרבה ביטויים אני כבר לא אומרת לדוגמא: "אוי,אני מתה,איזה שיעור משעמם" או "בא לי למות,איזה חום היום" השתניתי בהכל. ואתן?
 

libi4

New member
../images/Emo62.gifמעניין

אבל גם אני חשבתי על זה ואני כמעט לא משתמשת במילה למות או אני מתה או דברים בסגנון ואני המומה לשמוע אנשים משתמשים במילה הזו כלאחר יד. גם שאני נבהלת או סתם נאנחת אני אומרת אמא אבל משהו מוזר קרה לי בלידה...אבא שלי היה חצי בחוץ ומצאתי את עצמי קוראת אמא אמא ואח"כ אבא...דבר הזוי לחלוטין שאם היית מספרת לי שאני אקרא אבא בלידה אז לא הייתי מאמינה לך.... מסתבר שרק הוא נשאר והוא אבא שלי והא היה האיש שאמא כל כך אהבה בתחילת החיים ובטח עד המוות למרות שהם לא הסתדרו בכלל אבל...זה מה יש... תודה שנתת לי את הפתח להעלות את זה כל הכתב... יומנעים
 

מיקימק

New member
אני מסכימה איתך

גם אני תמהה כשאנשים משתמשים במילה מוות ככה סתם, זה נשמע לי נורא. וזה כמובן קרה רק אחרי המות של אמא שלי, פתאום באמת קלטתי מה המשמעות של המוות, כמה זה מפחיד ונורא. רק עכשיו אני מבינה כמה תמימה הייתי לפני, וכמה לא הבנתי מה המשמעות של מוות. זה בא לידי ביטוי בעוד דברים- למשל כשיש חדשות על מישהו שנהרג, ישר אני חושבת על כל המסביב ואיך משפחה שלמה נהרסה. במיוחד כשאני שומעת על מוות של אמהות, אני כל כך מרחמת על הילדים שלהן ועליהן
 
../images/Emo39.gif

אני בכלל נורא רגישה.. אם מישהו אחר אומר "אמאל'ה" זה מעצבן אותי, או אם אני שומעת חברה שמדברת עם אמא שלה בטלפון , או מישהי שקיטרה לי השבוע שאמא שלה בחו"ל כבר חודש וכמה היא מתגעגעת אליה וכמה קשה לה פתאום לנהל את הבית ,לבשל ולהיות אחראית על הכל וכו'...(מישהי מהלימודים). אפילו נעלבתי,נעלבתי מזה שהיא לא נתנה לי את הכבוד שלי,ולא חשבה עליי.
היא הרי יודעת מה קרה. עניתי לבחורה שאני עסוקה ואין לי זמן. יש לי המון מקרים כאלה,וכל מקרה כזה הוא כאילו נעצו לי סכין בלב ומסובבים עוד ועוד ועוד..
 

אמאל4

New member
זה כ"כ מובן מה שאת מרגישה,

ולפעמים נראה שאנשים מסביב כ"כ חסרי רגישות ולא חטושבים לפני שמדברים. לי היתה חברה שכל הזמן היתה מקטרת כמה אמא שלה מעצבנת אותה ואיך נמאס לה מהשטויות שלה... עד שיום אחד אמרתי לה:הייתי רוצה את אמא שלי עכשיו שתעצבן אותי ככה. היא הבינה והפסיקה עם זה.
 
אנשים פשוט לא חושבים יותר מידי

בקטע הזה. זה לא שהיא רוצה להרע. סתם לא מתאמצת לחשוב. רק תדעי שזה לא משהו אישי נגדך או מתוך כוונה רעה. אני בטוחה שאת, שיודעת מה זה, יותר רגישה כלפי אנשים אחרים.
 

אמאל4

New member
אני חושבת שיש בזה גם מידה מסוימת

של מבוכה. אנשים לא תמיד יודעים מה לומר ואיך לנהוג לא יודעים שאם לא יודעים עדיף לא לומר כלום.
 
גם נכון. ולפעמים דווקא מרוב מבוכה,

יוצא מה שהכי לא רוצים להגיד... אבל מה שהכי חשוב, זה שצריך לעשות לעצמנו איזה מין 'בועת הגנה'
, כדי לשמור על עצמנו, שלא ניפגש מחוסר רגישות או מבוכה או מה שזה לא יהיה.
 

אמאל4

New member
אוי אם יכולתי לבנות לי כזו בועה

ולעבור לגור בה. אני כ"כ מתגעגעת,כ"כ לבד. העולם יכול להיות מלא באנשים שרוצים בטובתי:בעל,ילדים ,חברים. אבל.... זה לא אמא. לאף אחד לא איכפת ממני כמו שלאמא שלי היה. והכי מרגיז זה שלפעמים החברה מצפה שאחרי זמן מסוים כשעוברות השנים תפסיקי להתאבל וזה יכאטב לך פחות.כאלו שהזמן יכול למוד את הכאב והשנים להכהות אותו. טוב זהו, עכשיו אני כבר ממש בוכה.
 
גם אני..

הייתי כזו.. כל דבר כזה היה מרגיז אותי.. בייחוד כשמישהי הייתה מקטרת על אמא שלה.. או בוכה כמה קשה לא איתה.. הייתי חושבת לעצמי (ואני עדיין עושה את זה לפעמים..) איך היא מעיזה בכלל לדבר ככה או לקטר ככה.. וזה בא מהמקום הרגיש שלי... שלנו.. שאנחנו יודעות ומבינות שזה לא מובן מאליו.. שיום אחד היא יכולה פשוט להיעלם... אבל הן (לשמחתי...) לא יודעות את זה.. בשבילן זה כן מובן מאליו (וחבל...) ולכן הן לא חושבות על זה.. לא רגישות לזה... מעבר לזה... נכון שאמא של כל אחת מאיתנו לא כאן.. ואנחנו רגישות לנושא מאוד... אבל אף פעם אי אפשר לדעת מה עובר על הצד השני.. יכול להיות שהאמא שם היא משהו נוראי.. ולפעמים אני חושבת לעצמי שיותר טוב היה אם היא לא הייתה מביאה ילדים... ככה שאני מעדיפה לא לשפוט ישר.... אבל מה שהכי מרגיז אותי זה אם מישהו (בעיקר אם הוא מכיר אותי ויודע..) מעיז לקלל אותה.. דברים שלצד השני נראים "תמימים"... כל מיני קללות שכוללות בתכן את המילה אמא בדרך זו או אחרת.. (שאני לא אכתוב אותן כאן.. כי אני באמת ממש שנאת אותן...) במקרה כזה אני ישר מתגוננת... בכל.. מקרה... יצא ממש ארוך....
ומבולבל... מקווה שהבנתן מה אני מנסה לומר.. שיהיה שבת שלום!!
 
אני ...

לא מסוגלת להגיד את כל הביטויים האלה, שכוללים מוות. אפילו קשה לי להגיד 'מתה עליך'. בֶּה ... אבל אמא'לה או אמא, כשאני נבהלת - כל הזמן. עד היום. גם אחרי כל כך הרבה זמן ... אין מה לעשות... אינסטינקט.....
 

chemical sister

New member
אצלי...

האינסטניקט של להגיד אמאל'ה כשפוחדים ממשהו נעלם כלא היה לאחר מותה של אימי. לגבי ביטויים הקשורים במוות.... זה תלוי, אני כן אגיד אני מתה מחום וכו', אבל אני בחיים לא אגיד על משהו שמעצבן אותי או מאכזב משהו בסגנון של "אוי, בא לי למות מזה", ואפילו אני די מתעצבנת שאומרים דבר כזה לידי, למשל היתה לי חברה שתמיד לפני מבחנים היתה מתלוננת על כמות החומר שצריך ללמוד וכמה שהוא קשה והיתה אומרת בא לי למות, אז הייתי תמיד עונה לה "טוב רק אל תמותי" כמובן בציניות על מנת שתדע שהיא מגזימה. וגם אותי תמיד מאוד עצבו שחברות שלי קיטרו על אמא שלהן - שלא הסתדרו איתן, שהן מעצבנות ולא מבינות. תמיד רציתי להגיד להן שלפחות יש להן אמא להתעצבן עליה או לכעוס, אבל גם תמיד רציתי להגיד - תדעו להעריך את זה שיש לכן אמא ואל תבזבזו את הזמן בכעסים ומריבות שטותיות. אבל זה משהו שאף פעם לא אמרתי, אולי כי חששתי שזה יגרום להן לרחם עלי, שזה הדבר שאני הכי שונאת...
 
....

אני מאז ומתמיד אמרתי אמאלה כשנבהלתי... זה יוצא אוטומטי... למרות שלא נראה לי שהספקתי לקרוא לה אמא באמת... פעם הייתי עם אבא ואישתו ונבהלתי ממשהו ובאופן אוטומטי אמרתי אמאלה.. אז אישתו אמרה לי מה את אומרת אמאלה.. היא לא כאן.. היא לא תוכל לעזור לך.. חשבתי לעצמי... באמת תודה לך.. לא.. כי לרגע חשבתי שהיא כאן.. זה היה ממש חסר טאקט מצידה.... ובקשר לחלק השני... יוצא לי הרבה לומר בא לי למות בזמן האחרון.. אבל לא בגלל שחם היום..אלא בגלל שזו באמת התחושה שלי.. תראי.. זה מאוד מובן השינוים הללו שחלים בך.. עברת שינוי גדול בחיים.. ויש לך הרבה דברים חדשים להתמודד איתם עכשיו.. אל תבהלי מהם.. נסי לקבל אותם.. להרגיש בנוח איתם.. שתהיה שבת שלום!!
 
למעלה